Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 7

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו	1 C’est une corvée, cette vie de l’homme sur terre, ses jours sont dignes d’un mercenaire.
2 כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו	2 Il est l’esclave qui soupire après l’ombre, l’ouvrier qui attend son salaire.
3 כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי	3 J’ai reçu en partage des mois de malheur, les nuits de souffrance ont été mon lot.
4 אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף	4 Au lit je me dis: “À quand le jour?”; une fois levé je soupire: “Quand fera-t-il nuit?” et mon esprit s’agite jusqu’à la fin du jour.
5 לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס	5 Mon corps est recouvert de vermine et de croûtes, ma peau est crevassée et suppure partout.
6 ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה	6 Mes jours ont couru plus vite qu’une navette, et voici qu’ils s’achèvent sans espoir.
7 זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב	7 Rappelle-toi que ma vie n’est qu’un souffle et que mes yeux ne reverront pas le bonheur!
8 לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני	8 Les yeux qui m’ont connu ne me reverront plus: si tu cherches à me voir, je ne serai plus.
9 כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה	9 Le nuage qui se défait ne reviendra pas, qui descend chez les morts n’en remontera pas.
10 לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו	10 Il ne reviendra pas à sa maison, les lieux qu’il fréquentait ne le reverront plus.
11 גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי	11 C’est pourquoi je ne veux pas me taire, je veux dire la détresse de mon esprit et faire entendre la peine de mon âme.
12 הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר	12 Ô Dieu, pourquoi m’as-tu mis entre des murs? suis-je l’Océan, ou le Monstre marin?
13 כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי	13 Si je me dis: “Le lit me soulagera, ma paillasse me prendra ma peine,”
14 וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני	14 aussitôt tu m’effraies par des songes, et ce sont des visions d’épouvante.
15 ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי	15 J’aimerais mieux être étranglé, et mourir plutôt que souffrir ainsi.
16 מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי	16 J’ai tout épuisé, jamais plus je ne vivrai; laisse-moi, mes jours ne sont plus qu’un souffle!
17 מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך	17 L’homme mérite-t-il une telle importance? Pourquoi lui donnes-tu ton attention,
18 ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו	18 et viens-tu l’inspecter tous les matins, le contrôler à chaque instant?
19 כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי	19 Ne cesseras-tu pas de m’observer, me donneras-tu un répit pour avaler ma salive?
20 חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא	20 Si j’ai fauté, que t’ai-je fait à toi, surveillant des humains? Pourquoi m’as-tu pris pour cible? Suis-je devenu un fardeau pour toi?
21 ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני	21 Ne peux-tu pas supporter ma faute et fermer les yeux sur mon péché? Voici que je vais me coucher dans la terre, tu me chercheras et je ne serai plus.