Livre de Job 17

JERUSALEM	MODERN HEBREW BIBLE
1 Mon souffle en moi s'épuise et les fossoyeurs pour moi s'assemblent.	1 רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי
2 Je n'ai pour compagnons que des railleurs, dont la dureté obsède mes veilles.	2 אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני
3 Place donc toi-même ma caution près de toi, car lequel voudrait toper dans ma main?	3 שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע
4 Tu as fermé leur coeur à la raison, aussi aucune main ne se lève.	4 כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם
5 Tel celui qui invite des amis à un partage, quand les yeux de ses fils languissent,	5 לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה
6 je suis devenu la fable des gens, quelqu'un à qui l'on crache au visage.	6 והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה
7 Mes yeux s'éteignent de chagrin, mes membres s'évanouissent comme l'ombre.	7 ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם
8 A cette vue, les hommes droits restent stupéfaits, l'innocent s'indigne contre l'impie;	8 ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר
9 le juste s'affermit dans ses voies, l'homme aux mains pures redouble d'énergie.	9 ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ
10 Allons, vous tous, revenez à la charge, et je ne trouverai pas un sage parmi vous!	10 ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם
11 Mes jours ont fui, avec mes projets, et les fibres de mon coeur sont rompues.	11 ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי
12 On veut faire de la nuit le jour; elle serait proche la lumière qui chasse les ténèbres.	12 לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך
13 Or mon espoir, c'est d'habiter le shéol, d'étendre ma couche dans les ténèbres.	13 אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי
14 Je crie au sépulcre: "Tu es mon père!" à la vermine: "C'est toi ma mère et ma soeur!"	14 לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה
15 Où donc est-elle, mon espérance? Et mon bonheur, qui l'aperçoit?	15 ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה
16 Vont-ils descendre à mes côtés au shéol, sombrer de même dans la poussière?	16 בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת