Livre de Job 10

JERUSALEM	MODERN HEBREW BIBLE
1 Puisque la vie m'est en dégoût, je veux donner libre cours à ma plainte, épancher l'amertume de monâme.	1 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי
2 Je dirai à Dieu: Ne me condamne pas, indique-moi pourquoi tu me prends à partie.	2 אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני
3 Est-ce bien, pour toi, de me faire violence, d'avilir l'oeuvre de tes mains et de favoriser les desseins desméchants?	3 הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת
4 Aurais-tu des yeux de chair et ta manière de voir serait-elle celle des hommes?	4 העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה
5 Ton existence est-elle celle des mortels, tes années passent-elles comme les jours de l'homme?	5 הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר
6 Toi, qui recherches ma faute et fais une enquête sur mon péché,	6 כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש
7 tu sais bien que je suis innocent et que nul ne peut me soustraire à tes mains!	7 על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל
8 Tes mains m'ont façonné, créé; puis, te ravisant, tu voudrais me détruire!	8 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני
9 Souviens-toi: tu m'as fait comme on pétrit l'argile et tu me renverras à la poussière.	9 זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני
10 Ne m'as-tu pas coulé comme du lait et fait cailler comme du laitage,	10 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני
11 vêtu de peau et de chair, tissé en os et en nerfs?	11 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני
12 Puis tu m'as gratifié de la vie, et tu veillais avec sollicitude sur mon souffle.	12 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי
13 Mais tu gardais une arrière-pensée; je sais que tu te réservais	13 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך
14 de me surveiller si je pèche et de ne pas m'innocenter de mes fautes.	14 אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני
15 Suis-je coupable, malheur à moi! suis-je dans mon droit, je n'ose lever la tête, moi, saturé d'outrages,ivre de peines!	15 אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי
16 Fier comme un lion, tu me prends en chasse, tu multiplies tes exploits à mon propos,	16 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי
17 tu renouvelles tes attaques, ta fureur sur moi redouble, tes troupes fraîches se succèdent contre moi.	17 תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי
18 Oh! Pourquoi m'as-tu fait sortir du sein? J'aurais péri alors: nul oeil ne m'aurait vu,	18 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני
19 je serais comme n'ayant pas été, du ventre on m'aurait porté à la tombe.	19 כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל
20 Et ils durent si peu, les jours de mon existence! Cesse donc de me fixer, pour me permettre un peu dejoie,	20 הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט
21 avant que je m'en aille sans retour au pays des ténèbres et de l'ombre épaisse,	21 בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות
22 où règnent l'obscurité et le désordre, où la clarté même ressemble à la nuit sombre.	22 ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל