| 1 Tú tienes razón, Señor, | cuando discuto contigo, | pero quiero proponerte un caso: | ¿Por qué prosperan los malvados?, | ¿por qué viven tranquilos los traidores? | 1 צדיק אתה יהוה כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד |
| 2 Los plantas y echan raíces, | crecen y dan fruto. | Estás cerca de sus labios, | pero lejos de su corazón. | 2 נטעתם גם שרשו ילכו גם עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם |
| 3 Mas tú, Señor, me conoces, | me examinas y has comprobado | mi buena actitud hacia ti. | Apártalos como a ovejas de matadero, | resérvalos para el día del sacrificio. | 3 ואתה יהוה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך התקם כצאן לטבחה והקדשם ליום הרגה |
| 4 ¿Hasta cuándo gemirá la tierra | y se secará la hierba del campo? | Por la maldad de sus habitantes | desaparecen el ganado y las aves, | pues dicen: «No ve nuestros caminos». | 4 עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו |
| 5 Si corres con los de a pie y te cansas, | ¿cómo competirás con los caballos? | Si en terreno abierto te sientes inseguro, | ¿qué harás en la espesura del Jordán? | 5 כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן |
| 6 Incluso tus hermanos, tu familia, | han sido contigo desleales: | te van calumniando a tus espaldas. | No intentes fiarte de ellos, | aunque te digan buenas palabras. | 6 כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא אל תאמן בם כי ידברו אליך טובות |
| 7 He abandonado mi casa, | he desechado mi heredad, | he entregado al amor de mi alma | en manos de sus enemigos. | 7 עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה |
| 8 Mi heredad se portaba conmigo | como un león en la espesura | que lanzaba sus rugidos contra mí. | Por eso la he detestado. | 8 היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה |
| 9 Mi heredad es cueva de hienas, | con los buitres girando sobre ella. | ¡Venid, fieras agrestes, | venid, acercaos a comer! | 9 העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה |
| 10 Entre tantos pastores | destrozaron mi viña, | pisotearon mi parcela; | convirtieron mi parcela escogida | en una estepa desolada. | 10 רעים רבים שחתו כרמי בססו את חלקתי נתנו את חלקת חמדתי למדבר שממה |
| 11 La dejaron desolada, yerma, | y se duele desolada ante mí. | ¡Todo el país desolado, | y nadie se detuvo a pensarlo! | 11 שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב |
| 12 Por todas las dunas de la estepa | van llegando saqueadores: | la espada del Señor devora | el país de punta a punta; | ¡no hay paz para nadie! | 12 על כל שפים במדבר באו שדדים כי חרב ליהוה אכלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ אין שלום לכל בשר |
| 13 Sembraron trigo y cardos segaron; | quedaron baldados en balde. | ¡Qué miseria de cosecha | por la ira ardiente del Señor! | 13 זרעו חטים וקצים קצרו נחלו לא יועלו ובשו מתבואתיכם מחרון אף יהוה |
| 14 Esto dice el Señor a todos los malos vecinos que echaron mano de la heredad que di a mi pueblo, Israel: «He decidido arrancarlos de su tierra, pero arrancaré también de en medio de ellos a la casa de Judá. | 14 כה אמר יהוה על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם |
| 15 Pero, después de haberla arrancado, volveré a compadecerme de ellos y los haré volver a su heredad, cada cual a su terruño. | 15 והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים והשבתים איש לנחלתו ואיש לארצו |
| 16 Y, si de verdad aprenden la costumbre de mi pueblo de jurar por mi nombre: “Por vida del Señor”, del mismo modo que habían enseñado a mi pueblo a jurar por Baal, los dejaré vivir entre mi pueblo. | 16 והיה אם למד ילמדו את דרכי עמי להשבע בשמי חי יהוה כאשר למדו את עמי להשבע בבעל ונבנו בתוך עמי |
| 17 En cambio, arrancaré y destruiré a la nación que no me escuche —oráculo del Señor—». | 17 ואם לא ישמעו ונתשתי את הגוי ההוא נתוש ואבד נאם יהוה |
