2 Corinthians 2

King James Bible	Miqra 'al pi ha-Mesorah
¹ But I determined this with myself, that I would not come again to you in heaviness.	¹ וַאֲנִי גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לְבִלְתִּי שׁוּב־עוֹד אֲלֵיכֶם בְּעַצָּבֶת
² For if I make you sorry, who is he then that maketh me glad, but the same which is made sorry by me?	² כִּי אִם־אֲנִי אַעֲצִיבְכֶם מִי אֵפוֹא יְשַׂמְּחֵנִי בִּלְתִּי אִם־הַנֶּעְצָב עַל־יָדִי
³ And I wrote this same unto you, lest, when I came, I should have sorrow from them of whom I ought to rejoice; having confidence in you all, that my joy is the joy of you all.	³ וְזֹאת כָּתַבְתִּי לָכֶם פֶּן־יִהְיֶה לִּי בְּבוֹאִי עֶצֶב מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר הָיָה־לִי לִשְׂמֹחַ עֲלֵיהֶם וּבֹטֵחַ אֲנִי בְּכֻלְּכֶם כִּי שִׂמְחָתִי הִיא שִׂמְחַת כֻּלְּכֶם
⁴ For out of much affliction and anguish of heart I wrote unto you with many tears; not that ye should be grieved, but that ye might know the love which I have more abundantly unto you.	⁴ כִּי מֵרֹב צָרַת לִבִּי וּמְצוּקָה כָּתַבְתִּי לָכֶם וּבִדְמָעוֹת הַרְבֵּה וְלֹא לְהַעֲצִיבְכֶם רַק לְמַעַן תֵּדְעוּ הָאַהֲבָה הַיְתֵרָה אֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶתְכֶם
⁵ But if any have caused grief, he hath not grieved me, but in part: that I may not overcharge you all.	⁵ וְאִם־יֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱצִיב לֹא־אֹתִי הֶעֱצִיב אֶלָּא כֻלְּכֶם פֶּן־אַפְרִיז עַל־הַמִּדָּה הֶעֱצִיב לְמִקְצָת
⁶ Sufficient to such a man is this punishment, which was inflicted of many.	⁶ וְדַי לָאִישׁ כָּמֹהוּ הַתּוֹכֵחָה הַהִיא מֵאֵת הָרַבִּים
⁷ So that contrariwise ye ought rather to forgive him, and comfort him, lest perhaps such a one should be swallowed up with overmuch sorrow.	⁷ וְעַתָּה לְהֶפֶךְ תִּסְלְחוּ וּתְנַחֲמוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלַּע הָאִישׁ בְּגֹדֶל הָעִצָּבוֹן
⁸ Wherefore I beseech you that ye would confirm your love toward him.	⁸ עַל־כֵּן אֲבַקְשָׁה מִכֶּם לִגְמֹל עָלָיו גְּמוּלַת אַהֲבָה
⁹ For to this end also did I write, that I might know the proof of you, whether ye be obedient in all things.	⁹ כִּי לְבַעֲבוּר זֹאת גַּם־כָּתַבְתִּי לְמַעַן אֵדַע אֶת־תֻּמַּתְכֶם אִם־בַּכֹּל תִּשְׁמָעוּן
¹⁰ To whom ye forgive any thing, I forgive also: for if I forgave any thing, to whom I forgave it, for your sakes forgave I it in the person of Christ;	¹⁰ וְאִישׁ אֲשֶׁר תִּסְלְחוּ לוֹ אֶסְלַח־לוֹ גַּם־אָנִי כִּי גַם־אָנֹכִי אִם־סָלַחְתִּי דָבָר סָלַחְתִּי לוֹ לְמַעַנְכֶם בִּפְנֵי הַמָּשִׁיחַ
¹¹ Lest Satan should get an advantage of us: for we are not ignorant of his devices.	¹¹ פֶּן־יוֹנֶה אֹתָנוּ הַשָּׂטָן כִּי לֹא־נֶעֶלְמוּ מֵאִתָּנוּ מְזִמּוֹתָיו
¹² Furthermore, when I came to Troas to preach Christ's gospel, and a door was opened unto me of the Lord,	¹² וַאֲנִי בְּבֹאִי לִטְרוֹאַס עַל־דְּבַר בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ אַף כִּי־נִפְתַּח־לִי פֶתַח בַּאֲדֹנֵינוּ
¹³ I had no rest in my spirit, because I found not Titus my brother: but taking my leave of them, I went from thence into Macedonia.	¹³ לֹא־הָיְתָה רְוָחָה לְרוּחִי עַל אֲשֶׁר לֹא־מָצָאתִי שָׁם אֶת־טִיטוֹס אָחִי וַאֲנִי נִפְרַדְתִּי מֵהֶם וְיָצָאתִי לָלֶכֶת אֶל־מַקְדּוֹנְיָא
¹⁴ Now thanks be unto God, which always causeth us to triumph in Christ, and maketh manifest the savour of his knowledge by us in every place.	¹⁴ אֲבָל תּוֹדוֹת לֵאלֹהִים הַנֹּתֵן לָנוּ בְכָל־עֵת נִצָּחוֹן בַּמָּשִׁיחַ וּמֵפִיץ עַל־יָדֵינוּ אֶת־רֵיחַ דַּעְתּוֹ בְּכָל־מָקוֹם
¹⁵ For we are unto God a sweet savour of Christ, in them that are saved, and in them that perish:	¹⁵ כִּי־רֵיחַ נִיחֹחַ הַמָּשִׁיחַ אֲנַחְנוּ לֵאלֹהִים גַּם בְּתוֹךְ הַנּוֹשָׁעִים וְגַם בְּתוֹךְ הָאֹבְדִים
¹⁶ To the one we are the savour of death unto death; and to the other the savour of life unto life. And who is sufficient for these things?	¹⁶ לָאֵלֶּה רֵיחַ מָוֶת לַמָּוֶת וְלָאֵלֶּה רֵיחַ חַיִּים לַחַיִּים וּמִי־זֶה רָאוּי לְכָךְ
¹⁷ For we are not as many, which corrupt the word of God: but as of sincerity, but as of God, in the sight of God speak we in Christ.	¹⁷ כִּי אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ כְּמוֹ הָרַבִּים הָעֹשִׂים סְחוֹרָה בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כִּי אִם־מִתּוֹךְ ישֶׁר לֵבָב וּמֵאֱלֹהִים לִפְנֵי אֱלֹהִים נְדַבֵּר בַּמָּשִׁיחַ