1 يا ابني اصغ الى حكمتي. امل اذنك الى فهمي | 1 בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט־אָזְנֶךָ |
2 لحفظ التدابير ولتحفظ شفتاك معرفة. | 2 לִשְׁמֹר מְזִמֹּות וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ |
3 لان شفتي المرأة الاجنبية تقطران عسلا وحنكها انعم من الزيت. | 3 כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ |
4 لكن عاقبتها مرة كالافسنتين حادة كسيف ذي حدين. | 4 וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיֹּות |
5 قدماها تنحدران الى الموت. خطواتها تتمسك بالهاوية. | 5 רַגְלֶיהָ יֹרְדֹות מָוֶת אֹול צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ |
6 لئلا تتأمل طريق الحياة تمايلت خطواتها ولا تشعر | 6 אֹרַח חַיִּים פֶּן־תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע׃ פ |
7 والآن ايها البنون اسمعوا لي ولا ترتدوا عن كلمات فمي. | 7 וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַל־תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי־פִי |
8 ابعد طريقك عنها ولا تقرب الى باب بيتها. | 8 הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ |
9 لئلا تعطي زهرك لآخرين وسنينك للقاسي. | 9 פֶּן־תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הֹודֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי |
10 لئلا تشبع الاجانب من قوتك وتكون اتعابك في بيت غريب. | 10 פֶּן־יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי |
11 فتنوح في اواخرك عند فناء لحمك وجسمك | 11 וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלֹות בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ |
12 فتقول كيف اني ابغضت الادب ورذل قلبي التوبيخ | 12 וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתֹוכַחַת נָאַץ לִבִּי |
13 ولم اسمع لصوت مرشدي ولم امل اذني الى معلميّ. | 13 וְלֹאשָׁ־מַעְתִּי בְּקֹול מֹורָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָזְנִי |
14 لولا قليل لكنت في كل شر في وسط الزمرة والجماعة | 14 כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל־רָע בְּתֹוךְ קָהָל וְעֵדָה |
15 اشرب مياها من جبك ومياها جارية من بئرك. | 15 שְׁתֵה־מַיִם מִבֹּורֶךָ וְנֹזְלִים מִתֹּוךְ בְּאֵרֶךָ |
16 لا تفض ينابيعك الى الخارج سواقي مياه في الشوارع. | 16 יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבֹות פַּלְגֵי־מָיִם |
17 لتكن لك وحدك وليس لاجانب معك. | 17 יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ |
18 ليكن ينبوعك مباركا وافرح بامرأة شبابك | 18 יְהִי־מְקֹורְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ |
19 الظبية المحبوبة والوعلة الزهية. ليروك ثدياها في كل وقت وبمحبتها اسكر دائما. | 19 אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד |
20 فلم تفتن يا ابني باجنبية وتحتضن غريبة. | 20 וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה |
21 لان طرق الانسان امام عيني الرب وهو يزن كل سبله. | 21 כִּי נֹכַח ׀ עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס |
22 الشرير تأخذه آثامه وبحبال خطيته يمسك. | 22 עַוֹונֹותָיו יִלְכְּדֻנֹו אֶת־הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתֹו יִתָּמֵךְ |
23 انه يموت من عدم الادب وبفرط حمقه يتهور | 23 הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתֹּו יִשְׁגֶּה׃ פ |
| 24 וְלֹא־אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם [וְיֹרֶה כ] (יֹורֶה ק) וּמַלְקֹושׁ בְּעִתֹּו שְׁבֻעֹות חֻקֹּות קָצִיר יִשְׁמָר־לָנוּ |
| 25 עֲוֹנֹותֵיכֶם הִטּוּ־אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטֹּוב מִכֶּם |
| 26 כִּי־נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ |
| 27 כִּכְלוּב מָלֵא עֹוף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה עַל־כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ |
| 28 שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי־רָע דִּין לֹא־דָנוּ דִּין יָתֹום וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיֹונִים לֹא שָׁפָטוּ |
| 29 הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְקֹד נְאֻם־יְהֹוָה אִם בְּגֹוי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃ ס |
| 30 שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ |
| 31 הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ־בַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל־יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ |