Livre de Job 37

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 À ce spectacle mon cœur sursaute et ne peut pas rester en place.	1 אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו
2 Écoutez donc le fracas de sa voix, le grondement qui sort de sa bouche!	2 שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא
3 D’un bout du ciel à l’autre il a lancé l’éclair: il atteindra les extrémités de la terre.	3 תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ
4 Puis on entend un rugissement: c’est sa voix souveraine qui tonne et les éclairs ne cesseront pas tandis qu’elle se fera entendre.	4 אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי ישמע קולו
5 Oui, Dieu par sa voix opère des merveilles, il fait des prodiges qui nous dépassent.	5 ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע
6 Il dit à la neige: “Descends sur la terre!” et aux pluies d’averse: “Allez-y fort!”	6 כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו
7 C’est alors qu’il enferme chacun en son abri, pour que tous reconnaissent sa puissance.	7 ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו
8 Même les bêtes vont à leurs tanières et se couchent dans leurs refuges.	8 ותבא חיה במו ארב ובמעונתיה תשכן
9 Du sud arrive la tempête, du nord vient le froid.	9 מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה
10 Sous le souffle de Dieu la glace se forme, la surface des eaux se durcit.	10 מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק
11 Il charge d’éclairs les nuages, et les nuées déchargent les éclairs.	11 אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו
12 Lui les envoie à la ronde, les fait partir tour à tour: sur toute l’étendue de la terre ils feront le travail qu’il ordonne.	12 והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה
13 Si c’est pour punir, il feront ce qui lui plaît, si c’est pour une grâce, on la recevra.	13 אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו
14 Écoute encore ceci, Job, prends le temps d’observer les merveilles de Dieu.	14 האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל
15 Sais-tu de quelle façon il les opère? comment il fait briller l’éclair dans la nuée?	15 התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו
16 Sais-tu comment flottent les nuages? Quel miracle de science achevée!	16 התדע על מפלשי עב מפלאות תמים דעים
17 Toi qui ne supportes pas sous tes vêtements, quand la terre s’assoupit sous le vent du midi,	17 אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום
18 l’aurais-tu aidé à forger le firmament, et le laisser ferme comme un miroir de bronze?	18 תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק
19 Dis-moi: comment devons-nous lui parler? ne discutons plus: nous sommes dans les ténèbres.	19 הודיענו מה נאמר לו לא נערך מפני חשך
20 Quand je parle, est-ce qu’on le lui répète? Est-il informé de ce que disent les hommes?	20 היספר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע
21 Mais quoi? on ne voit plus la lumière… les nuages ont tout obscurci… voici que le vent souffle et les balaye…	21 ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם
22 Une lumière dorée nous arrive du nord: c’est l’éclat redoutable dont Dieu s’enveloppe!	22 מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד
23 C’est le Puissant que nous ne pouvions atteindre, grand par sa force, grand par sa justice, si grand en sa justice qu’il n’accable personne!	23 שדי לא מצאנהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה
24 C’est pourquoi les humains doivent le craindre: tous les sages ensemble ne sont rien à ses yeux.”	24 לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב