| 1 Los hijos de Israel volvieron a obrar mal a los ojos del Señor y el Señor los entregó en manos de los filisteos durante cuarenta años. | 1 ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה |
| 2 Había en Sorá un hombre de estirpe danita, llamado Manoj. Su esposa era estéril y no tenía hijos. | 2 ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה |
| 3 El ángel del Señor se apareció a la mujer y le dijo: «Eres estéril y no has engendrado. Pero concebirás y darás a luz un hijo. | 3 וירא מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן |
| 4 Ahora, guárdate de beber vino o licor, y no comas nada impuro, | 4 ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא |
| 5 pues concebirás y darás a luz un hijo. La navaja no pasará por su cabeza, porque el niño será un nazir de Dios desde el seno materno. Él comenzará a salvar a Israel de la mano de los filisteos». | 5 כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים |
| 6 La mujer dijo al esposo: «Ha venido a verme un hombre de Dios. Su semblante era como el semblante de un ángel de Dios, muy terrible. No le pregunté de dónde era, ni me dio a conocer su nombre. | 6 ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי |
| 7 Me dijo: «He aquí que concebirás y darás a luz un hijo. Ahora, pues, no bebas vino o licor, y no comas nada impuro; porque el niño será nazir de Dios desde el seno materno hasta el día de su muerte». | 7 ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמאה כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו |
| 8 Manoj imploró así al Señor: «Te ruego, Señor mío, que venga nuevamente a nosotros el hombre de Dios que enviaste, para que nos indique qué hemos de hacer con el niño que nazca». | 8 ויעתר מנוח אל יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היולד |
| 9 Dios escuchó la voz de Manoj, y el ángel de Dios se presentó de nuevo a la mujer, cuando se encontraba en el campo. Su esposo Manoj no estaba con ella. | 9 וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה |
| 10 Al punto, la mujer corrió a anunciárselo a su marido. Le dijo: «Se me ha aparecido el hombre que vino a verme el otro día». | 10 ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי |
| 11 Manoj se levantó y siguió a su esposa. Llegó donde estaba el hombre y le preguntó: «¿Eres tú el hombre que habló a mi esposa?». Respondió: «Yo soy». | 11 ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר אני |
| 12 Manoj dijo: «Ahora que se van a cumplir tus palabras, ¿cuál será la norma de vida del niño y el comportamiento respecto a su misión?». | 12 ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה יהיה משפט הנער ומעשהו |
| 13 El ángel del Señor le respondió: «La mujer ha de guardarse de todo cuanto le dije. | 13 ויאמר מלאך יהוה אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר |
| 14 No probará nada que provenga del fruto de la vid. No beberá vino o licor, ni probará nada impuro. Guardará cuanto le ordené». | 14 מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טמאה אל תאכל כל אשר צויתיה תשמר |
| 15 Manoj dijo al ángel del Señor: «Permítenos retenerte y que te preparemos un cabrito». | 15 ויאמר מנוח אל מלאך יהוה נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים |
| 16 Pero el ángel del Señor le respondió: «Aunque me retengas, no probaré tu pan. Pero, si quieres ofrecer un holocausto al Señor, hazlo». Y es que Manoj no sabía que se trataba del ángel del Señor. | 16 ויאמר מלאך יהוה אל מנוח אם תעצרני לא אכל בלחמך ואם תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא |
| 17 Manoj le preguntó: «¿Cuál es tu nombre, para que podamos honrarte, cuando se cumplan tus palabras?». | 17 ויאמר מנוח אל מלאך יהוה מי שמך כי יבא דבריך וכבדנוך |
| 18 El ángel del Señor le respondió: «¿Por qué preguntas mi nombre? Es misterioso». | 18 ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא פלאי |
| 19 Manoj tomó el cabrito y la ofrenda, y lo ofreció sobre la peña al Señor que obra misteriosamente. Manoj y su esposa observaban. | 19 ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים |
| 20 Al subir al cielo la llama del altar, subió el ángel del Señor con la llama del altar. Cuando Manoj y su esposa lo vieron, cayeron rostro a tierra. | 20 ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה |
| 21 Y el ángel del Señor no volvió a aparecérseles. Entonces supo Manoj que se trataba del ángel del Señor. | 21 ולא יסף עוד מלאך יהוה להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא |
| 22 Y le dijo a su esposa: «Seguramente vamos a morir, pues hemos visto a Dios». | 22 ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו |
| 23 Pero su esposa repuso: «Si el Señor hubiera querido matarnos, no habría recibido de nuestras manos ni el holocausto ni la ofrenda, ni nos habría mostrado todo esto, ni nos habría hecho oír algo semejante». | 23 ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת |
| 24 La mujer dio a luz un hijo, al que puso el nombre de Sansón. El niño creció, y el Señor lo bendijo. | 24 ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה |
| 25 El espíritu del Señor comenzó a agitarlo en Majné Dan, entre Sorá y Estaol. | 25 ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל |
