Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 29

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויסף איוב שאת משלו ויאמר	1 Alors Job reprit son discours de sagesse:
2 מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני	2 Que ne puis-je revenir aux lunes d’autrefois, aux jours où Dieu veillait sur moi,
3 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך	3 quand brillait sa lampe au dessus de ma tête et qu’à sa lumière je traversais les ténèbres!
4 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי	4 Comme je voudrais retrouver mon âge mûr, lorsque Dieu protégeait ma tente,
5 בעוד שדי עמדי סביבותי נערי	5 lorsque le Puissant était encore avec moi, et que mes garçons se tenaient autour de moi,
6 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן	6 lorsque mes pieds baignaient dans la crème et que l’huile pour moi ruisselait de la roche!
7 בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי	7 Quand j’allais à la Porte, au haut de la cité, j’installais mon siège sur la place.
8 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו	8 À ma vue les jeunes s’écartaient, les personnes d’âge se mettaient debout,
9 שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם	9 les chefs interrompaient leurs discours et tenaient la main sur leur bouche;
10 קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה	10 les princes baissaient la voix et devenaient comme muets.
11 כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני	11 29:21Ils m’écoutaient et ne bronchaient pas, ils se taisaient attendant mon avis.
12 כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו	12 29:22 Quand j’avais parlé, nul ne répliquait; mon discours tombait sur eux goutte à goutte:
13 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן	13 29:23 c’était la pluie qu’ils attendaient, l’averse de printemps qui calmait leur soif.
14 צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי	14 29:24 Si je leur souriais, ils n’osaient y croire, ils ne perdaient rien de mes signes de bonne humeur.
15 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני	15 29:25 Je prenais la tête et leur montrais un chemin; j’étais comme le roi au milieu de ses troupes, je les menais à mon gré.
16 אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו	16 29:11 Celui qui m’écoutait me félicitait, celui qui me voyait m’approuvait.
17 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף	17 29:12 Car je délivrais le pauvre qui appelle, l’orphelin et celui qui n’a pas d’appui.
18 ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים	18 29:13 À moi la bénédiction du désespéré! je rendais la joie au cœur de la veuve.
19 שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי	19 29:14 Je faisais de la justice mon vêtement, la droiture était mon manteau, mon turban.
20 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף	20 29:15 J’étais les yeux de l’aveugle, et le pied du boiteux c’était encore moi.
21 לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי	21 29:16 J’étais un père pour les pauvres, je défendais la cause de l’étranger.
22 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי	22 29:17 Je brisais les crocs du criminel, et d’entre ses dents je faisais tomber sa proie.
23 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש	23 29:18 Aussi je pensais: “Je mourrai déjà vieux, mes jours seront nombreux comme les grains de sable.
24 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון	24 29:19 Mes racines s’allongent vers les eaux, et sur mon feuillage la rosée se dépose.
25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם	25 29:20 Ma gloire, tout comme moi se garde neuve mon arc dans ma main reste vert.”