Der Brief an die Römer 9

Pattloch Bibel	MODERN HEBREW BIBLE
1 Ich sage die Wahrheit in Christus, ich lüge nicht, mein Gewissen bezeugt es mir im Heiligen Geist:	1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש
2 Ich habe große Trauer und unaufhörliches Leid in meinem Herzen.	2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי
3 Ich wollte nämlich, ich könnte selber ein Ausgeschlossener sein, fern von Christus, zum Besten meiner Brüder, meiner Verwandten dem Fleische nach.	3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי
4 Sie sind Israeliten, ihrer ist die Kindschaft, die Herrlichkeit, die Bündnisse, die Gesetzgebung, der Gottesdienst und die Verheißungen;	4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות
5 sie haben die Väter, und aus ihnen stammt dem Fleische nach Christus, der über allem steht als Gott, gepriesen in alle Ewigkeit. Amen.	5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן
6 Es ist aber nicht so, als wäre das Wort Gottes hinfällig geworden; denn nicht alle aus Israel sind als solche schon Israel.	6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה
7 Auch sind sie nicht als Nachkommen Abrahams schon alle seine Kinder; sondern "in Isaak soll dir Nachkommenschaft genannt werden" (1Mos 21,12),	7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע
8 das heißt, nicht die Kinder des Fleisches sind Kinder Gottes, sondern die Kinder der Verheißung werden als Nachkommen gerechnet.	8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע
9 Denn ein Wort der Verheißung ist dieses: "Um diese Zeit werde ich kommen, und Sara wird einen Sohn haben" (1Mos 18,10).	9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן
10 So war es nicht nur hier, sondern auch bei Rebekka, die von einem einzigen empfangen hatte, unserem Vater Isaak:	10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו
11 da sie nämlich noch nicht geboren waren und weder etwas Gutes noch Böses getan hatten, wurde ihr - damit der in freier Wahl gefaßte Ratschluß Gottes bestehen bleibe,	11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא
12 und zwar nicht abhängig von Werken, sondern vom Berufenden - gesagt:	12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר
13 "Der Ältere wird dem Jüngeren dienen" (1Mos 25,23), gemäß dem Schriftwort: "Jakob habe ich geliebt, Esau aber gehaßt" (Mal 1,2f).	13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי
14 Was sollen wir nun sagen? Ist Ungerechtigkeit bei Gott? Keineswegs!	14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה
15 Denn zu Moses spricht er; "Ich werde mich erbarmen, wessen ich mich erbarme, und werde Mitleid erweisen, wem ich Mitleid erweise" (2Mos 33,19).	15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם
16 So liegt es also nicht an dem, der will, noch an dem, der läuft, sondern an dem sich erbarmenden Gott.	16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם
17 Denn es sagt die Schrift zu Pharao: "Gerade dazu habe ich dich erweckt, daß ich meine Kraft an dir zeige und mein Name verkündet werde auf der ganzen Erde" (2Mos 9,16).	17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ
18 So erbarmt er sich also, wessen er will, und verstockt, wen er will.	18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו
19 Du wirst mir nun sagen: "Wozu tadelt er noch? Denn wer widersteht seinem Willen?"	19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב
20 O Mensch! Wer bist du denn, daß du rechten willst mit Gott? Wird etwa das Gebilde zu seinem Bildner sagen: "Warum hast du mich so gemacht?"	20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני
21 Oder hat der Töpfer nicht Macht über den Ton, um aus der gleichen Masse das eine Gefäß zu ehrenvollem Gebrauch, das andere zu nicht ehrenvollem zu machen?	21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון
22 Wenn nun Gott, da er seinen Zorn zeigen und sein Mächtigsein kundtun wollte, in großer Geduld Gefäße des Zornes ertrug, die bereitet waren für den Untergang,	22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון
23 und wenn er den Reichtum seiner Herrlichkeit zeigen wollte an den Gefäßen der Erbarmung, die er im voraus bereitet hat für die Herrlichkeit?	23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד
24 Zu solchen berief er auch uns, nicht nur aus Juden, sondern auch aus Heidenvölkern,	24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים
25 wie er auch bei Osee spricht: "Das Nicht-mein-Volk werde ich rufen als Mein-Volk und die Nichtgeliebte als Geliebte [und die Nichtbegnadete als Begnadete]" (Os 2,25).	25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה
26 "Und es wird geschehen: an dem Ort, wo zu ihnen gesagt wurde: Ihr seid Nicht-mein-Volk, dort werden sie genannt werden: Söhne des lebendigen Gottes" (Os 2,1).	26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
27 Isaias aber ruft über Israel: "Wäre die Zahl der Söhne Israels wie der Sand am Meer, nur der Rest wird gerettet werden.	27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה
28 Denn sein Wort erfüllend und es rasch vollziehend, wird der Herr handeln auf Erden" (Is 10,22).	28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ
29 Und wie Isaias vorhergesagt hat: "Hätte der Herr der Heerscharen uns nicht einen Samen gelassen, wie Sodoma wären wir geworden, und Gomorra glichen wir" (Is 1,9).	29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו
30 Was sollen wir also sagen: Heiden, die nicht nach Gerechtigkeit streben, erlangten Gerechtigkeit, Gerechtigkeit aber aus Glauben.	30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה
31 Israel jedoch, das dem Gesetz der Gerechtigkeit nachstrebt, ist nicht zum Ziel des Gesetzes gelangt.	31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע
32 Weshalb? Weil nicht aus Glauben, sondern im Rechnen auf Werke. Angestoßen sind sie "am Stein des Anstoßes",	32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף
33 wie geschrieben steht: "Siehe, ich setze auf Sion einen Stein des Anstoßes und einen Fels des Ärgernisses, und wer an ihn glaubt, wird nicht zuschanden werden" (Is 8,14; Is 28,16).	33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש