Johannes 5

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21
Versetti esaminati

Torna indietro

Einheitsübersetzung Miqra 'al pi ha-Mesorah
1 Einige Zeit später war ein Fest der Juden und Jesus ging hinauf nach Jerusalem.1 אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה חַג לַיְּהוּדִים וַיַּעַל יֵשׁוּעַ יְרוּשָׁלָיִם
2 In Jerusalem gibt es beim Schaftor einen Teich, zu dem fünf Säulenhallen gehören; dieser Teich heißt auf Hebräisch Betesda.2 וּבִירוּשָׁלַיִם בְּרֵכָה קְרוֹבָה לְשַׁעַר הַצֹּאן וּשְׁמָהּ בְּלָשׁוֹן עִבְרִית בֵּית־חַסְדָּא וְלָהּ חֲמִשָּׁה אֻלַמִּים
3 In diesen Hallen lagen viele Kranke, darunter Blinde, Lahme und Verkrüppelte.3 שָׁמָּה שָׁכְבוּ חוֹלִים וְעִוְרִים וּפִסְחִים וִיבֵשֵׁי־כֹחַ לָרֹב וְהֵמָּה מְיַחֲלִים לִתְנוּעַת הַמָּיִם
4 []4 כִּי מַלְאָךְ יָרַד בְּמוֹעֲדוֹ אֶל־הַבְּרֵכָה וַיַּרְעֵשׁ אֶת־מֵימֶיהָ וְהָיָה הַיֹּרֵד רִאשׁוֹן אֶל־תּוֹכָהּ אַחֲרֵי הִתְגֹּעֲשׁוּ הַמַּיִם הוּא נִרְפָּא מִכָּל־מַחֲלָה אֲשֶׁר דָּבְקָה בּוֹ
5 Dort lag auch ein Mann, der schon achtunddreißig Jahre krank war.5 וְאִישׁ הָיָה שָׁם אֲשֶׁר חָלָה חָלְיוֹ זֶה שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה
6 Als Jesus ihn dort liegen sah und erkannte, dass er schon lange krank war, fragte er ihn: Willst du gesund werden?6 וַיַּרְא אֹתוֹ יֵשׁוּעַ שֹׁכֵב וַיֵּדַע כִּי אָרְכוּ־לוֹ יְמֵי חָלְיוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲתַחְפֹּץ לְהֵרָפֵא
7 Der Kranke antwortete ihm: Herr, ich habe keinen Menschen, der mich, sobald das Wasser aufwallt, in den Teich trägt. Während ich mich hinschleppe, steigt schon ein anderer vor mir hinein.7 וַיַּעַן הַחוֹלֶה אֲדֹנִי אֵין־אִישׁ אִתִּי אֲשֶׁר יַשְׁלִיכֵנִי בְּהֵרָעֵשׁ הַמַּיִם אֶל־הַבְּרֵכָה וּבְטֶרֶם אָבֹא וְיָרַד אַחֵר לְפָנָי
8 Da sagte Jesus zu ihm: Steh auf, nimm deine Bahre und geh!8 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ קוּם שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ
9 Sofort wurde der Mann gesund, nahm seine Bahre und ging. Dieser Tag war aber ein Sabbat.9 וּכְרֶגַע שָׁב הָאִישׁ לְאֵיתָנוֹ וַיִּשָּׂא אֶת־מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלָּךְ וְהַיּוֹם הַהוּא יוֹם שַׁבָּת הָיָה
10 Da sagten die Juden zu dem Geheilten: Es ist Sabbat, du darfst deine Bahre nicht tragen.10 וַיֹּאמְרוּ הַיְּהוּדִים אֶל־הָאִישׁ הַנִּרְפָּא שַׁבָּת הַיּוֹם אָסוּר לְךָ לָשֵׂאת אֶת־מִשְׁכָּבֶךָ
11 Er erwiderte: Der Mann, der mich gesund gemacht hat, sagte zu mir: Nimm deine Bahre und geh!11 וַיַּעַן אֹתָם לֵאמֹר הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶחֱלִימַנִי הוּא אָמַר אֵלַי שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ
12 Sie fragten ihn: Wer ist das denn, der zu dir gesagt hat: Nimm deine Bahre und geh?12 וַיִּשְׁאָלֻהוּ מִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַר לְךָ שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ
13 Der Geheilte wusste aber nicht, wer es war. Jesus war nämlich weggegangen, weil sich dort eine große Menschenmenge angesammelt hatte.13 וְהַנִּרְפָּא לֹא יָדַע מִי הוּא כִּי סָר יֵשׁוּעַ וַיֵּלַךְ בִּהְיוֹת הָמוֹן רַב בַּמָּקוֹם הַהוּא
14 Später traf ihn Jesus im Tempel und sagte zu ihm: Jetzt bist du gesund; sündige nicht mehr, damit dir nicht noch Schlimmeres zustößt.14 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיִּמְצָאֵהוּ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְפָּא־לָךְ אַל־תּוֹסִיף לַחֲטֹא פֶּן־תְּאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת
15 Der Mann ging fort und teilte den Juden mit, dass es Jesus war, der ihn gesund gemacht hatte.15 וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ וַיַּגֵּד לַיְּהוּדִים כִּי־יֵשׁוּעַ הוּא אֲשֶׁר רְפָאוֹ
16 Daraufhin verfolgten die Juden Jesus, weil er das an einem Sabbat getan hatte.16 וְעַל־כֵּן רָדְפוּ הַיְּהוּדִים אֶת־יֵשׁוּעַ וַיְבַקְשׁוּ הֲמִיתוֹ עַל־כִּי־עָשָׂה כָזֹאת בַּשַּׁבָּת
17 Jesus aber entgegnete ihnen: Mein Vater ist noch immer am Werk und auch ich bin am Werk.17 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ אָבִי פֹּעֵל עַד־עַתָּה וְגַם־אָנֹכִי פֹּעֵל
18 Darum waren die Juden noch mehr darauf aus, ihn zu töten, weil er nicht nur den Sabbat brach, sondern auch Gott seinen Vater nannte und sich damit Gott gleichstellte.18 אָז יוֹסִיפוּ הַיְּהוּדִים לְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשׁוֹ כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר חִלֵּל אֶת־הַשַּׁבָּת עוֹד אָמַר כִּי הָאֱלֹהִים הוּא אָבִיו וַיִּדַּמֶּה לֵאלֹהִים
19 Jesus aber sagte zu ihnen: Amen, amen, ich sage euch: Der Sohn kann nichts von sich aus tun, sondern nur, wenn er den Vater etwas tun sieht. Was nämlich der Vater tut, das tut in gleicher Weise der Sohn.19 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם לֹא־יוּכַל הַבֵּן לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִנַּפְשׁוֹ בִּלְתִּי אֵת אֲשֶׁר־יִרְאֶה אֶת־אָבִיו עֹשֶׂה כִּי אֶת־אֲשֶׁר עֹשֶׂה הוּא גַּם־הַבֵּן יַעֲשֶׂה כָּמֹהוּ
20 Denn der Vater liebt den Sohn und zeigt ihm alles, was er tut, und noch größere Werke wird er ihm zeigen, sodass ihr staunen werdet.20 כִּי הָאָב אֹהֵב אֶת־הַבֵּן וּמַרְאֶה אֹתוֹ כֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְעוֹד מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה יַרְאֵהוּ לְמַעַן תִּתַּמָּהוּ
21 Denn wie der Vater die Toten auferweckt und lebendig macht, so macht auch der Sohn lebendig, wen er will.21 כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָב יָעִיר וִיחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים כֵּן גַּם־הַבֵּן יְחַיֶּה אֶת־אֲשֶׁר יֶחְפָּץ
22 Auch richtet der Vater niemand, sondern er hat das Gericht ganz dem Sohn übertragen,22 כִּי הָאָב לֹא־יָדִין אִישׁ כִּי אִם־כָּל־הַמִּשְׁפָּט נָתַן לַבֵּן לְמַעַן יְכַבְּדוּ כֻלָּם אֶת־הַבֵּן כַּאֲשֶׁר יְכַבְּדוּ אֶת־הָאָב
23 damit alle den Sohn ehren, wie sie den Vater ehren. Wer den Sohn nicht ehrt, ehrt auch den Vater nicht, der ihn gesandt hat.23 מִי אֲשֶׁר לֹא־יְכַבֵּד אֶת־הַבֵּן גַּם אֶת־הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ אֵינֶנּוּ מְכַבֵּד
24 Amen, amen, ich sage euch: Wer mein Wort hört und dem glaubt, der mich gesandt hat, hat das ewige Leben; er kommt nicht ins Gericht, sondern ist aus dem Tod ins Leben hinübergegangen.24 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם הַשֹּׁמֵעַ דְּבָרַי וּמַאֲמִין לְשֹׁלְחִי יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָמִים וְלֹא יָבֹא בַּמִּשְׁפָּט כִּי־עָבַר מִמָּוֶת לַחַיִּים
25 Amen, amen, ich sage euch: Die Stunde kommt und sie ist schon da, in der die Toten die Stimme des Sohnes Gottes hören werden; und alle, die sie hören, werden leben.25 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־תָבוֹא שָׁעָה וְעַתָּה הִיא אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ הַמֵּתִים אֶת־קוֹל בֶּן־הָאֱלֹהִים וְהַשֹּׁמְעִים חָיֹה יִחְיוּ
26 Denn wie der Vater das Leben in sich hat, so hat er auch dem Sohn gegeben, das Leben in sich zu haben.26 כִּי כַּאֲשֶׁר לָאָב יֵשׁ חַיִּים בְּעַצְמוֹ כֵּן נָתַן גַּם־לַבֵּן לִהְיוֹת־לוֹ חַיִּים בְּעַצְמוֹ
27 Und er hat ihm Vollmacht gegeben, Gericht zu halten, weil er der Menschensohn ist.27 וְאַף־שָׁלְטָן נָתַן לוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט כִּי בֶן־אָדָם הוּא
28 Wundert euch nicht darüber! Die Stunde kommt, in der alle, die in den Gräbern sind, seine Stimme hören28 אַל־תִּתְמְהוּ עַל־זֹאת כִּי הִנֵּה שָׁעָה בָאָה אֲשֶׁר כָּל־שֹׁכְנֵי קֶבֶר אֶת־קוֹלוֹ יִשְׁמָעוּן
29 und herauskommen werden: Die das Gute getan haben, werden zum Leben auferstehen, die das Böse getan haben, zum Gericht.29 וְיֵצְאוּ עֹשֵׂי הַטּוֹב לִתְקוּמַת הַחַיִּים וְעֹשֵׂי הָרַע לִתְקוּמַת הַמִּשְׁפָּט
30 Von mir selbst aus kann ich nichts tun; ich richte, wie ich es (vom Vater) höre, und mein Gericht ist gerecht, weil es mir nicht um meinen Willen geht, sondern um den Willen dessen, der mich gesandt hat.30 לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִנַּפְשִׁי כַּאֲשֶׁר אֶשְׁמַע כֵּן אֶשְׁפֹּט וּמִשְׁפָּטִי מִשְׁפַּט־צֶדֶק כִּי לֹא אֲבַקֵּשׁ רְצוֹנִי כִּי אִם־רְצוֹן הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחָנִי
31 Wenn ich über mich selbst als Zeuge aussage, ist mein Zeugnis nicht gültig;31 אִם־אָנֹכִי מֵעִיד עָלָי עֵדוּתִי אֵינֶנָּה נֶאֱמָנָה
32 ein anderer ist es, der über mich als Zeuge aussagt, und ich weiß: Das Zeugnis, das er über mich ablegt, ist gültig.32 יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלָי וְיָדַעְתִּי כִּי עֵדוּתוֹ אֲשֶׁר־הוּא מֵעִיד עָלַי נֶאֱמָנָה הִיא
33 Ihr habt zu Johannes geschickt, und er hat für die Wahrheit Zeugnis abgelegt.33 אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֶל־יוֹחָנָן וְהוּא הֵעִיד עַל־הָאֱמֶת
34 Ich aber nehme von keinem Menschen ein Zeugnis an, sondern ich sage dies nur, damit ihr gerettet werdet.34 וַאֲנִי אֵינֶנִּי לֹקֵחַ עֵדוּת מֵאָדָם אַךְ אָמַרְתִּי זֹאת לְמַעַן תִּוָּשֵׁעוּן
35 Jener war die Lampe, die brennt und leuchtet, und ihr wolltet euch eine Zeit lang an seinem Licht erfreuen.35 הוּא הָיָה הַנֵּר הַדֹּלֵק וְהַמֵּאִיר וְאַתֶּם רְצִיתֶם לָשֹוּשׂ כְּשָׁעָה לְאוֹרוֹ
36 Ich aber habe ein gewichtigeres Zeugnis als das des Johannes: Die Werke, die mein Vater mir übertragen hat, damit ich sie zu Ende führe, diese Werke, die ich vollbringe, legen Zeugnis dafür ab, dass mich der Vater gesandt hat.36 וַאֲנִי יֶשׁ־לִי עֵדוּת גְּדוֹלָה מֵעֵדוּת יוֹחָנָן כִּי הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נָתַן־לִי אָבִי לְהַשְׁלִימָם הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה מְעִידִים עָלַי כִּי הָאָב שְׁלָחָנִי
37 Auch der Vater selbst, der mich gesandt hat, hat über mich Zeugnis abgelegt. Ihr habt weder seine Stimme gehört noch seine Gestalt je gesehen,37 וְהָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי הוּא מֵעִיד עָלָי וְאַתֶּם אֶת־קוֹלוֹ לֹא־שְׁמַעְתֶּם מֵעוֹלָם וּתְמוּנָתוֹ לֹא רְאִיתֶם
38 und auch sein Wort bleibt nicht in euch, weil ihr dem nicht glaubt, den er gesandt hat.38 וּדְבָרוֹ אֵינֶנּוּ שֹׁכֵן בְּקִרְבְּכֶם כִּי אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִשְׁלוּחוֹ
39 Ihr erforscht die Schriften, weil ihr meint, in ihnen das ewige Leben zu haben; gerade sie legen Zeugnis über mich ab.39 דִּרְשׁוּ בַכְּתוּבִים אֲשֶׁר תַּחְשְׁבוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָמִים בָּהֶם וְהֵמָּה הַמְּעִידִים עָלָי
40 Und doch wollt ihr nicht zu mir kommen, um das Leben zu haben.40 וְאַתֶּם אֵינְכֶם אֹבִים לָבוֹא אֵלָי לִהְיוֹת לָכֶם חַיִּים
41 Meine Ehre empfange ich nicht von Menschen.41 לֹא־אֶקַּח כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם
42 Ich habe erkannt, dass ihr die Liebe zu Gott nicht in euch habt.42 אָכֵן יָדַעְתִּי אֶתְכֶם כִּי אֵין־אַהֲבַת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם
43 Ich bin im Namen meines Vaters gekommen und doch lehnt ihr mich ab. Wenn aber ein anderer in seinem eigenen Namen kommt, dann werdet ihr ihn anerkennen.43 אֲנִי הִנֵּה בָאתִי בְּשֵׁם אָבִי וְלֹא קִבַּלְתֶּם אֹתִי וְאִם־יָבֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ אֹתוֹ תְקַבֵּלוּ
44 Wie könnt ihr zum Glauben kommen, wenn ihr eure Ehre voneinander empfangt, nicht aber die Ehre sucht, die von dem einen Gott kommt?44 אֵיךְ תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין אַתֶּם הַלֹּקְחִים כָּבוֹד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְאֶת־הַכָּבוֹד אֲשֶׁר מֵאֵת־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד לֹא תְבַקֵּשׁוּ
45 Denkt nicht, dass ich euch beim Vater anklagen werde; Mose klagt euch an, auf den ihr eure Hoffnung gesetzt habt.45 אַל־תַּחְשְׁבוּ כִּי אָנֹכִי אֶטְעַן נֶגְדְכֶם לִפְנֵי אָבִי משֶׁה הוּא הַטֹּעֵן נֶגְדְכֶם אֲשֶׁר־לוֹ תְּיַחֵלוּ
46 Wenn ihr Mose glauben würdet, müsstet ihr auch mir glauben; denn über mich hat er geschrieben.46 כִּי לוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמשֶׁה גַּם־לִי תַאֲמִינוּ כִּי הוּא כָּתַב עָלָי
47 Wenn ihr aber seinen Schriften nicht glaubt, wie könnt ihr dann meinen Worten glauben?47 וְאִם־לִכְתָבָיו אֵינְכֶם מַאֲמִינִים אֵיכָה לִדְבָרַי תַּאֲמִינוּ