Klagelieder 4

EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL	MODERN HEBREW BIBLE
1 Weh, wie glanzlos ist das Gold, gedunkelt das köstliche Feingold, hingeschüttet die heiligen Steine an den Ecken aller Straßen.	1 איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות
2 Die edlen Kinder Zions, einst aufgewogen mit reinem Gold, weh, wie Krüge aus Ton sind sie geachtet, wie Werk von Töpferhand.	2 בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר
3 Selbst Schakale reichen die Brust, säugen ihre Jungen. Die Töchter meines Volkes sind grausam wie Strauße in der Wüste.	3 גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לאכזר כי ענים במדבר
4 Des Säuglings Zunge klebt an seinem Gaumen vor Durst. Kinder betteln um Brot; keiner bricht es ihnen.	4 דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם
5 Die einst Leckerbissen schmausten, verschmachten auf den Straßen. Die einst auf Purpur lagen, wälzen sich jetzt im Unrat.	5 האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות
6 Größer ist die Schuld der Tochter, meines Volkes, als die Sünde Sodoms, das plötzlich vernichtet wurde, ohne dass eine Hand sich rührte.	6 ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים
7 Ihre jungen Männer waren reiner als Schnee, weißer als Milch, ihr Leib rosiger als Korallen, saphirblau ihre Adern.	7 זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם
8 Schwärzer als Ruß sehen sie aus, man erkennt sie nicht auf den Straßen. Die Haut schrumpft ihnen am Leib, trocken wie Holz ist sie geworden.	8 חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ
9 Besser die vom Schwert Getöteten als die vom Hunger Getöteten; sie sind verschmachtet, vom Missertrag der Felder getroffen.	9 טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי
10 Die Hände liebender Mütter kochten die eigenen Kinder. Sie dienten ihnen als Speise beim Zusammenbruch der Tochter, meines Volkes.	10 ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי
11 Randvoll gemacht hat der Herr seinen Grimm, ausgegossen seinen glühenden Zorn. Er entfachte in Zion ein Feuer, das bis auf den Grund alles verzehrte.	11 כלה יהוה את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודתיה
12 Kein König eines Landes, kein Mensch auf der Erde hätte jemals geglaubt, dass ein Bedränger und Feind durchschritte die Tore Jerusalems.	12 לא האמינו מלכי ארץ וכל ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם
13 Wegen der Sünden ihrer Propheten, wegen der Verfehlung ihrer Priester, die in ihrer Mitte vergossen haben das Blut von Gerechten,	13 מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים
14 wankten sie blind durch die Gassen, besudelt mit Blut, sodass man nicht berühren mochte ihre Kleider.	14 נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם
15 Fort, unrein!, rief man ihnen zu. Fort, fort! Rührt mich nicht an! Da flohen sie, da wankten sie. Unter den Völkern sagte man: Sie durften nicht länger bleiben.	15 סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור
16 Der Herr selbst hat sie zerstreut, schaut sie nicht mehr an. Keine Ehrfurcht zollte man den Priestern, Greise fanden keine Gnade.	16 פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו זקנים לא חננו
17 Als wir uns noch die Augen nach Hilfe ausschauten, war es umsonst. Auf unserer Warte spähten wir nach einem Volk, das dann doch keine Hilfe brachte.	17 עודינה תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע
18 Man horchte auf unsere Schritte, wir konnten nicht auf die Straßen. Unser Ende war nah, die Tage voll, ja, unser Ende kam.	18 צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי בא קצינו
19 Schneller waren unsere Verfolger als Adler am Himmel. Sie jagten uns auf den Bergen, lauerten uns auf in der Wüste.	19 קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו
20 Unser Lebensatem, der Gesalbte des Herrn, ist gefangen in ihren Gruben. Wir aber hatten gedacht: In seinem Schatten werden wir leben unter den Völkern.	20 רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים
21 Juble nur und freue dich, Tochter Edom, die du wohnst im Lande Uz. Auch zu dir wird der Becher kommen, du wirst dich betrinken und dich entblößen.	21 שישי ושמחי בת אדום יושבתי בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי
22 Zu Ende ist deine Schuld, Tochter Zion; nicht wieder führt er dich in Verbannung. Deine Schuld bestraft er, Tochter Edom, deckt deine Sünden auf.	22 תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך