Épître aux Romains 9

JERUSALEM	MODERN HEBREW BIBLE
1 Je dis la vérité dans le Christ, je ne mens point -- ma conscience m'en rend témoignage dansl'Esprit Saint --,	1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש
2 j'éprouve une grande tristesse et une douleur incessante en mon coeur.	2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי
3 Car je souhaiterais d'être moi-même anathème, séparé du Christ, pour mes frères, ceux de ma raceselon la chair,	3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי
4 eux qui sont Israélites, à qui appartiennent l'adoption filiale, la gloire, les alliances, la législation, leculte, les promesses	4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות
5 et aussi les patriarches, et de qui le Christ est issu selon la chair, lequel est au-dessus de tout, Dieubéni éternellement! Amen.	5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן
6 Non certes que la parole de Dieu ait failli. Car tous les descendants d'Israël ne sont pas Israël.	6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה
7 De même que, pour être postérité d'Abraham, tous ne sont pas ses enfants; mais c'est par Isaacqu'une descendance portera ton nom,	7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע
8 ce qui signifie: ce ne sont pas les enfants de la chair qui sont enfants de Dieu, seuls comptentcomme postérité les enfants de la promesse.	8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע
9 Voici en effet les termes de la promesse: Vers cette époque je viendrai et Sara aura un fils.	9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן
10 Mieux encore, Rébecca avait conçu d'un seul homme, Isaac notre père:	10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו
11 or, avant la naissance des enfants, quand ils n'avaient fait ni bien ni mal, pour que s'affirmât laliberté de l'élection divine,	11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא
12 qui dépend de celui qui appelle et non des oeuvres, il lui fut dit: L'aîné servira le cadet,	12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר
13 selon qu'il est écrit: J'ai aimé Jacob et j'ai haï Esaü.	13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי
14 Qu'est-ce à dire? Dieu serait-il injuste? Certes non!	14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה
15 Car il dit à Moïse: Je fais miséricorde à qui je fais miséricorde et j'ai pitié de qui j'ai pitié.	15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם
16 Il n'est donc pas question de l'homme qui veut ou qui court, mais de Dieu qui fait miséricorde.	16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם
17 Car l'Ecriture dit au Pharaon: Je t'ai suscité à dessein pour montrer en toi ma puissance et pourqu'on célèbre mon nom par toute la terre.	17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ
18 Ainsi donc il fait miséricorde à qui il veut, et il endurcit qui il veut.	18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו
19 Tu vas donc me dire: Qu'a-t-il encore à blâmer? Qui résiste en effet à sa volonté?	19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב
20 O homme! vraiment, qui es-tu pour disputer avec Dieu? L'oeuvre va-t-elle dire à celui qui l'amodelée: Pourquoi m'as-tu faite ainsi?	20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני
21 Le potier n'est-il pas maître de son argile pour fabriquer de la même pâte un vase de luxe ou unvase ordinaire?	21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון
22 Eh bien! si Dieu, voulant manifester sa colère et faire connaître sa puissance, a supporté avecbeaucoup de longanimité des vases de colère devenus dignes de perdition,	22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון
23 dans le dessein de manifester la richesse de sa gloire envers des vases de miséricorde qu'il ad'avance préparés pour la gloire,	23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד
24 envers nous qu'il a appelés non seulement d'entre les Juifs mais encore d'entre les païens...	24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים
25 C'est bien ce qu'il dit en Osée: J'appellerai mon peuple celui qui n'était pas mon peuple, et bien-aimée celle qui n'était pas la bien-aimée.	25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה
26 Et au lieu même où on leur avait dit: "Vous n'êtes pas mon peuple", on les appellera fils du Dieuvivant.	26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
27 Et Isaïe s'écrie en faveur d'Israël: Quand le nombre des fils d'Israël serait comme le sable de lamer, le reste sera sauvé:	27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה
28 car sans retard ni reprise le Seigneur accomplira sa parole sur la terre.	28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ
29 Et comme l'avait prédit Isaïe: Si le Seigneur Sabaot ne nous avait laissé un germe, nous serionsdevenus comme Sodome, assimilés à Gomorrhe.	29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו
30 Que conclure? Que des païens qui ne poursuivaient pas de justice ont atteint une justice, la justicede la foi,	30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה
31 tandis qu'Israël qui poursuivait une loi de justice, n'a pas atteint la Loi.	31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע
32 Pourquoi? Parce que, au lieu de recourir à la foi, ils comptaient sur les oeuvres. Ils ont buté contrela pierre d'achoppement,	32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף
33 comme il est écrit: Voici que je pose en Sion une pierre d'achoppement et un rocher qui faittomber; mais qui croit en lui ne sera pas confondu.	33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש