| 1 Qué bella eres, amada mía, | qué bella eres! | ¡Palomas son tus ojos | tras el velo! | Tus cabellos, como un rebaño | de cabras que trisca | por la sierra de Galaad. | 1 הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יֹונִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד |
| 2 Tus dientes, cual hato | de ovejas trasquiladas, | que suben del baño; | todas ellas gemelas; | ninguna solitaria. | 2 שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבֹות שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימֹות וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם |
| 3 Cinta escarlata tus labios, | y tu habla, fascinante. | Dos cortes de granada tus mejillas | tras el velo. | 3 כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמֹּון רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ |
| 4 Tu cuello, cual torre de David, | edificada con sillares: | mil escudos penden de ella, | los paveses de los valientes. | 4 כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיֹּות אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּורִים |
| 5 Tus dos pechos, dos crías | mellizas de gacela | que pacen entre rosas. | 5 שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאֹומֵי צְבִיָּה הָרֹועִים בַּשֹּׁושַׁנִּים |
| 6 Hasta que surja el día, | y huyan las tinieblas, | iré al monte de la mirra, | a la colina del incienso. | 6 עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיֹּום וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל־הַר הַמֹּור וְאֶל־גִּבְעַת הַלְּבֹונָה |
| 7 ¡Toda bella eres, amada mía, | no hay defecto en ti! | 7 כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׃ ס |
| 8 ¡Ven del Líbano, esposa, | ven del Líbano, acércate!| ¡Desciende de la cumbre del Amaná, | de las cumbres del Senir y del Hermón, | de las guaridas de leones, | de los montes de leopardos! | 8 אִתִּי מִלְּבָנֹון כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנֹון תָּבֹואִי תָּשׁוּרִי ׀ מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמֹון מִמְּעֹנֹות אֲרָיֹות מֵהַרְרֵי נְמֵרִים |
| 9 Me has robado el corazón, | hermana mía, esposa; | me has robado el corazón | con una sola mirada tuya, | con una vuelta de tus collares. | 9 לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי [בְּאַחַד כ] (בְּאַחַת ק) מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ |
| 10 ¡Cuán bellos son tus amores, | hermana mía, esposa! | ¡Tus amores son más dulces que el vino! | ¡más exquisito que el bálsamo | el olor de tus perfumes! | 10 מַה־יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה־טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִים |
| 11 Néctar destilan tus labios, esposa mía, | miel y leche bajo tu lengua; | la fragancia de tus vestidos, | cual fragancia del Líbano. | 11 נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֹותַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשֹׁונֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנֹון׃ ס |
| 12 Eres huerto cerrado, | hermana mía, esposa; | manantial cerrado, fuente sellada. | 12 גַּן ׀ נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם |
| 13 Es tu seno paraíso de granados, | con frutos exquisitos: | alheña con nardos, | 13 שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמֹּונִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם־נְרָדִים |
| 14 nardo y azafrán, | canela y cinamomo, | con los árboles de incienso, | mirra y áloe, | con los mejores ungüentos. | 14 נֵרְדְּ ׀ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמֹון עִם כָּל־עֲצֵי לְבֹונָה מֹר וַאֲהָלֹות עִם כָּל־רָאשֵׁי בְשָׂמִים |
| 15 ¡Fuente de los jardines, | manantial de aguas vivas, | que fluyen del Líbano! | 15 מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן־לְבָנֹון |
| 16 Despierta, cierzo; acércate, ábrego; | soplad en mi jardín, | que exhale sus aromas. | Entre mi amado en su jardín | y coma sus frutos exquisitos. | 16 עוּרִי צָפֹון וּבֹואִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דֹודִי לְגַנֹּו וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו |
