Livre de Job 7

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 C’est une corvée, cette vie de l’homme sur terre, ses jours sont dignes d’un mercenaire.	1 הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו
2 Il est l’esclave qui soupire après l’ombre, l’ouvrier qui attend son salaire.	2 כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו
3 J’ai reçu en partage des mois de malheur, les nuits de souffrance ont été mon lot.	3 כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי
4 Au lit je me dis: “À quand le jour?”; une fois levé je soupire: “Quand fera-t-il nuit?” et mon esprit s’agite jusqu’à la fin du jour.	4 אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף
5 Mon corps est recouvert de vermine et de croûtes, ma peau est crevassée et suppure partout.	5 לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס
6 Mes jours ont couru plus vite qu’une navette, et voici qu’ils s’achèvent sans espoir.	6 ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה
7 Rappelle-toi que ma vie n’est qu’un souffle et que mes yeux ne reverront pas le bonheur!	7 זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב
8 Les yeux qui m’ont connu ne me reverront plus: si tu cherches à me voir, je ne serai plus.	8 לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני
9 Le nuage qui se défait ne reviendra pas, qui descend chez les morts n’en remontera pas.	9 כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה
10 Il ne reviendra pas à sa maison, les lieux qu’il fréquentait ne le reverront plus.	10 לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו
11 C’est pourquoi je ne veux pas me taire, je veux dire la détresse de mon esprit et faire entendre la peine de mon âme.	11 גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי
12 Ô Dieu, pourquoi m’as-tu mis entre des murs? suis-je l’Océan, ou le Monstre marin?	12 הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר
13 Si je me dis: “Le lit me soulagera, ma paillasse me prendra ma peine,”	13 כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי
14 aussitôt tu m’effraies par des songes, et ce sont des visions d’épouvante.	14 וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני
15 J’aimerais mieux être étranglé, et mourir plutôt que souffrir ainsi.	15 ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי
16 J’ai tout épuisé, jamais plus je ne vivrai; laisse-moi, mes jours ne sont plus qu’un souffle!	16 מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי
17 L’homme mérite-t-il une telle importance? Pourquoi lui donnes-tu ton attention,	17 מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך
18 et viens-tu l’inspecter tous les matins, le contrôler à chaque instant?	18 ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו
19 Ne cesseras-tu pas de m’observer, me donneras-tu un répit pour avaler ma salive?	19 כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי
20 Si j’ai fauté, que t’ai-je fait à toi, surveillant des humains? Pourquoi m’as-tu pris pour cible? Suis-je devenu un fardeau pour toi?	20 חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא
21 Ne peux-tu pas supporter ma faute et fermer les yeux sur mon péché? Voici que je vais me coucher dans la terre, tu me chercheras et je ne serai plus.	21 ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני