Die Apostelgeschichte 23

Torna indietro

Einheitsübersetzung	Miqra 'al pi ha-Mesorah
¹ Paulus schaute mit festem Blick auf den Hohen Rat und sagte: Brüder! Bis zum heutigen Tag lebe ich vor Gott mit völlig reinem Gewissen.	¹ וַיַּבֵּט פּוֹלוֹס אֶל־הַסַּנְהֶדְרִין וַיֹּאמַר אֲנָשִׁים אַחִים בְּכָל־תֻּמַּת לְבָבִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵי אֱלֹהִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה
² Der Hohepriester Hananias aber befahl denen, die bei ihm standen, ihn auf den Mund zu schlagen.	² וַיְצַו חֲנַנְיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶת־הָעֹמְדִים עָלָיו לְהַכּוֹתוֹ עַל־פִּיו
³ Da sagte Paulus zu ihm: Dich wird Gott schlagen, du übertünchte Wand! Du sitzt hier, um mich nach dem Gesetz zu richten, und entgegen dem Gesetz befiehlst du, mich zu schlagen?	³ וַיֹּאמֶר אֵלָיו פּוֹלוֹס יַכְּכָה אֱלֹהִים הַקִּיר הַמְסֻיָּד הַאֻמְנָם ישֵׁב אַתָּה לָדִין אֹתִי כַּתּוֹרָה וְאַתָּה מְצַוֶּה לְהַכּוֹתִי שֶׁלֹּא כַתּוֹרָה
⁴ Die Umstehenden sagten: Du wagst es, den Hohenpriester Gottes zu schmähen?	⁴ וַיֹּאמְרוּ הָעֹמְדִים שָׁם אֶת־הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאלֹהִים תְּחָרֵף
⁵ Paulus antwortete: Ich wusste nicht, Brüder, dass er der Hohepriester ist. Denn es heißt in der Schrift: Einen Fürsten deines Volkes sollst du nicht verfluchen.	⁵ וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס אַחַי לֹא יָדַעְתִּי אֲשֶׁר הוּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל כִּי כָתוּב נָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר
⁶ Da Paulus aber wusste, dass der eine Teil zu den Sadduzäern, der andere zu den Pharisäern gehörte, rief er vor dem Hohen Rat aus: Brüder, ich bin Pharisäer und ein Sohn von Pharisäern; wegen der Hoffnung und wegen der Auferstehung der Toten stehe ich vor Gericht.	⁶ וּפוֹלוֹס יָדַע כִּי מִקְצָתָם צַדּוּקִים וּמִקְצָתָם פְּרוּשִׁים וַיִּצְעַק בְּתוֹךְ הַסַּנְהֶדְרִין אֲנָשִׁים אַחִים פָּרוּשׁ בֶּן־פָּרוּשׁ אָנֹכִי וְעַל־תִּקְוַת הַמֵּתִים וּתְחִיָּתָם אֲנִי נָדוֹן
⁷ Als er das sagte, brach ein Streit zwischen den Pharisäern und den Sadduzäern aus, und die Versammlung spaltete sich.	⁷ וּבְדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה רִיב בֵּין הַצַּדּוּקִים וּבֵין הַפְּרוּשִׁים וַיֵּחָלֵק הֶהָמוֹן
⁸ Die Sadduzäer behaupten nämlich, es gebe weder eine Auferstehung noch Engel noch Geister, die Pharisäer dagegen bekennen sich zu all dem.	⁸ כִּי הַצַּדּוּקִים אֹמְרִים אֵין תְּחִיָּה וְאֵין מַלְאָךְ וָרוּחַ וְהַפְּרוּשִׁים מוֹדִים בִּשְׁנֵיהֶם
⁹ Es erhob sich ein lautes Geschrei und einige Schriftgelehrte aus dem Kreis der Pharisäer standen auf und verfochten ihre Ansicht. Sie sagten: Wir finden nichts Schlimmes an diesem Menschen. Vielleicht hat doch ein Geist oder ein Engel zu ihm gesprochen.	⁹ וַתְּהִי הֲמֻלָּה גְדוֹלָה וַיָּקוּמוּ הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר מִכַּת הַפְּרוּשִׁים וַיִּתְוַכְּחוּ לֵאמֹר לֹא־מָצָאנוּ דָבָר רָע בָּאִישׁ הַזֶּה וְאִם־רוּחַ דִּבֶּר אֵלָיו אוֹ מַלְאָךְ אַל־נִלָּחֲמָה בֵּאלֹהִים
¹⁰ Als der Streit heftiger wurde, befürchtete der Oberst, sie könnten Paulus zerreißen. Daher ließ er die Wachtruppe herabkommen, ihn mit Gewalt aus ihrer Mitte herausholen und in die Kaserne bringen.	¹⁰ וְהָרִיב הוֹלֵךְ וְחָזֵק וְשַׂר־הָאֶלֶף דָּאַג פֶּן־יְשַׁסְּעוּ אֶת־פּוֹלוֹס וַיְצַו אֶת־אַנְשֵׁי הַצָּבָא לָרֶדֶת וְלַחֲטֹף אֹתוֹ מִתּוֹכָם וְלַהֲבִיאוֹ אֶל־הַמְצָד
¹¹ In der folgenden Nacht aber trat der Herr zu Paulus und sagte: Hab Mut! Denn so wie du in Jerusalem meine Sache bezeugt hast, sollst du auch in Rom Zeugnis ablegen.	¹¹ וּבַלַּיְלָה הַהוּא נִצָּב עָלָיו הָאָדוֹן וַיֹּאמֶר חֲזַק פּוֹלוֹס כִּי כַּאֲשֶׁר הַעִידוֹתָ לִּי בִּירוּשָׁלַיִם כֵּן הָעֵד תָּעִיד בְּרוֹמִי
¹² Nach Tagesanbruch rotteten sich die Juden zusammen und schworen einen heiligen Eid, weder zu essen noch zu trinken, bis sie Paulus getötet hätten.	¹² וַיְהִי לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַיִּתְחַבְּרוּ הַיְּהוּדִים וַיַּאַסְרוּ אִסָּר עַל־נַפְשָׁם לֵאמֹר כִּי לֹא יֹאכְלוּ וְלֹא יִשְׁתּוּ עַד אִם־יַהַרְגוּ אֶת פּוֹלוֹס
¹³ An dieser Verschwörung waren mehr als vierzig Männer beteiligt.	¹³ וּמִסְפַּר הַבָּאִים בָּאָלָה הַזֹּאת הָיָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים
¹⁴ Sie gingen zu den Hohenpriestern und den Ältesten und sagten: Wir haben mit einem heiligen Eid geschworen, nichts zu essen, bis wir Paulus getötet haben.	¹⁴ וַיִּגְּשׁוּ אֶל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַזְּקֵנִים לֵאמֹר אִסָּר אָסַרְנוּ עַל־נַפְשֵׁנוּ לְבִלְתִּי טְעֹם מְאוּמָה עַד אִם־הָרַגְנוּ אֶת־פּוֹלוֹס
¹⁵ Geht also jetzt zusammen mit dem Hohen Rat zum Obersten und bittet ihn, Paulus zu euch herunterzuführen, da ihr den Fall noch genauer untersuchen wollt; wir aber halten uns bereit, um ihn, noch bevor er hierher kommt, umzubringen.	¹⁵ וְעַתָּה הוֹדִיעוּ־נָא אַתֶּם וְהַסַּנְהֶדְרִין אֶת־שַׂר הָאֶלֶף וְיוֹרִידֵהוּ מָחָר אֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ תַחְפְּצוּ לִדְרשׁ הֵיטֵב אֶת־עִנְיָנוֹ וַאֲנַחְנוּ נְכוֹנִים לַהֲמִיתוֹ בְּטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיכֶם
¹⁶ Der Neffe des Paulus, der Sohn seiner Schwester, erfuhr jedoch von dem Anschlag. Er ging in die Kaserne und verständigte Paulus.	¹⁶ וַיִּשְׁמַע בֶּן־אֲחוֹת פּוֹלוֹס אֶת־אָרְבָּם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל־הַמְצָד וַיַּגֵּד לְפוֹלוֹס
¹⁷ Paulus ließ einen der Hauptleute rufen und sagte: Bring diesen jungen Mann zum Obersten, denn er hat ihm etwas zu melden.	¹⁷ וַיִּקְרָא פוֹלוֹס לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הַמֵּאוֹת וַיֹּאמֶר אֵלָיו הוֹלֵךְ אֶת־הַבָּחוּר הַזֶּה אֶל־שַׂר הָאֶלֶף כִּי־דָבָר לוֹ לְהוֹדִיעוֹ
¹⁸ Der nahm ihn mit sich, brachte ihn zum Obersten und sagte: Der Gefangene Paulus hat mich gerufen und gebeten, diesen jungen Mann zu dir zu führen, da er dir etwas mitzuteilen habe.	¹⁸ וַיִּקָּחֵהוּ וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל־שַׂר הָאֶלֶף וַיֹּאמַר פּוֹלוֹס הָאַסִּיר קְרָאַנִי אֵלָיו וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהוֹלִיךְ אֵלֶיךָ אֶת־הַבָּחוּר הַזֶּה כִּי־דָבָר לוֹ לְהַגִּיד לָךְ
¹⁹ Der Oberst fasste ihn bei der Hand, nahm ihn beiseite und fragte: Was hast du mir zu melden?	¹⁹ וַיֹּאחֶז שַׂר הָאֶלֶף בְּיָדוֹ וַיָּסַר עִמּוֹ לְבַדּוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ מַה־הוּא זֶה אֲשֶׁר לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי
²⁰ Er antwortete: Die Juden haben verabredet, dich zu bitten, du mögest morgen den Paulus vor den Hohen Rat hinunterführen lassen. Angeblich wollen sie Genaueres über ihn erfahren.	²⁰ וַיֹּאמַר כִּי־נוֹעֲצוּ הַיְּהוּדִים יַחְדָּו לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כִּי מָחָר תּוֹרִיד אֶת־פּוֹלוֹס לִפְנֵי הַסַּנְהֶדְרִין וְהֵמָּה כְּאִלּוּ חֲפֵצִים לָדַעַת הֵיטֵב אֶת־עִנְיָנוֹ
²¹ Trau ihnen nicht! Denn mehr als vierzig Männer von ihnen lauern ihm auf. Sie haben sich geschworen, weder zu essen noch zu trinken, bis sie ihn umgebracht haben; schon stehen sie bereit und warten auf deine Anordnung.	²¹ וְאַתָּה אַל־תִּשְׁמַע לָהֶם כִּי אֹרְבִים לוֹ מֵהֶם יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים אִישׁ אֲשֶׁר אָסְרוּ אִסָּר עַל־נַפְשָׁם לְבִלְתִּי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּטֶרֶם יַהַרְגוּהוּ וְהֵמָּה עַתָּה עֹמְדִים וּמְחַכִּים לְהַבְטָחָתֶךָ
²² Der Oberst befahl dem jungen Mann: Sag niemand etwas darüber, dass du mir das angezeigt hast. Dann ließ er ihn gehen.	²² וַיְשַׁלַּח שַׂר־הָאֶלֶף אֶת־הַבָּחוּר וַיְצַוֵּהוּ לְבִלְתִּי אֲמָר־לְאִישׁ כִּי גִלָּה־לוֹ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה
²³ Er rief zwei von den Hauptleuten und gab ihnen den Befehl: Haltet von der dritten Stunde der Nacht an zweihundert Soldaten zum Marsch nach Cäsarea bereit, außerdem siebzig Reiter und zweihundert Leichtbewaffnete;	²³ וַיִּקְרָא לִשְׁנֵי שָׂרֵי מֵאוֹת וַיֹּאמַר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אַנְשֵׁי־צָבָא מָאתַיִם לָלֶכֶת לְקִסְרִין וּפָרָשִׁים שִׁבְעִים וּמשְׁכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם מִן־הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית בַּלָּיְלָה
²⁴ auch Tragtiere soll man bereitstellen, Paulus aufsitzen lassen und sicher zum Statthalter Felix bringen.	²⁴ וּבְהֵמוֹת יָכִינוּ לְהַרְכִּיב אֶת־פּוֹלוֹס לְמַעַן הֲבִיאוֹ שָׁלֵם אֶל־פֶלִיקְס הַנְּצִיב
²⁵ Und er schrieb einen Brief mit folgendem Inhalt:	²⁵ וַיִּכְתֹּב אִגֶּרֶת וְזֶה תֹּכֶן דְּבָרֶיהָ
²⁶ Klaudius Lysias entbietet dem erlauchten Statthalter Felix seinen Gruß!	²⁶ קְלוֹדְיוֹס לוּסִיאַס אֶל־פֶלִיקְס הַנְּצִיב הָאַדִּיר שָׁלוֹם
²⁷ Dieser Mann wurde von den Juden ergriffen und wäre beinahe von ihnen umgebracht worden; da habe ich mit der Wachtruppe eingegriffen und ihn befreit. Ich hatte nämlich erfahren, dass er Römer ist.	²⁷ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה תָּפְשֹוּ הַיְּהוּדִים וַיְבַקְשׁוּ הֲמִיתוֹ וָאָבֹא עִם־אַנְשֵׁי הַצָּבָא וָאֲפַלְּטֵהוּ מִתּוֹכָם בְּשָׁמְעִי כִּי־רוֹמִי הוּא
²⁸ Und weil ich ermitteln wollte, wessen sie ihn beschuldigen, brachte ich ihn vor ihren Hohen Rat.	²⁸ וּבַאֲשֶׁר חָפַצְתִּי לָדַעַת עַל־מֶה שָׂטְנוּ אֹתוֹ הוֹרַדְתִּיו אֶל־הַסַּנְהֶדְרִין שֶׁלָּהֶם
²⁹ Ich fand heraus, dass er wegen Streitfragen über ihr Gesetz angeschuldigt wird, dass aber keine Anklage gegen ihn vorliegt, auf die Tod oder Haft steht.	²⁹ וָאֶמְצָא כִּי־שָׂטְנוּ אֹתוֹ עַל־דִּבְרֵי שְׁאֵלוֹת דָּתָם וְלֹא עַל־דָּבָר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו חַיַּב מִיתָה אוֹ מוֹסֵרוֹת
³⁰ Da mir aber angezeigt wurde, gegen den Mann sei ein Anschlag geplant, schicke ich ihn sogleich zu dir; auch habe ich die Kläger angewiesen, ihre Sache gegen ihn bei dir vorzubringen.	³⁰ וְעַתָּה הִנֵּה הֻגַּד־לִי שֶׁהַיְּהוּדִים מִתְנַכְּלִים לָאִישׁ הַזֶּה וָאֶשְׁלָחֵהוּ אֵלֶיךָ מִיָּד וְגַם אֶת־שׂטְנָיו צִוֵּיתִי לָבוֹא וּלְהַגִּישׁ שִׂטְנָתָם לְפָנֶיךָ וְאַתָּה שָׁלוֹם
³¹ Die Soldaten übernahmen Paulus, wie ihnen befohlen war, und brachten ihn bei Nacht bis Antipatris.	³¹ וַיִּקְחוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֶת־פּוֹלוֹס כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ וַיְבִיאֻהוּ לַיְלָה אֶל־אַנְטִפַּטְרִיס
³² Am anderen Tag ließen sie die Reiter mit ihm weiterziehen und kehrten in die Kaserne zurück.	³² וּמִמָּחֳרָת הִנִּיחוּ אֶת־הַפָּרָשִׁים לָלֶכֶת אִתּוֹ וַיָּשׁוּבוּ לַמְצָד
³³ Diese gaben nach ihrer Ankunft in Cäsarea den Brief beim Statthalter ab und führten ihm Paulus vor.	³³ וְהֵמָּה בָּאוּ אֶל־קִסְרִין וַיִּתְּנוּ אֶת־הָאִגֶּרֶת בִּידֵי הַנְּצִיב וַיַּעֲמִידוּ לְפָנָיו גַם אֶת־פּוֹלוֹס
³⁴ Er las (den Brief) und fragte Paulus, aus welcher Provinz er stamme. Als er hörte, er sei aus Zilizien,	³⁴ וַיְהִי כִּקְרֹא הַנְּצִיב אֶת הָאִגֶּרֶת וַיִּשְׁאַל מֵאֵיזֹה מְדִינָה הוּא וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי־הוּא מִקִּילִיקְיָא וַיֹּאמַר
³⁵ sagte er: Ich werde dich vernehmen, sobald deine Ankläger eingetroffen sind. Dann befahl er, ihn im Prätorium des Herodes in Gewahrsam zu halten.	³⁵ אֶשְׁמַע אֶת־דְּבָרֶיךָ בְּבוֹא גַם־שׂטְנֶיךָ הֵנָּה וַיְצַו לְשָׁמְרוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר לְהוֹרְדוֹס

Altes Testament

Neues Testament

Cambia Bibbia

Confronta con un'altra Bibbia

Versetti esaminati