| 1 Um dia, Jesus ensinava no templo e anunciava ao povo a Boa-Nova. Chegaram os príncipes dos sacerdotes e os escribas com os anciãos, | 1 ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים |
| 2 e falaram-lhe: “Dize-nos: com que direito fazes essas coisas, ou quem é que te deu essa autoridade?”. | 2 ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת |
| 3 Jesus respondeu: “Também eu vos farei uma pergunta. | 3 ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי |
| 4 Respondei-me: o batismo de João era do céu ou dos homens?”. | 4 טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם |
| 5 Eles começaram a raciocinar entre si, dizendo: “Se dissermos: Do céu, ele dirá: Por que razão, pois, não crestes nele? | 5 ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו |
| 6 Se, porém, dissermos: Dos homens, todo o povo nos apedrejará, porque está convencido de que João era profeta”. | 6 ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה |
| 7 Responderam por fim que não sabiam de onde era. | 7 ויענו לא ידענו מאין |
| 8 Replicou-lhes também Jesus: “Nem eu vos direi com que direito faço estas coisas”. (= Mt 21,33-46 = Mc 12,1-12 ) | 8 ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה |
| 9 Então, Jesus propôs-lhes esta parábola: “Um homem plantou uma vinha, arrendou-a a vinhateiros e ausentou-se por muito tempo para uma terra estranha. | 9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים |
| 10 No tempo da colheita, enviou um servo aos vinhateiros para que lhe dessem do produto da vinha. Estes o feriram e o reenviaram de mãos vazias. | 10 ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם |
| 11 Tornou a enviar outro servo; eles feriram também a este, ultrajaram-no e despediram-no sem coisa alguma. | 11 ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם |
| 12 Tornou a enviar um terceiro; feriram também este e expulsaram-no. | 12 ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה |
| 13 Disse então o senhor da vinha: Que farei? Mandarei meu filho amado; talvez o respeitem. | 13 ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו |
| 14 Vendo-o, porém, os vinhateiros discorriam entre si e diziam: Este é o herdeiro; matemo-lo, para que se torne nossa a herança. | 14 וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה |
| 15 E lançaram-no fora da vinha e mataram-no. Que lhes fará, pois, o dono da vinha? | 15 ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם |
| 16 Virá e exterminará esses vinhateiros e dará a vinha a outros”. A essas palavras, disseram: “Que Deus não o permita!”. | 16 יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת |
| 17 Mas Jesus, fixando o olhar neles, disse-lhes: “Que quer dizer então o que está escrito: A pedra que os edificadores rejeitaram tornou-se a pedra angular ( Sl 117,22 )? | 17 ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה |
| 18 Todo o que cair sobre esta pedra ficará despedaçado; e sobre quem ela cair, este será esmagado!”. | 18 כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו |
| 19 Naquela mesma hora, os príncipes dos sacerdotes e os escribas procuraram prendê-lo, mas temeram o povo. Tinham compreendido que se referia a eles ao propor essa parábola. (= Mt 22,15-22 = Mc 12,13-17 ) | 19 ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה |
| 20 Puseram-se então a observá-lo e mandaram espiões que se disfarçassem em homens de bem, para armar-lhe ciladas e surpreendê-lo no que dizia, a fim de o entregarem à autoridade e ao poder do governador. | 20 ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון |
| 21 Perguntaram-lhe eles: “Mestre, sabemos que falas e ensinas com retidão e que, sem fazer acepção de pessoa alguma, ensinas o caminho de Deus segundo a verdade. | 21 וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים |
| 22 É-nos permitido pagar o imposto ao imperador ou não?”. | 22 המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא |
| 23 Jesus percebeu a astúcia e respondeu-lhes: | 23 ויכר את נכליהם ויאמר להם |
| 24 “Mostrai-me um denário. De quem leva a imagem e a inscrição?”. Responderam: “De César”. | 24 מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר |
| 25 Então, lhes disse: “Dai, pois, a César o que é de César e a Deus o que é de Deus”. | 25 ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים |
| 26 Assim não puderam surpreendê-lo em nenhuma de suas palavras diante do povo. Pelo contrário, admirados da sua resposta, tiveram de calar-se. (= Mt 22,23-33 = Mc 12,18-27 ) | 26 ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו |
| 27 Alguns saduceus – que negam a ressurreição – aproximaram-se de Jesus e perguntaram-lhe: | 27 ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר |
| 28 “Mestre, Moisés prescreveu-nos: Se alguém morrer e deixar mulher, mas não deixar filhos, case-se com ela o irmão dele, e dê descendência a seu irmão. | 28 מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו |
| 29 Ora, havia sete irmãos, o primeiro dos quais tomou uma mulher, mas morreu sem filhos. | 29 והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים |
| 30 Casou-se com ela o segundo, mas também ele morreu sem filhos. | 30 ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים |
| 31 Casou-se depois com ela o terceiro. E assim sucessivamente todos os sete, que morreram sem deixar filhos. | 31 ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו |
| 32 Por fim, morreu também a mulher. | 32 ובאחרונה מתה גם האשה |
| 33 Na ressurreição, de qual deles será a mulher? Porque os sete a tiveram por mulher”. | 33 והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה |
| 34 Jesus respondeu: “Os filhos deste mundo casam-se e dão-se em casamento, | 34 ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה |
| 35 mas os que serão julgados dignos do século futuro e da ressurreição dos mortos não terão mulher nem marido. | 35 והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה |
| 36 Eles jamais poderão morrer, porque são iguais aos anjos e são filhos de Deus, porque são ressuscitados. | 36 כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה |
| 37 Por outra parte, que os mortos hão de ressuscitar é o que Moisés revelou na passagem da sarça ardente ( Ex 3,6 ), chamando ao Senhor: Deus de Abraão, Deus de Isaac, Deus de Jacó. | 37 וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב |
| 38 Ora, Deus não é Deus dos mortos, mas dos vivos; porque todos vivem para ele”. | 38 והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו |
| 39 Alguns dos escribas disseram, então: “Mestre, falaste bem”. | 39 ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת |
| 40 E já não se atreviam a fazer-lhe pergunta alguma. (= Mt 22,41-46 = Mc 12,35-37 ) | 40 ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר |
| 41 Jesus perguntou-lhes: “Como se pode dizer que Cristo é filho de Davi? | 41 ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד |
| 42 Pois o próprio Davi, no Livro dos Salmos, diz: Disse o Senhor a meu Senhor: Senta-te à minha direita, | 42 והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני |
| 43 até que eu ponha os teus inimigos por escabelo dos teus pés ( Sl 109,1 ). | 43 עד אשית איביך הדם לרגליך |
| 44 Portanto, Davi o chama de Senhor! Como, pois, é ele seu filho?”. (= Mt 23,1-7 .14 = Mc 12,38 ss) | 44 הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו |
| 45 Enquanto todo o povo o ouvia, disse a seus discípulos: | 45 ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם |
| 46 “Guardai-vos dos escribas, que querem andar de roupas compridas e gostam das saudações nas praças públicas, das primeiras cadeiras nas sinagogas e dos primeiros lugares nos banquetes; | 46 הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות |
| 47 que devoram as casas das viúvas, fingindo fazer longas orações. Eles receberão castigo mais rigoroso”. (= Mc 12,41-44 ) | 47 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו |
