| 1 Jesus tornou a falar-lhes por meio de parábolas: | 1 ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר |
| 2 “O Reino dos Céus é comparado a um rei que celebrava as bodas de seu filho. | 2 דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו |
| 3 Enviou seus servos para chamar os convidados, mas eles não quiseram vir. | 3 וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא |
| 4 Enviou outros ainda, dizendo-lhes: Dizei aos convidados que já está preparado o meu banquete; meus bois e meus animais cevados estão mortos, tudo está preparado. Vinde às bodas! | 4 ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה |
| 5 Mas, sem se importarem com aquele convite, foram-se, um a seu campo e outro para seu negócio. | 5 והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו |
| 6 Outros lançaram mãos de seus servos, insultaram-nos e os mataram. | 6 והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום |
| 7 O rei soube e indignou-se em extremo. Enviou suas tropas, matou aqueles assassinos e incendiou-lhes a cidade. | 7 ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש |
| 8 Disse depois a seus servos: O festim está pronto, mas os convidados não foram dignos. | 8 אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה |
| 9 Ide às encruzilhadas e convidai para as bodas todos quantos achardes. | 9 לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה |
| 10 Espalharam-se eles pelos caminhos e reuniram todos quantos acharam, maus e bons, de modo que a sala do banquete ficou repleta de convidados. | 10 ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים |
| 11 O rei entrou para vê-los e viu ali um homem que não trazia a veste nupcial. | 11 ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה |
| 12 Perguntou-lhe: Meu amigo, como entraste aqui, sem a veste nupcial? O homem não proferiu palavra alguma. | 12 ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם |
| 13 Disse, então, o rei aos servos: Amarrai-lhe os pés e as mãos e lançai-o nas trevas exteriores. Ali haverá choro e ranger de dentes. | 13 ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים |
| 14 Porque muitos são os chamados, e poucos os escolhidos”. | 14 כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים |
| 15 Reuniram-se então os fariseus para deliberar entre si sobre a maneira de surpreender Jesus nas suas próprias palavras. | 15 וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר |
| 16 Enviaram seus discípulos com os herodianos, que lhe disseram: “Mestre, sabemos que és verdadeiro e ensinas o caminho de Deus em toda a verdade, sem te preocupares com ninguém, porque não olhas para a aparência dos homens. | 16 וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם |
| 17 Dize-nos, pois, o que te parece: É permitido ou não pagar o imposto a César?”. | 17 לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא |
| 18 Jesus, percebendo a sua malícia, respondeu: “Por que me tentais, hipócritas? | 18 וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני |
| 19 Mostrai-me a moeda com que se paga o imposto!”. Apresentaram-lhe um denário. | 19 הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר |
| 20 Perguntou Jesus: “De quem é esta imagem e esta inscrição?”. | 20 ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו |
| 21 “De César” – responderam-lhe. Disse-lhes então Jesus: “Dai, pois, a César o que é de César e a Deus o que é de Deus”. | 21 ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים |
| 22 Esta resposta encheu-os de admiração e, deixando-o, retiraram-se. | 22 וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם |
| 23 Naquele mesmo dia, os saduceus, que negavam a ressurreição, interrogaram-no: | 23 ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר |
| 24 “Mestre, Moisés disse: Se um homem morrer sem filhos, seu irmão case-se com a sua viúva e dê-lhe assim uma posteridade ( Dt 25,5 ). | 24 רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו |
| 25 Ora, havia entre nós sete irmãos. O primeiro casou-se e morreu. Como não tinha filhos, deixou sua mulher ao seu irmão. | 25 ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו |
| 26 O mesmo sucedeu ao segundo, depois ao terceiro, até o sétimo. | 26 וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה |
| 27 Por sua vez, depois deles todos, morreu também a mulher. | 27 ואחרי כלם מתה גם האשה |
| 28 Na ressurreição, de qual dos sete será a mulher, uma vez que todos a tiveram?”. | 28 ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה |
| 29 Respondeu-lhes Jesus: “Errais, não compreendendo as Escrituras nem o poder de Deus. | 29 ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים |
| 30 Na ressurreição, os homens não terão mulheres nem as mulheres, maridos; mas serão como os anjos de Deus no céu. | 30 כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו |
| 31 Quanto à ressurreição dos mortos, não lestes o que Deus vos disse: | 31 ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר |
| 32 Eu sou o Deus de Abraão, o Deus de Isaac e o Deus de Jacó ( Ex 3,6 )? Ora, ele não é Deus dos mortos, mas Deus dos vivos”. | 32 אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים |
| 33 E, ouvindo essa doutrina, as turbas se enchiam de grande admiração. | 33 וישמע המון העם וישתומממו על תורתו |
| 34 Sabendo os fariseus que Jesus reduzira ao silêncio os saduceus, reuniram-se | 34 והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו |
| 35 e um deles, doutor da Lei, fez-lhe esta pergunta para pô-lo à prova: | 35 ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר |
| 36 “Mestre, qual é o maior mandamento da Lei?”. | 36 רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה |
| 37 Respondeu Jesus: “Amarás o Senhor, teu Deus, de todo o teu o coração, de toda a tua alma e de todo o teu espírito ( Dt 6,5 ). | 37 ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך |
| 38 Esse é o maior e o primeiro mandamento. | 38 זאת היא המצוה הגדולה והראשונה |
| 39 E o segundo, semelhante a este, é: Amarás teu próximo como a ti mesmo ( Lv 19,18 ). | 39 והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך |
| 40 Nesses dois mandamentos se resumem toda a Lei e os Profetas”. | 40 בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים |
| 41 Como os fariseus se agrupassem, Jesus interrogou-os: | 41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר |
| 42 “Que pensais vós de Cristo? De quem é filho?”. Responderam: “De Davi!”. | 42 מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד |
| 43 “Como então, prosseguiu Jesus, Davi, falando sob inspiração do Espírito, chama-o Senhor, dizendo: | 43 ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו |
| 44 O Senhor disse a meu Senhor: Senta-te à minha direita, até que eu ponha teus inimigos por escabelo dos teus pés ( Sl 109,1 )? | 44 נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך |
| 45 Se, pois, Davi o chama Senhor, como é ele seu filho?” | 45 ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו |
| 46 Ninguém pôde responder-lhe nada. E, depois daquele dia, ninguém mais ousou interrogá-lo. | 46 ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו |
