| 1 זְכֹר יְהוָה מֶה־הָיָה לָנוּ [הַבֵּיט כ] (הַבִּיטָה ק) וּרְאֵה אֶת־חֶרְפָּתֵנוּ | 1 Bedenke, o Herr, was uns widerfuhr! Schau her und sieh unsere Schmach! |
| 2 נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים | 2 Unser Erbteil fiel Fremden zu, unsere Häuser kamen an Ausländer. |
| 3 יְתֹומִים הָיִינוּ [אֵין כ] (וְאֵין ק) אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנֹות | 3 Waisen sind wir geworden, vaterlos, unsere Mütter Witwen gleich. |
| 4 מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ | 4 Unser Trinkwasser erhalten wir nur gegen Geld, unser Holz nur gegen Bezahlung. |
| 5 עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ [לֹא כ] (וְלֹא ק) הוּנַח־לָנוּ | 5 Bis über den Hals verfolgt man uns; wir sind es müde, man gönnt uns nicht Ruhe. |
| 6 מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם | 6 Wir reichten Ägypten und Assur die Hand, uns zu sättigen mit Brot. |
| 7 אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ [אֵינָם כ] (וְאֵינָם ק) [אֲנַחְנוּ כ] (וַאֲנַחְנוּ ק) עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ | 7 Unsere Väter haben gefehlt, sie sind dahin; doch ihre Sünden müssen wir tragen. |
| 8 עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם | 8 Knechte herrschen über uns; niemand befreit uns aus ihrer Gewalt. |
| 9 בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר | 9 Wir ernten unsere Nahrung mit Lebensgefahr, bedroht vom Schwerte der Wüste. |
| 10 עֹורֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפֹות רָעָב | 10 Wie ein Ofen glüht unsere Haut von den Qualen des Hungers. |
| 11 נָשִׁים בְּצִיֹּון עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה | 11 Man schändete Frauen in Sion, Jungfrauen in Judas Städten. |
| 12 שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ | 12 Fürsten wurden von Feindeshand erhängt, Älteste nicht entsprechend geehrt. |
| 13 בַּחוּרִים טְחֹון נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ | 13 Jünglinge müssen den Mühlstein schleppen, und Knaben straucheln unter der Holzlast. |
| 14 זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם | 14 Greise halten sich fern vom Tor, Jünglinge von ihrem Saitenspiel. |
| 15 שָׁבַת מְשֹׂושׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ | 15 Entschwunden ist die Freude unseres Herzens, unser Reigen in Trauer verkehrt. |
| 16 נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אֹוי־נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ | 16 Die Krone ist uns vom Haupte gefallen; weh uns, daß wir gesündigt! |
| 17 עַל־זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל־אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ | 17 Darob ist unser Herz krank, darum sind unsere Augen verdüstert: |
| 18 עַל הַר־צִיֹּון שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ־בֹו׃ פ | 18 um den Sionsberg, der verwüstet ist, auf dem Schakale sich tummeln. |
| 19 אַתָּה יְהוָה לְעֹולָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדֹור | 19 Du aber, Herr, thronst in Ewigkeit; dein Thron steht fest von Geschlecht zu Geschlecht. |
| 20 לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים | 20 Warum willst du uns für immer vergessen und verlassen auf lange Zeit? |
| 21 הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה ׀ אֵלֶיךָ [וְנָשׁוּב כ] (וְנָשׁוּבָה ק) חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם | 21 Führe uns, Herr, zu dir zurück, so kehren wir um! Mach unsere Tage neu, ganz wie sie ehedem waren! |
| 22 כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְאֹד | 22 Oder hast du uns völlig verworfen, zürnst du uns so gewaltig? |
