Seconda lettera ai Tessalonicesi (מכתב שני לסלוניקים) 13

¹ אִם־בִּלְשֹׁנוֹת אֲנָשִׁים וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין בִּי הָאַהֲבָה הָיִיתִי כִּנְחשֶׁת הֹמָה אוֹ כְּצִלְצַל תְּרוּעָה² וְכִי תִהְיֶה־לִּי נְבוּאָה וְאֵדַע כָּל־הַסּוֹדוֹת וְכָל־הַדָּעַת וְכִי תִהְיֶה־לִּי כָּל־הָאֱמוּנָה עַד כִּי־אַעְתִּיק הָרִים וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה הָיִיתִי כְּאָיִן³ וְאִם־אֲחַלֵּק אֶת־כָּל־הוֹנִי וְאִם־אֶתֵּן אֶת־גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה כָּל־זֹאת לֹא תוֹעִילֵנִי⁴ הָאַהֲבָה מַאֲרֶכֶת־אַף וְעֹשָׂה חָסֶד הָאַהֲבָה לֹא תְקַנֵּא הָאַהֲבָה לֹא תִתְפָּאֵר וְלֹא תִתְרוֹמָם⁵ לֹא תַעֲשֶׂה דְּבַר־תִּפְלָה וְלֹא תְבַקֵּשׁ אֵת אֲשֶׁר־לָהּ וְלֹא תִתְמַרְמַר וְלֹא תַחֲשֹׁב הָרָעָה⁶ לֹא תִשְׂמַח בָּעַוְלָה כִּי שִׂמְחָתָהּ עִם־הָאֱמֶת⁷ אֶת־כֹּל תִּשָּׂא אֶת־כֹּל תַּאֲמִין אֶת־כֹּל תְּקַוֶּה וְאֶת־כֹּל תִּסְבֹּל⁸ הָאַהֲבָה לֹא־תִבֹּל לְעוֹלָם אַךְ־הַנְּבוּאוֹת הֵנָּה תִבָּטַלְנָה וְהַלְּשֹׁנוֹת תִּכְלֶינָה וְהַדַּעַת תִּבָּטֵל⁹ כִּי־קְצָת הוּא שֶׁיָּדָעְנוּ וּקְצָת הוּא שֶׁנִּבֵּאנוּ¹⁰ וּכְבוֹא הַתָּמִים אָז עָבוֹר תַּעֲבֹר הַקְּצָת¹¹ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹלֵל כְּעוֹלֵל דִּבַּרְתִּי כְּעוֹלֵל הָגִיתִי כְּעוֹלֵל חָשָׁבְתִּי וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי לְאִישׁ הֲסִירֹתִי דִּבְרֵי הָעוֹלֵל¹² כִּי כָעֵת מַבִּיטִים אֲנַחְנוּ בְּמַרְאָה וּבְחִידוֹת וְאָז פָּנִים אֶל־פָּנִים כָּעֵת יוֹדֵעַ אֲנִי קְצָתוֹ וְאָז כַּאֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֵדַע אַף־אָנִי¹³ וְעַתָּה שְׁלָשׁ־אֵלֶּה תַעֲמֹדְנָה הָאֱמוּנָה וְהַתִּקְוָה וְהָאַהֲבָה וְהַגְּדוֹלָה בָהֶן הִיא הָאַהֲבָה