| 1 וּבְכֵן אֹמֵר אֲנִי הֲכִי זָנַח הָאֱלֹהִים אֶת־עַמּוֹ חָלִילָה כִּי גַם־אָנֹכִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל מִזֶּרַע אַבְרָהָם לְמַטֵּה בִנְיָמִין | 1 Ich frage nun: Hat etwa Gott sein Volk verworfen? Keineswegs! Denn auch ich bin ein Israelit, aus dem Geschlechte Abrahams, vom Stamme Benjamin. |
| 2 לֹא־זָנַח הָאֱלֹהִים אֶת־עַמּוֹ אֲשֶׁר יְדָעוֹ מִקֶּדֶם אוֹ הֲלֹא תֵדְעוּ אֶת־אֲשֶׁר הַכָּתוּב אֹמֵר בְּאֵלִיָּהוּ כַּאֲשֶׁר קָרָא אֶל־הָאֱלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר | 2 "Nicht verworfen hat Gott sein Volk" (Ps 94,14), das er vorher erkannt hat. Oder wißt ihr nicht, was die Schrift sagt bei Elias, da er Klage führt vor Gott gegen Israel: |
| 3 יְהוָֹה אֶת־נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ וְאֶת־מִזְבְּחוֹתֶיךָ הָרָסוּ וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי | 3 "Herr, deine Propheten haben sie getötet, deine Altäre zerstört. Ich allein bin übriggeblieben, und sie streben mir nach dem Leben" (1Kön 19,10, 1Kön 19,14). |
| 4 אֲבָל מֶה־עָנָה אֹתוֹ מַעֲנֵה אֱלֹהִים הִשְׁאַרְתִּי לִי שִׁבְעַת אֲלָפִים אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־כָרְעוּ לַבָּעַל | 4 Was aber sagt ihm der Gottesspruch? "Ich habe mir übrigbehalten siebentausend Mann, die ihr Knie nicht beugten vor Baal" (1Kön 19,18). |
| 5 וְכֵן גַּם־בָּעֵת הַזֹּאת נוֹתְרָה שְׁאֵרִית עַל־פִּי בְחִירַת הֶחָסֶד | 5 So ist auch in dieser Zeit ein Rest vorhanden nach Auswahl der Gnade. |
| 6 וְאִם הָיְתָה זֹּאת עַל־יְדֵי הַחֶסֶד לֹא הָיְתָה מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים כִּי לוּלֵי כֵן הַחֶסֶד אֵינֶנּוּ־עוֹד חָסֶד וְאִם־הָיְתָה מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים אֵינֶנּוּ־עוֹד חֶסֶד כִּי לוּלֵי כֵן הַמַּעֲשֶׂה יֶחְדַּל לִהְיוֹת מַעֲשֶׂה | 6 Wenn aber durch Gnade, dann nicht aufgrund von Werken; sonst wäre Gnade nicht mehr Gnade. |
| 7 וְעַתָּה מַה־הוּא אֵת אֲשֶׁר־בִּקֵּשׁ יִשְׂרָאֵל לֹא הִשִּׂיג רַק הַנִּבְחָרִים הֵם הִשִּׂיגוּ וְהַנִּשְׁאָרִים הִשְׁמִינוּ לְבָבָם | 7 Was also? Was Israel anstrebt, das hat es nicht erreicht; nur die Auswahl erreichte es, die übrigen aber wurden verstockt, |
| 8 כַּכָּתוּב נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים רוּחַ תַּרְדֵּמָה עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה | 8 wie geschrieben steht: "Gott gab ihnen einen Geist der Betäubung; Augen, um nicht zu sehen, und Ohren, um nicht zu hören, bis zum heutigen Tag" (Is 29,10). |
| 9 וְדָוִד הוּא אֹמֵר יְהִי־שֻׁלְחָנָם לְפַח וּלְרֶשֶׁת וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשִׁלּוּמִים לָהֶם | 9 Und David sagt: "Ihr Tisch werde ihnen zum Fangnetz und zur Falle, zum Anstoß und zur Vergeltung. |
| 10 תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד | 10 Ihre Augen sollen finster werden, daß sie nicht sehen, ihre Rücken sollst du krümmen für immer" (Ps 69,23). |
| 11 וּבְכֵן אֲנִי אֹמֵר הֲנִכְשְׁלוּ לְמַעַן יִפֹּלוּ חָלִילָה אַךְ בְּפִשְׁעָם יָצְאָה הַיְשׁוּעָה לַגּוֹיִם לְמַעַן הַקְנִיאָם | 11 Ich frage nun: Sind sie etwa gestrauchelt, um zu Fall zu kommen? Das sei ferne! Vielmehr kam durch ihr Versagen das Heil zu den Heiden, um sie eifersüchtig zu machen. |
| 12 וְאִם־פִּשְׁעָם עשֶׁר הָעוֹלָם וְחֶסְרוֹנָם עשֶׁר הַגּוֹיִם מְלֹאָם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה | 12 Bedeutet aber schon ihr Versagen Reichtum für die Welt und ihr Fehlen Reichtum für die Heiden, um wieviel mehr ihre Vollzahl? |
| 13 כִּי אֲלֵיכֶם הַגּוֹיִם אֲנִי מְדַבֵּר וּכְפִי אֲשֶׁר שְׁלִיחַ הַגּוֹיִם אָנֹכִי אֶת־שֵׁרוּתִי אֲפָאֵר | 13 Euch Heiden aber sage ich: Gerade als Apostel der Heiden will ich meinen Dienst in Ehren halten, |
| 14 לוּ אוּכַל לְהַקְנִיא אֶת־עַמִּי־בְּשָׂרִי וּלְהוֹשִׁיעַ מִקְצָתָם | 14 so ich mein eigen Fleisch zur Nacheiferung anreizen und einige von ihnen retten kann. |
| 15 כִּי אִם־מְאִיסָתָם רִצּוּי לָעוֹלָם מָה־אֵפוֹא תִּהְיֶה אֲסֵפָתָם הֲלֹא חַיִּים מִן־הַמֵּתִים | 15 Denn bedeutet schon ihre Verwerfung Versöhnung der Welt, was dann ihre Aufnahme anders als Leben aus Toten? |
| 16 וְאִם־הַתְּרוּמָה קֹדֶשׁ כֵּן גַּם־הָעִסָּה וְאִם־הַשֹּׁרֶשׁ קֹדֶשׁ כֵּן גַּם־הָעֲנָפִים | 16 Ist aber der Anbruch heilig, dann auch der Teig, und ist die Wurzel heilig, dann auch die Zweige. |
| 17 וְכִי נִקְּפוּ מִקְצָת הָעֲנָפִים וְאַתָּה זֵית הַיַּעַר הֻרְכַּבְתָּ בִמְקוֹמָם וְנִתְחַבַּרְתָּ לְשֹׁרֶשׁ הַזַּיִת וּלְדִשְׁנוֹ | 17 Wenn nun einige von den Zweigen herausgebrochen wurden und du vom Wildölbaum zwischen sie eingepfropft wurdest und Anteil erhieltest an der Wurzel und dem Saftstrom des Ölbaums, |
| 18 אַל־תִּתְפָּאֵר עַל־הָעֲנָפִים וְאִם־תִּתְפָּאֵר דַּע שֶׁאֵינְךָ נֹשֵׂא אֶת־הַשֹּׁרֶשׁ כִּי אִם־הַשֹּׁרֶשׁ הוּא נֹשֵׂא אוֹתָךְ | 18 so erhebe dich nicht über die Zweige; erhebst du dich aber, so wisse: Nicht du trägst die Wurzel, sondern die Wurzel dich. |
| 19 וְכִי תֹאמַר הֲלֹא נִקְּפוּ הָעֲנָפִים לְמַעַן אֻרְכַּב אָנֹכִי | 19 Du wirst nun sagen: Die Zweige wurden herausgebrochen, damit ich eingepfropft werde. |
| 20 כֵּן הוּא הֵמָּה נִקְּפוּ עַל־אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ וְאַתָּה הִנְּךָ קַיָּם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה אַל־תִּתְגָּאֶה כִּי אִם־יְרָא | 20 Richtig! Infolge ihres Unglaubens wurden sie herausgebrochen; du aber stehst durch den Glauben. Sei nicht hochmütigen Sinnes, sondern fürchte! |
| 21 כִּי הָאֱלֹהִים אִם לֹא־חָס עַל־הָעֲנָפִים הַנּוֹלָדִים מִן־הָעֵץ אוּלַי לֹא־יָחוּס גַּם־עָלֶיךָ | 21 Hat nämlich Gott der natürlichen Zweige nicht geschont, so wird er auch deiner nicht schonen. |
| 22 לָכֵן רְאֵה־נָא טוֹבַת אֱלֹהִים וְזַעְמוֹ זַעְמוֹ עַל־הַנֹּפְלִים וְעָלֶיךָ טוֹבָתוֹ אִם־תַּעֲמֹד בְּטוֹבָתוֹ וְאִם־אַיִן כִּי־עַתָּה גַּם־אַתָּה תִגָּדֵעַ | 22 Sieh also Gottes Güte und Strenge: Strenge gegen jene, die gefallen sind, Gottes Güte aber gegen dich, wenn du bei seiner Güte verharrst; sonst wirst auch du herausgehauen werden. |
| 23 וְגַם־הֵמָּה אִם־לֹא יַעַמְדוּ בְּמִרְיָם יֻרְכָּבוּ כִּי־יָכֹל הָאֱלֹהִים לָשׁוּב לְהַרְכִּיבָם | 23 Aber auch jene werden, wenn sie nicht im Unglauben verharren, eingepfropf werden; denn Gott ist mächtig genug, sie wieder einzupfropfen. |
| 24 כִּי אִם־אַתָּה נִגְזַרְתָּ מֵעֵץ אֲשֶׁר הוּא בְטִבְעוֹ זֵית יָעַר וְהֻרְכַּבְתָּ שֶׁלֹּא כְטֶבַע בְּזַיִת טוֹב אֵלֶּה הַיֹּצְאִים מִמֶּנּוּ עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֻּרְכְּבוּ בְּזַיִת שֶׁלָּהֶם | 24 Wenn nämlich du aus dem von Natur wilden Ölbaum weggehauen und entgegen der Natur eingepfropft wurdest in den Edelölbaum, wieviel eher werden jene eingepfropft werden in den eigenen Ölbaum! |
| 25 כִּי לֹא־אֲכַחֵד מִכֶּם אַחַי אֶת־הַסּוֹד הַזֶּה פֶּן־תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם כִּי טִמְטוּם הַלֵּב לְמִקְצָת נִהְיָה לְיִשְׂרָאֵל עַד כִּי־יִכָּנֵס מְלֹא הַגּוֹיִם | 25 Denn nicht möchte ich euch, Brüder, in Unkenntnis lassen über dieses Geheimnis, damit ihr nicht für euch selber klug sein wollt: Verstockung kam über einen Teil von Israel, bis die Vollzahl der Heiden eingetreten ist, |
| 26 וּבְכֵן כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשֵׁעַ כַּכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע מִיַּעֲקֹב | 26 und so wird ganz Israel gerettet werden, wie geschrieben steht: "Aus Sion wird kommen der Retter, er nimmt hinweg die Gottlosigkeiten von Jakob; |
| 27 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם בַּהֲסִירִי חַטָּאתָם | 27 und das ist von mir der Bund für sie, wenn ich wegnehmen werde ihre Sünden" (Is 59,20f; Ps 14,7; Jer 31,31ff). |
| 28 הֵן לְפִי הַבְּשׂוֹרָה שְׂנוּאִים הֵם לְמַעַנְכֶם אַךְ לְפִי הַבְּחִירָה חֲבִיבִים הֵם לְמַעַן הָאָבוֹת | 28 Im Hinblick auf das Evangelium sind sie zwar Feinde um euretwillen; doch im Hinblick auf die Erwählung sind sie geliebt um der Väter willen; |
| 29 כִּי לֹא־יִנָּחֵם הָאֱלֹהִים עַל־מַתְּנוֹתָיו וְעַל־קְרִיאָתוֹ | 29 denn unwiderruflich sind die Gnadengaben und die Berufung Gottes. |
| 30 כִּי כַּאֲשֶׁר גַּם־אַתֶּם מִלְּפָנִים מַמְרִים הֱיִיתֶם אֶת־פִּי אֱלֹהִים וְעַתָּה הוּחַנְתֶּם בְּמִרְיָם שֶׁל־אֵלֶּה | 30 Wie nämlich ihr einst Gott nicht gehorchtet, jetzt aber Erbarmen fandet infolge des Ungehorsams jener, |
| 31 כֵּן גַּם־אֵלֶּה עַתָּה מַמְרִים הָיוּ לְמַעַן עַל־יְדֵי חֲנִינַתְכֶם גַּם־הֵם יֻחָנּוּ | 31 so sind auch sie jetzt in Ungehorsam infolge des Erbarmens an euch, damit auch sie nun Erbarmen finden. |
| 32 כִּי־הָאֱלֹהִים הִסְגִּיר אֶת־כֻּלָּם בְּיַד הַמֶּרִי לְמַעַן יָחֹן אֶת־כֻּלָּם | 32 Denn Gott hat alle zusammengeschlossen in Ungehorsam, um sich aller zu erbarmen. |
| 33 מֶה־עָמֹק עשֶׁר חָכְמַת אֱלֹהִים וְעשֶׁר דַּעְתּוֹ מִשְׁפָּטָיו מִי יַחְקֹר וּדְרָכָיו מִי יִמְצָא | 33 O Tiefe des Reichtums, der Weisheit und der Erkenntnis Gottes! Wie unergründlich sind seine Ratschlüsse und wie unerforschlich seine Wege! |
| 34 כִּי מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָֹה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ | 34 Denn "wer hat den Sinn des Herrn erkannt? Oder wer ist sein Ratgeber gewesen?" (Is 40,13). |
| 35 אוֹ מִי הִקְדִּימוֹ וִישֻׁלַּם לוֹ | 35 Oder "wer hat ihm vorher gegeben, daß ihm vergolten werde?" (Job 11,7f; Job 15,8). |
| 36 הֲלֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְהַכֹּל בּוֹ וְהַכֹּל אֵלָיו אֲשֶׁר־לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלָמִים אָמֵן | 36 Denn aus ihm und durch ihn und zu ihm hin ist alles. Ihm ist die Ehre in Ewigkeit! Amen. |
