Lamentations 5

Revised Standard Version Catholic Edition	Miqra 'al pi ha-Mesorah
1 Remember, O LORD, what has befallen us; behold, and see our disgrace!	1 זְכֹר יְהֹוָה מֶֽה־הָיָה לָנוּ הביט הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃
2 Our inheritance has been turned over to strangers, our homes to aliens.	2 נַחֲלָתֵנוּ נֶֽהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנׇכְרִֽים׃
3 We have become orphans, fatherless; our mothers are like widows.	3 יְתוֹמִים הָיִינוּ אין וְאֵין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃
4 We must pay for the water we drink, the wood we get must be bought.	4 מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹֽאוּ׃
5 With a yoke on our necks we are hard driven; we are weary, we are given no rest.	5 עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ לא וְלֹא הֽוּנַֽח־לָֽנוּ׃
6 We have given the hand to Egypt, and to Assyria, to get bread enough.	6 מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַֽ לָֽחֶם׃
7 Our fathers sinned, and are no more; and we bear their iniquities.	7 אֲבֹתֵינוּ חָֽטְאוּ אינם וְאֵינָם אנחנו וַאֲנַחְנוּ עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָֽלְנוּ׃
8 Slaves rule over us; there is none to deliver us from their hand.	8 עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָֽם׃
9 We get our bread at the peril of our lives, because of the sword in the wilderness.	9 בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּֽר׃
10 Our skin is hot as an oven with the burning heat of famine.	10 עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָֽב׃
11 Women are ravished in Zion, virgins in the towns of Judah.	11 נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָֽה׃
12 Princes are hung up by their hands; no respect is shown to the elders.	12 שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּֽרוּ׃
13 Young men are compelled to grind at the mill; and boys stagger under loads of wood.	13 בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָֽׁלוּ׃
14 The old men have quit the city gate, the young men their music.	14 זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָֽם׃
15 The joy of our hearts has ceased; our dancing has been turned to mourning.	15 שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵֽנוּ׃
16 The crown has fallen from our head; woe to us, for we have sinned!	16 נָֽפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אֽוֹי־נָא לָנוּ כִּי חָטָֽאנוּ׃
17 For this our heart has become sick, for these things our eyes have grown dim,	17 עַל־זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל־אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵֽינוּ׃
18 for Mount Zion which lies desolate; jackals prowl over it.	18 עַל הַר־צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃
19 But thou, O LORD, dost reign for ever; thy throne endures to all generations.	19 אַתָּה יְהֹוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדֽוֹר׃
20 Why dost thou forget us for ever, why dost thou so long forsake us?	20 לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּֽעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִֽים׃
21 Restore us to thyself, O LORD, that we may be restored! Renew our days as of old!	21 הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה ׀ אֵלֶיךָ ונשוב וְֽנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶֽדֶם׃
22 Or hast thou utterly rejected us? Art thou exceedingly angry with us?	22 כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְאֹֽד׃ השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם