Zefanja 3

EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Weh der trotzigen, der schmutzigen, der gewalttätigen Stadt.	1 הֹוי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיֹּונָה
2 Sie will nicht hören und nimmt sich keine Warnung zu Herzen. Sie verlässt sich nicht auf den Herrn und sucht nicht die Nähe ihres Gottes.	2 לֹא שָׁמְעָה בְּקֹול לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּיהוָה לֹא בָטָחָה אֶל־אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה
3 Ihre Fürsten sind brüllende Löwen. Ihre Richter sind wie Wölfe der Steppe, die bis zum Morgen keinen Knochen mehr übrig lassen.	3 שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיֹות שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר
4 Ihre Propheten sind freche Betrüger. Ihre Priester entweihen das Heilige und tun Gewalt dem Gesetz an.	4 נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדֹות כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ־קֹדֶשׁ חָמְסוּ תֹּורָה
5 Aber der Herr tritt für das Recht ein in ihrer Mitte, er tut kein Unrecht. Morgen für Morgen fällt er das Urteil, es fehlt nie beim Aufgang des Lichts. Doch der Böse kennt keine Scham.	5 יְהוָה צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטֹו יִתֵּן לָאֹור לֹא נֶעְדָּר וְלֹא־יֹודֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת
6 Ich habe ganze Völker ausgerottet, ihre Zinnen liegen zertrümmert am Boden. Ich habe ihre Straßen entvölkert, keiner geht dort mehr umher; ihre Städte sind verwüstet, ohne Menschen, ohne Bewohner.	6 הִכְרַתִּי גֹויִם נָשַׁמּוּ פִּנֹּותָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצֹותָם מִבְּלִי עֹובֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי־אִישׁ מֵאֵין יֹושֵׁב
7 Ich dachte: Sicher fürchtest du mich jetzt, nimmst dir die Warnung zu Herzen; und alles, was ich ihnen auftrug, werden sie immer vor Augen haben. Aber nein, sie begingen immer wieder all ihre schändlichen Taten.	7 אָמַרְתִּי אַךְ־תִּירְאִי אֹותִי תִּקְחִי מוּסָר וְלֹא־יִכָּרֵת מְעֹונָהּ כֹּל אֲשֶׁר־פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילֹותָם
8 Darum wartet nur - Spruch des Herrn - auf den Tag, an dem ich auftreten werde als Kläger. Denn ich habe beschlossen: Völker will ich versammeln und Königreiche biete ich auf; dann schütte ich meinen Groll über sie aus, die ganze Glut meines Zorns. Denn vom Feuer meines Eifers wird die ganze Erde verzehrt.	8 לָכֵן חַכּוּ־לִי נְאֻם־יְהוָה לְיֹום קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גֹּויִם לְקָבְצִי מַמְלָכֹות לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרֹון אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ
9 Dann werde ich die Lippen der Völker verwandeln in reine Lippen, damit alle den Namen des Herrn anrufen und ihm einmütig dienen.	9 כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדֹו שְׁכֶם אֶחָד
10 Von jenseits der Ströme von Kusch bringen mir meine Verehrer dann als Gabe die Gemeinde meiner Verstreuten.	10 מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי־כוּשׁ עֲתָרַי בַּת־פּוּצַי יֹובִלוּן מִנְחָתִי
11 An jenem Tag brauchst du dich nicht mehr zu schämen, wegen all deiner schändlichen Taten, die du gegen mich verübt hast. Ja, dann entferne ich aus deiner Mitte die überheblichen Prahler und du wirst nicht mehr hochmütig sein auf meinem heiligen Berg.	11 בַּיֹּום הַהוּא לֹא תֵבֹושִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי כִּי־אָז ׀ אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא־תֹוסִפִי לְגָבְהָה עֹוד בְּהַר קָדְשִׁי
12 Und ich lasse in deiner Mitte übrig ein demütiges und armes Volk, das seine Zuflucht sucht beim Namen des Herrn.	12 וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה
13 Der Rest von Israel wird kein Unrecht mehr tun und wird nicht mehr lügen, in ihrem Mund findet man kein unwahres Wort mehr. Ja, sie gehen friedlich auf die Weide und niemand schreckt sie auf, wenn sie ruhen.	13 שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא־יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא־יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא־יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשֹׁון תַּרְמִית כִּי־הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד׃ ס
14 Juble, Tochter Zion! Jauchze, Israel! Freu dich und frohlocke von ganzem Herzen, Tochter Jerusalem!	14 רָנִּי בַּת־צִיֹּון הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל־לֵב בַּת יְרוּשָׁלִָם
15 Der Herr hat das Urteil gegen dich aufgehoben und deine Feinde zur Umkehr gezwungen. Der König Israels, der Herr, ist in deiner Mitte; du hast kein Unheil mehr zu fürchten.	15 הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אֹיְבֵךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ׀ יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ לֹא־תִירְאִי רָע עֹוד
16 An jenem Tag wird man zu Jerusalem sagen: Fürchte dich nicht, Zion! Lass die Hände nicht sinken!	16 בַּיֹּום הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם אַל־תִּירָאִי צִיֹּון אַל־יִרְפּוּ יָדָיִךְ
17 Der Herr, dein Gott, ist in deiner Mitte, ein Held, der Rettung bringt. Er freut sich und jubelt über dich, er erneuert seine Liebe zu dir, er jubelt über dich und frohlockt, wie man frohlockt an einem Festtag.	17 יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבֹּור יֹושִׁיעַ יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתֹו יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה
18 Ich mache deinem Unglück ein Ende, ich nehme die Schmach von dir.	18 נוּגֵי מִמֹּועֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה
19 In jener Zeit vernichte ich alle, die dich unterdrücken. Ich helfe den Hinkenden und sammle die Verstreuten. Ich verschaffe ihnen Ruhm und Ansehen überall auf der Erde, wo sie Schmach erlitten.	19 הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת־כָּל־מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא וְהֹושַׁעְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל־הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם
20 In jener Zeit bringe ich euch heim, in jener Zeit führe ich euch wieder zusammen. Ja, ich verleihe euch Ansehen und Ruhm bei allen Völkern der Erde, wenn ich euer Geschick wende. Ihr werdet es sehen, spricht der Herr.	20 בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי־אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהוָה
	21 אֲבָל עֹשֵׂה הָאֱמֶת יָבֹא לָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו כִּי נַעֲשֹוּ בֵּאלֹהִים
	22 וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה וַיָּגָר־שָׁם עִמָּהֶם וַיִּטְבֹּל
	23 וְגַם יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בְּעֵינוֹן קָרוֹב לְשָׁלֵם כִּי־שָׁמָּה מַיִם לָרֹב וַיָּבֹאוּ וַיִּטָּבֵלוּ
	24 כִּי עוֹד לֹא־נִתַּן יוֹחָנָן אֶל־בֵּית הַסֹּהַר
	25 וַיְהִי־רִיב בֵּין תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וּבֵין הַיְּהוּדִים עַל־דְּבַר הַטָּהֳרָה
	26 וַיָּבֹאוּ אֶל־יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה עִמְּךָ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַאֲשֶׁר הַעִידֹתָ עָלָיו הִנּוֹ טֹבֵל וְכֻלָּם בָּאִים אֵלָיו
	27 וַיַּעַן יוֹחָנָן לֹא־יוּכַל אִישׁ לָקַחַת דָּבָר בִּלְתִּי אִם־נִתַּן־לוֹ מִן־הַשָּׁמָיִם
	28 וְאַתֶּם עֵדַי כִּי אָמַרְתִּי אָנֹכִי אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ רַק־שָׁלוּחַ אֲנִי לְפָנָיו
	29 אֲשֶׁר־לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן וְרֵעַ הֶחָתָן הָעֹמֵד וְשֹׁמֵעַ אֹתוֹ שָׂמוֹחַ יִשְׂמַח לְקוֹל הֶחָתָן הִנֵּה שִׂמְחָתִי זֹאת עַתָּה שְׁלֵמָה
	30 הוּא יִגְדַּל הָלוֹךְ וְגָדֵל וַאֲנִי אֶחְסַר הָלוֹךְ וְחָסוֹר
	31 הַבָּא מִמַּעַל נַעֲלֶה עַל־כֹּל וַאֲשֶׁר מֵאֶרֶץ מֵאֶרֶץ הוּא וּמֵאֶרֶץ יְדַבֵּר הַבָּא מִשָּׁמַיִם נַעֲלֶה עַל־כֹּל
	32 וְאֵת אֲשֶׁר רָאָה וְשָׁמַע אֶת־זֹאת יָעִיד וְאֵין מְקַבֵּל עֵדוּתוֹ
	33 וַאֲשֶׁר קִבֵּל עֵדוּתוֹ חָתוֹם חָתַם כִּי הָאֱלֹהִים אֱמֶת
	34 כִּי אֶת־אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ אֱלֹהִים דִּבְרֵי אֱלֹהִים יְדַבֵּר כִּי־לֹא בַמִּדָּה נֹתֵן אֱלֹהִים אֶת־הָרוּחַ
	35 הָאָב אֹהֵב אֶת־בְּנוֹ וְאֶת־כֹּל נָתַן בְּיָדוֹ
	36 כָּל־הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָמִים וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בַּבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים כִּי אִם־חֲרוֹן אֱלֹהִים יִשְׁכֹּן עָלָיו