Ruth 3

Bibbia Vulgata Clementina	תנ"ך - מקרא על פי המסורה
¹ Postquam autem reversa est ad socrum suam, audivit ab ea : Filia mea, quæram tibi requiem, et providebo ut bene sit tibi.	¹ וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמֹותָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ־לָךְ מָנֹוחַ אֲשֶׁר יִיטַב־לָךְ
² Booz iste, cujus puellis in agro juncta es, propinquus noster est, et hac nocte aream hordei ventilat.	² וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת־נַעֲרֹותָיו הִנֵּה־הוּא זֹרֶה אֶת־גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה
³ Lavare igitur, et ungere, et induere cultioribus vestimentis, et descende in aream : non te videat homo, donec esum potumque finierit.	³ וְרָחַצְתְּ ׀ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ [שִׂמְלֹתֵךְ כ] (שִׂמְלֹתַיִךְ ק) עָלַיִךְ [וְיָרַדְתִּי כ] (וְיָרַדְתְּ ק) הַגֹּרֶן אַל־תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתֹו לֶאֱכֹל וְלִשְׁתֹּות
⁴ Quando autem ierit ad dormiendum, nota locum in quo dormiat : veniesque et discooperies pallium, quo operitur a parte pedum, et projicies te, et ibi jacebis : ipse autem dicet quid agere debeas.	⁴ וִיהִי בְשָׁכְבֹו וְיָדַעַתְּ אֶת־הַמָּקֹום אֲשֶׁר יִשְׁכַּב־שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו [וְשָׁכָבְתִּי כ] (וְשָׁכָבְתְּ ק) וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין
⁵ Quæ respondit : Quidquid præceperis, faciam.	⁵ וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִי (אֵלַי ק) אֶעֱשֶׂה
⁶ Descenditque in aream, et fecit omnia quæ sibi imperaverat socrus.	⁶ וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוַּתָּה חֲמֹותָהּ
⁷ Cumque comedisset Booz, et bibisset, et factus esset hilarior, issetque ad dormiendum juxta acervum manipulorum, venit abscondite, et discooperto pallio, a pedibus ejus se projecit.	⁷ וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבֹּו וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב
⁸ Et ecce, nocte jam media expavit homo, et conturbatus est : viditque mulierem jacentem ad pedes suos,	⁸ וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו
⁹ et ait illi : Quæ es ? Illaque respondit : Ego sum Ruth ancilla tua : expande pallium tuum super famulam tuam, quia propinquus es.	⁹ וַיֹּאמֶר מִי־אָתּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל־אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה
¹⁰ Et ille : Benedicta, inquit, es a Domino, filia, et priorem misericordiam posteriore superasti : quia non est secuta juvenes, pauperes sive divites.	¹⁰ וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרֹון מִן־הָרִאשֹׁון לְבִלְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם־דַּל וְאִם־עָשִׁיר
¹¹ Noli ergo metuere, sed quidquid dixeris mihi, faciam tibi. Scit enim omnis populus, qui habitat intra portas urbis meæ, mulierem te esse virtutis.	¹¹ וְעַתָּה בִּתִּי אַל־תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה־לָּךְ כִּי יֹודֵעַ כָּל־שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ
¹² Nec abnuo me propinquum, sed est alius me propinquior.	¹² וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי [אִם כ] גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרֹוב מִמֶּנִּי
¹³ Quiesce hac nocte : et facto mane, si te voluerit propinquitatis jure retinere, bene res acta est : sin autem ille noluerit, ego te absque ulla dubitatione suscipiam, vivit Dominus. Dormi usque mane.	¹³ לִינִי ׀ הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם־יִגְאָלֵךְ טֹוב יִגְאָל וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי־יְהוָה שִׁכְבִי עַד־הַבֹּקֶר
¹⁴ Dormivit itaque ad pedes ejus, usque ad noctis abscessum. Surrexit itaque antequam homines se cognoscerent mutuo, et dixit Booz : Cave ne quis noverit quod huc veneris.	¹⁴ וַתִּשְׁכַּב [מַרְגְּלָתַו כ] (מַרְגְּלֹותָיו ק) עַד־הַבֹּקֶר וַתָּקָם [בִּטְרֹום כ] (בְּטֶרֶם ק) יַכִּיר אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אַל־יִוָּדַע כִּי־בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן
¹⁵ Et rursum : Expande, inquit, pallium tuum, quo operiris, et tene utraque manu. Qua extendente, et tenente, mensus est sex modios hordei, et posuit super eam. Quæ portans ingressa est civitatem,	¹⁵ וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר־עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי־בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר
¹⁶ et venit ad socrum suam. Quæ dixit ei : Quid egisti, filia ? Narravitque ei omnia, quæ sibi fecisset homo.	¹⁶ וַתָּבֹוא אֶל־חֲמֹותָהּ וַתֹּאמֶר מִי־אַתְּ בִּתִּי וַתַּגֶּד־לָהּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה־לָהּ הָאִישׁ
¹⁷ Et ait : Ecce sex modios hordei dedit mihi, et ait : Nolo vacuam te reverti ad socrum tuam.	¹⁷ וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי כִּי אָמַר (אֵלַי ק) אַל־תָּבֹואִי רֵיקָם אֶל־חֲמֹותֵךְ
¹⁸ Dixitque Noëmi : Expecta, filia, donec videamus quem res exitum habeat : neque enim cessabit homo, nisi compleverit quod locutus est.	¹⁸ וַתֹּאמֶר שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי־אִם־כִּלָּה הַדָּבָר הַיֹּום