Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 22

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLIA
1 ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר	1 Tomando Jesús de nuevo la palabra les habló en parábolas, diciendo:
2 דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו	2 «El Reino de los Cielos es semejante a un rey que celebró el banquete de bodas de su hijo.
3 וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא	3 Envió sus siervos a llamar a los invitados a la boda, pero no quisieron venir.
4 ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה	4 Envió todavía otros siervos, con este encargo: Decid a los invitados: “Mirad, mi banquete está preparado, se han matado ya mis novillos y animales cebados, y todo está a punto; venid a la boda.”
5 והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו	5 Pero ellos, sin hacer caso, se fueron el uno a su campo, el otro a su negocio;
6 והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום	6 y los demás agarraron a los siervos, los escarnecieron y los mataron.
7 ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש	7 Se airó el rey y, enviando sus tropas, dio muerte a aquellos homicidas y prendió fuego a su ciudad.
8 אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה	8 Entonces dice a sus siervos: “La boda está preparada, pero los invitados no eran dignos.
9 לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה	9 Id, pues, a los cruces de los caminos y, a cuantos encontréis, invitadlos a la boda.”
10 ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים	10 Los siervos salieron a los caminos, reunieron a todos los que encontraron, malos y buenos, y la sala de bodas se llenó de comensales.
11 ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה	11 «Entró el rey a ver a los comensales, y al notar que había allí uno que no tenía traje de boda,
12 ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם	12 le dice: “Amigo, ¿cómo has entrado aquí sin traje de boda?” El se quedó callado.
13 ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים	13 Entonces el rey dijo a los sirvientes: “Atadle de pies y manos, y echadle a las tinieblas de fuera; allí será el llanto y el rechinar de dientes.”
14 כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים	14 Porque muchos son llamados, mas pocos escogidos».
15 וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר	15 Entonces los fariseos se fueron y celebraron consejo sobre la forma de sorprenderle en alguna palabra.
16 וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם	16 Y le envían sus discípulos, junto con los herodianos, a decirle: «Maestro, sabemos que eres veraz y que enseñas el camino de Dios con franqueza y que no te importa por nadie, porque no miras la condición de las personas.
17 לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא	17 Dinos, pues, qué te parece, ¿es lícito pagar tributo al César o no?»
18 וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני	18 Mas Jesús, conociendo su malicia, dijo: «Hipócritas, ¿por qué me tentáis?
19 הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר	19 Mostradme la moneda del tributo». Ellos le presentaron un denario.
20 ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו	20 Y les dice: «¿De quién es esta imagen y la inscripción?»
21 ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים	21 Dícenle: «Del César». Entonces les dice: «Pues lo del César devolvédselo al César, y lo de Dios a Dios».
22 וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם	22 Al oír esto, quedaron maravillados, y dejándole, se fueron.
23 ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר	23 Aquel día se le acercaron unos saduceos, esos que niegan que haya resurrección, y le preguntaron:
24 רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו	24 «Maestro, Moisés dijo: Si alguien muere sin tener hijos, su hermano se casará con la mujer de aquél para dar descendencia a su hermano.
25 ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו	25 Ahora bien, había entre nosotros siete hermanos. El primero se casó y murió; y, no teniendo descendencia, dejó su mujer a su hermano.
26 וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה	26 Sucedió lo mismo con el segundo, y con el tercero, hasta los siete.
27 ואחרי כלם מתה גם האשה	27 Después de todos murió la mujer.
28 ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה	28 En la resurrección, pues, ¿de cuál de los siete será mujer? Porque todos la tuvieron».
29 ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים	29 Jesús les respondió: «Estáis en un error, por no entender las Escrituras ni el poder de Dios.
30 כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו	30 Pues en la resurrección, ni ellos tomarán mujer ni ellas marido, sino que serán como ángeles en el cielo.
31 ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר	31 Y en cuanto a la resurrección de los muertos, ¿no habéis leído aquellas palabras de Dios cuando os dice:
32 אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים	32 Yo soy el Dios de Abraham, el Dios de Isaac y el Dios de Jacob? No es un Dios de muertos, sino de vivos».
33 וישמע המון העם וישתומממו על תורתו	33 Al oír esto, la gente se maravillaba de su doctrina.
34 והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו	34 Mas los fariseos, al enterarse de que había tapado la boca a los saduceos, se reunieron en grupo,
35 ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר	35 y uno de ellos le preguntó con ánimo de ponerle a prueba:
36 רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה	36 «Maestro, ¿cuál es el mandamiento mayor de la Ley?»
37 ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך	37 El le dijo: «Amarás al Señor, tu Dios, con todo tu corazón, con toda tu alma y con toda tu mente.
38 זאת היא המצוה הגדולה והראשונה	38 Este es el mayor y el primer mandamiento.
39 והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך	39 El segundo es semejante a éste: Amarás a tu prójimo como a ti mismo.
40 בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים	40 De estos dos mandamientos penden toda la Ley y los Profetas».
41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר	41 Estando reunidos los fariseos, les propuso Jesús esta cuestión:
42 מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד	42 «¿Qué pensáis acerca del Cristo? ¿De quién es hijo?» Dícenle: «De David».
43 ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו	43 Díceles: «Pues ¿cómo David, movido por el Espíritu, le llama Señor, cuando dice:
44 נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך	44 Dijo el Señor a mi Señor: Siéntate a mi diestra hasta que ponga a tus enemigos debajo de tus pies?
45 ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו	45 Si, pues, David le llama Señor, ¿cómo puede ser hijo suyo?»
46 ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו	46 Nadie era capaz de contestarle nada; y desde ese día ninguno se atrevió ya a hacerle más preguntas.