Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 27

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיֹּסֶף אִיֹּוב שְׂאֵת מְשָׁלֹו וַיֹּאמַר	1 Addidit quoque Job, assumens parabolam suam, et dixit :
2 חַי־אֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי	2 Vivit Deus, qui abstulit judicium meum, et Omnipotens, qui ad amaritudinem adduxit animam meam.
3 כִּי־כָל־עֹוד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלֹוהַּ בְּאַפִּי	3 Quia donec superest halitus in me, et spiritus Dei in naribus meis,
4 אִם־תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה וּלְשֹׁונִי אִם־יֶהְגֶּה רְמִיָּה	4 non loquentur labia mea iniquitatem, nec lingua mea meditabitur mendacium.
5 חָלִילָה לִּי אִם־אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד־אֶגְוָע לֹא־אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי	5 Absit a me ut justos vos esse judicem : donec deficiam, non recedam ab innocentia mea.
6 בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא־יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי	6 Justificationem meam, quam cœpi tenere, non deseram : neque enim reprehendit me cor meum in omni vita mea.
7 יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקֹומְמִי כְעַוָּל	7 Sit ut impius, inimicus meus, et adversarius meus quasi iniquus.
8 כִּי מַה־תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלֹוהַּ נַפְשֹׁו	8 Quæ est enim spes hypocritæ, si avare rapiat, et non liberet Deus animam ejus ?
9 הַצַעֲקָתֹו יִשְׁמַע ׀ אֵל כִּי־תָבֹוא עָלָיו צָרָה	9 Numquid Deus audiet clamorem ejus, cum venerit super eum angustia ?
10 אִם־עַל־שַׁדַּי יִתְעַנָּג יִקְרָא אֱלֹוהַּ בְּכָל־עֵת	10 aut poterit in Omnipotente delectari, et invocare Deum omni tempore ?
11 אֹורֶה אֶתְכֶם בְּיַד־אֵל אֲשֶׁר עִםשַׁ־דַּי לֹא אֲכַחֵד	11 Docebo vos per manum Dei quæ Omnipotens habeat, nec abscondam.
12 הֵן־אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה־זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ	12 Ecce vos omnes nostis : et quid sine causa vana loquimini ?
13 זֶה ׀ חֵלֶק־אָדָם רָשָׁע ׀ עִם־אֵל וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ	13 Hæc est pars hominis impii apud Deum, et hæreditas violentorum, quam ob Omnipotente suscipient.
14 אִם־יִרְבּוּ בָנָיו לְמֹו־חָרֶב וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ־לָחֶם	14 Si multiplicati fuerint filii ejus, in gladio erunt, et nepotes ejus non saturabuntur pane :
15 [שְׂרִידֹו כ] (רִידָיו ק) בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה	15 qui reliqui fuerint ex eo sepelientur in interitu, et viduæ illius non plorabunt.
16 אִם־יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ	16 Si comportaverit quasi terram argentum, et sicut lutum præparaverit vestimenta :
17 יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק	17 præparabit quidem, sed justus vestietur illis, et argentum innocens dividet.
18 בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתֹו וּכְסֻכָּה עָשָׂה נֹצֵר	18 Ædificavit sicut tinea domum suam, et sicut custos fecit umbraculum.
19 עָשִׁיר יִשְׁכַּב וְלֹא יֵאָסֵף עֵינָיו פָּקַח וְאֵינֶנּוּ	19 Dives, cum dormierit, nihil secum auferet : aperiet oculos suos, et nihil inveniet.
20 תַּשִּׂיגֵהוּ כַמַּיִם בַּלָּהֹות לַיְלָה גְּנָבַתּוּ סוּפָה	20 Apprehendet eum quasi aqua inopia : nocte opprimet eum tempestas.
21 יִשָּׂאֵהוּ קָדִים וְיֵלַךְ וִישָׂעֲרֵהוּ מִמְּקֹמֹו	21 Tollet eum ventus urens, et auferet, et velut turbo rapiet eum de loco suo.
22 וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל מִיָּדֹו בָּרֹוחַ יִבְרָח	22 Et mittet super eum, et non parcet : de manu ejus fugiens fugiet.
23 יִשְׂפֹּק עָלֵימֹו כַפֵּימֹו וְיִשְׁרֹק עָלָיו מִמְּקֹמֹו	23 Stringet super eum manus suas, et sibilabit super illum, intuens locum ejus.