| 1 ויקם משם וילך אל גבול יהודה מעבר הירדן ויקהלו עוד אליו המון עם וילמדם כפעם בפעם | 1 Und er brach auf von dort und zog in das Gebiet von Judäa und jenseits des Jordans, und wieder strömten sie in Scharen zu ihm, und wieder lehrte er sie, wie er gewohnt war. |
| 2 ויגשו אליו הפרושים וישאלהו אם יוכל איש לשלח את אשתו והם מנסים אתו | 2 Und es traten Pharisäer heran und fragten ihn: "Ist es einem Mann erlaubt, seine Frau zu entlassen?" Sie stellten ihn so auf die Probe. |
| 3 ויען ויאמר אליהם מה צוה אתכם משה | 3 Er aber antwortete ihnen: "Was hat euch Moses geboten?" |
| 4 ויאמרו משה התיר לכתב ספר כריתת ולשלח | 4 Sie sagten: "Moses hat erlaubt, einen Scheidebrief zu schreiben und die Frau zu entlassen" (5Mos 24,1). |
| 5 ויען ישוע ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם כתב לכם את המצוה הזאת | 5 Jesus erwiderte ihnen: "Eurer Herzenshärte wegen schrieb er für euch dieses Gebot. |
| 6 אבל מראשית הבריאה זכר ונקבה עשה אתם אלהים | 6 Von Anfang der Schöpfung aber "schuf Gott sie als Mann und Frau" (1Mos 1,27). |
| 7 על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו | 7 "Deshalb wird ein Mann seinen Vater und seine Mutter verlassen [und seiner Frau anhangen], |
| 8 והיו שניהם לבשר אחד ואם כן אפוא אינם עוד שנים כי אם בשר אחד | 8 und die zwei werden ein Fleisch sein" (1Mos 2,24). Sie sind also nicht mehr zwei, sondern ein Fleisch. |
| 9 לכן את אשר חבר אלהים לא יפרידנו אדם | 9 Was nun Gott verbunden hat, das soll ein Mensch nicht trennen." |
| 10 ויהי בבית וישובו תלמידיו לשאל אתו על זאת | 10 Zu Hause befragten ihn seine Jünger nochmals darüber, |
| 11 ויאמר אליהם המשלח את אשתו ולקח אחרת נאף הוא עליה | 11 und er sprach zu ihnen: "Wer seine Frau entläßt und eine andere heiratet, der bricht an ihr die Ehe. |
| 12 ואשה כי תעזב אישה ולקחה איש אחר נאפת היא | 12 Und wenn sie ihren Mann entläßt und einen anderen heiratet, bricht sie die Ehe." |
| 13 ויביאו אליו ילדים למען יגע בהם ויגערו התלמידים במביאיהם | 13 Und sie brachten Kinder zu ihm, daß er sie berühre. Die Jünger aber verwiesen es ihnen. |
| 14 וירא ישוע ויכעס ויאמר אליהם הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים | 14 Als Jesus das sah, wurde er unwillig und sprach zu ihnen: "Laßt die Kinder zu mir kommen und wehrt es ihnen nicht; denn für solche ist das Reich Gottes. |
| 15 אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה | 15 Wahrlich, ich sage euch: Wer das Reich Gottes nicht annimmt wie ein Kind, wird nicht hineinkommen." |
| 16 ויחבקם ויברכם בשומו את ידיו עליהם | 16 Und er schloß sie in die Arme, legte ihnen die Hände auf und segnete sie. |
| 17 ויהי בצאתו לדרך והנה איש רץ אליו ויכרע לפניו וישאל אותו רבי הטוב מה אעשה ואירש חיי עולם | 17 Als er sich auf den Weg machte, lief einer herbei, kniete vor ihm nieder und fragte ihn: "Guter Meister! Was muß ich tun, daß ich ewiges Leben erlange?" |
| 18 ויאמר לו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים | 18 Jesus antwortete ihm: "Was nennst du mich gut? Niemand ist gut als Gott allein. |
| 19 הן ידעת את המצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תעשק כבד את אביך ואת אמך | 19 Du kennst die Gebote: "Du sollst nicht töten; du sollst nicht ehebrechen; du sollst nicht stehlen; du sollst nicht falsches Zeugnis geben; du sollst nicht betrügen; ehre deinen Vater und deine Mutter" (2Mos 20,12-16)." |
| 20 ויען ויאמר אליו רבי את כל אלה שמרתי נעורי | 20 Der aber entgegnete ihm: "Meister, dies alles habe ich gehalten von meiner Jugend an." |
| 21 ויבט בו ישוע ויאהבהו ויאמר אליו אחת חסרת לך מכר את כל אשר לך ותן לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא שא את הצלב ולך אחרי | 21 Jesus blickte ihn an, und von Liebe zu ihm erfüllt, sagte er zu ihm: "Eines fehlt dir noch; geh hin, verkaufe alles, was du hast, und gib es den Armen, und du wirst einen Schatz haben im Himmel; dann komm und folge mir nach!" |
| 22 ויצר לו על הדבר הזה ויעצב וילך לו כי הון רב היה לו | 22 Jener aber war betroffen über dieses Wort und ging betrübt davon; denn er besaß viele Güter. |
| 23 ויבט ישוע סביב ויאמר אל תלמידיו כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים | 23 Jesus blickte um sich und sagte zu seinen Jüngern: "Wie schwer werden die Begüterten in das Reich Gottes eingehen!" |
| 24 ויבהלו התלמידים על דבריו ויסף ישוע ויען ויאמר להם בני מה קשה לבטחים על חילם לבוא אל מלכות האלהים | 24 Die Jünger waren bestürzt über seine Worte. Da wandte sich Jesus nochmals an sie und sprach: "Kinder, wie schwer ist es doch, daß solche, die auf Reichtum bauen, in das Reich Gottes eingehen! |
| 25 נקל לגמל לעבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים | 25 Leichter ist es, daß ein Kamel durch ein Nadelöhr geht, als daß ein Reicher in das Reich Gottes eingeht!" |
| 26 ויוסיפו עוד להשתומם ויאמרו איש אלם אחיו מי אפוא יוכל להושע | 26 Da wurden sie noch bestürzter und sagten zueinander: "Wer kann dann gerettet werden?" |
| 27 ויבט בם ישוע ויאמר מבני אדם תפלא זאת אך לא מאלהים כי מאלהים לא יפלא כל דבר | 27 Jesus blickte sie an und sprach: "Bei Menschen ist es unmöglich, aber nicht bei Gott; denn "bei Gott ist alles möglich" (1Mos 18,14)." |
| 28 ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך | 28 Da nahm Petrus das Wort und sagte zu ihm: "Siehe, wir haben alles verlassen und sind dir nachgefolgt!" |
| 29 ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם כי אין איש אשר עזב את ביתו או את אחיו או את אחיותיו או את אביו או את אמו או את אשתו או את בניו או את שדותיו למעני ולמען הבשורה | 29 Jesus antwortete: "Wahrlich, ich sage euch: Niemand hat Haus oder Brüder oder Schwestern oder Mutter oder Vater oder Kinder oder Äcker um meinetwillen oder um des Evangeliums willen verlassen, |
| 30 אשר לא יקח עתה בזמן הזה בכל הרדיפות מאה פעמים כהמה בתים ואחים ואחיות ואמות ובנים ושדות ובעולם הבא חיי עולמים | 30 der nicht Hundertfaches dafür erhält, jetzt in dieser Welt Häuser und Brüder und Schwestern und Mütter und Kinder und Äcker, freilich unter Verfolgungen, in der kommenden Welt jedoch ewiges Leben. |
| 31 ואולם רבים מן הראשונים יהיו אחרונים והאחרונים ראשונים | 31 Viele Erste aber werden Letzte sein und die Letzten Erste." |
| 32 ויהי בדרך בעלותם ירושלים וישוע הולך לפניהם והמה נבהלים ויראים בלכתם אחריו ויוסף לקחת אליו את שנים העשר ויחל להגיד להם את אשר יקרהו לאמר | 32 Als sie nun den Weg hinaufzogen nach Jerusalem, schritt Jesus ihnen voran; sie staunten und gingen, von Furcht ergriffen, hinterher. Da nahm er abermals die Zwölf zu sich heran und begann, ihnen zu sagen, was ihm bevorstehe: |
| 33 הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים וירשיעהו למות וימסרו אתו לגוים | 33 "Seht, wir ziehen hinauf nach Jerusalem, und der Menschensohn wird den Hohenpriestern und den Schriftgelehrten [und Ältesten] überliefert werden, und sie werden ihn zum Tode verurteilen und an die Heiden ausliefern. |
| 34 ויהתלו בו ויכהו בשוטים וירקו בפניו וימיתהו וביום השלישי קום יקום | 34 Sie werden ihn verspotten und anspeien, ihn geißeln und töten; nach drei Tagen aber wird er auferstehen." |
| 35 ויקרבו אליו יעקב ויוחנן בני זבדי ויאמרו רבי אותה נפשנו כי תעשה לנו את אשר נשאל ממך | 35 Es traten zu ihm Jakobus und Johannes, die Söhne des Zebedäus, und sagten: "Meister, wir möchten, daß du uns gewährst, um was wir dich bitten." |
| 36 ויאמר אליהם מה אויתם כי אעשה לכם | 36 Er sprach zu ihnen: "Was möchtet ihr, daß ich es euch gewähre?" |
| 37 ויאמרו אליו תנה לנו לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך בכבודך | 37 Sie sagten zu ihm: "Verleih uns. daß wir, einer zu deiner Rechten, einer zu deiner Linken, sitzen in deiner Herrlichkeit!" |
| 38 ויאמר אליהם ישוע לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו לשתות את הכוס אשר אני שתה ולהטבל בטבילה אשר אני נטבל בה | 38 Jesus sprach zu ihnen: "Ihr wißt nicht, um was ihr bittet. Könnt ihr den Kelch trinken, den ich trinke, oder mit der Taufe getauft werden, mit der ich getauft werde?" |
| 39 ויאמרו אליו נוכל ויאמר אליהם ישוע את הכוס אשר אני שתה תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו | 39 Sie sagten zu ihm: "Wir können es." Jesus sprach zu ihnen: "Den Kelch, den ich trinke, werdet ihr trinken, und mit der Taufe, mit der ich getauft werde, werdet ihr getauft werden; |
| 40 אך שבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם | 40 doch das Sitzen zu meiner Rechten oder Linken habe nicht ich zu vergeben, sondern ist für die, denen es bereitet ist." |
| 41 ויהי כשמע זאת העשרה ויחלו לכעוס על יעקב ויוחנן | 41 Als die Zehn es hörten, fingen sie an, unwillig zu werden über Jakobus und Johannes. |
| 42 ויקרא להם ישוע ויאמר אליהם אתם ידעתם כי הנחשבים לשרי הגוים הם רדים בהם וגדוליהם שולטים עליהם | 42 Jesus aber rief sie zu sich und sprach zu ihnen: "Ihr wißt, daß jene, die als Herrscher der Völker gelten, den Herren spielen über sie, und daß ihre Großen sie ihre Macht spüren lassen. |
| 43 ואתם לא כן ביניכם כי אם החפץ להיות גדול ביניכם יהיה לכם למשרת | 43 Nicht so soll es sein unter euch; sondern wer ein Großer sein will unter euch, der sei euer Diener; |
| 44 והחפץ להיות בכם ראשון יהיה עבד לכל | 44 und wer unter euch der Erste sein will, der sei der Knecht aller. |
| 45 כי בן האדם אף הוא לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים | 45 Denn auch der Menschensohn ist nicht gekommen, sich bedienen zu lassen, sondern zu dienen und sein Leben hinzugeben als Lösepreis für viele." |
| 46 ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן טימי איש עור ישב על יד הדרך לשאל נדבות | 46 Sie kamen nach Jericho, und als er von Jericho weiterzog mit seinen Jüngern und zahlreichem Volk, saß der Sohn des Timäus, Bartimäus, ein blinder Bettler, am Wege. |
| 47 וישמע כי הוא ישוע הנצרי ויחל לצעק ויאמר אנא בן דוד ישוע חנני | 47 Als er hörte, es sei Jesus, der Nazarener, begann er zu schreien: "Sohn Davids, Jesus, erbarme dich meiner!" |
| 48 ויגערו בו רבים להשתיקו והוא הרבה לצעק בן דוד חנני | 48 Viele begannen, ihn zu schelten, er solle doch schweigen; er aber schrie noch viel mehr: "Sohn Davids, erbarme dich meiner!" |
| 49 ויעמד ישוע ויאמר קראו לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום קרא לך | 49 Jesus blieb stehen und sprach: "Ruft ihn her!" Und sie riefen den Blinden und sagten zu ihm: "Sei guten Mutes; steh auf, er ruft dich." |
| 50 וישלך את שמלתו מעליו ויקם ויבא אל ישוע | 50 Da warf er seinen Mantel ab, sprang auf und ging zu Jesus hin. |
| 51 ויען ישוע ויאמר אליו מה חפצת ואעשה לך ויאמר אליו העור רבוני כי אראה | 51 Und Jesus wandte sich an ihn und sprach: "Was willst du, daß ich dir tun soll?" Der Blinde sagte zu ihm: "Rabbuni, ich möchte wieder sehen." |
| 52 ויאמר ישוע אליו לך לך אמונתך הושיעה לך ופתאם ראה וילך אחרי ישוע בדרך | 52 Da sprach Jesus zu ihm: "Geh hin, dein Glaube hat dir geholfen." Und sogleich sah er wieder und folgte ihm auf dem Wege. |
