Josué 22

Torna indietro

La Biblia	Modern Hebrew Bible
¹ Josué convocó a los rubenitas, a los gaditas y a los de la media tribu de Manasés,	¹ אז יקרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי מטה מנשה
² y les dijo: «Habéis cumplido todo lo que os mandó Moisés, siervo del Señor, y a mí también me habéis obedecido en todo lo que os he mandado.	² ויאמר אליהם אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה עבד יהוה ותשמעו בקולי לכל אשר צויתי אתכם
³ No habéis abandonado a vuestros hermanos hasta el día de hoy durante tan largo tiempo; habéis cumplido así la orden que os dio el Señor, vuestro Dios.	³ לא עזבתם את אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה ושמרתם את משמרת מצות יהוה אלהיכם
⁴ Ahora, pues, una vez que el Señor, vuestro Dios, ha dado a vuestros hermanos el descanso que les había prometido, podéis volveros a vuestras tiendas, a la tierra de vuestra propiedad, la que os dio Moisés, siervo del Señor, al otro lado del Jordán.	⁴ ועתה הניח יהוה אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להם ועתה פנו ולכו לכם לאהליכם אל ארץ אחזתכם אשר נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן
⁵ Únicamente tened sumo cuidado de guardar los mandatos y la ley que os dio Moisés, siervo del Señor: que améis al Señor, vuestro Dios, que caminéis siempre por sus sendas, que guardéis sus mandamientos y os mantengáis unidos a él y le sirváis con todo vuestro corazón y con toda vuestra alma».	⁵ רק שמרו מאד לעשות את המצוה ואת התורה אשר צוה אתכם משה עבד יהוה לאהבה את יהוה אלהיכם וללכת בכל דרכיו ולשמר מצותיו ולדבקה בו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם
⁶ Josué los bendijo y los despidió, y ellos se fueron a sus tiendas.	⁶ ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם
⁷ Moisés había dado su parte en tierras de Basán a media tribu de Manasés; a la otra media se la dio Josué entre sus hermanos, al lado de acá del Jordán. Cuando los mandó Josué a sus tiendas, les dio la bendición	⁷ ולחצי שבט המנשה נתן משה בבשן ולחציו נתן יהושע עם אחיהם מעבר הירדן ימה וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם
⁸ y les dijo: «Volved a vuestras tiendas llenos de riquezas, con grandes rebaños, con plata y oro, bronce y hierro y ropa abundante; pero repartid con vuestros hermanos el botín cogido a los enemigos».	⁸ ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל איביכם עם אחיכם
⁹ Los rubenitas y los gaditas, con la media tribu de Manasés, se volvieron y dejaron a los hijos de Israel en Siló, en la tierra de Canaán, para volver a la tierra de Galaad, a la tierra de su propiedad, en la que se habían instalado, según la orden del Señor dada por medio de Moisés.	⁹ וישבו וילכו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה מאת בני ישראל משלה אשר בארץ כנען ללכת אל ארץ הגלעד אל ארץ אחזתם אשר נאחזו בה על פי יהוה ביד משה
¹⁰ Cuando llegaron a la región del Jordán, todavía en la tierra de Canaán, los rubenitas y los gaditas y la media tribu de Manasés levantaron un altar a orillas del Jordán, un altar como monumento.	¹⁰ ויבאו אל גלילות הירדן אשר בארץ כנען ויבנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שם מזבח על הירדן מזבח גדול למראה
¹¹ Les llegó la noticia a los hijos de Israel: «Mirad, los rubenitas, los gaditas y la media tribu de Manasés han levantado un altar, dentro de la tierra de Canaán, en la región del Jordán, del lado de los hijos de Israel».	¹¹ וישמעו בני ישראל לאמר הנה בנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה את המזבח אל מול ארץ כנען אל גלילות הירדן אל עבר בני ישראל
¹² Al oír esto los hijos de Israel, se reunió en Siló toda la comunidad para hacerles la guerra.	¹² וישמעו בני ישראל ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה לעלות עליהם לצבא
¹³ Los hijos de Israel enviaron a la región donde estaban los rubenitas, los gaditas y la media tribu de Manasés, la tierra de Galaad, al sacerdote Pinjás, hijo de Eleazar,	¹³ וישלחו בני ישראל אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד את פינחס בן אלעזר הכהן
¹⁴ y con él a diez notables, un notable por cada una de las tribus de Israel: todos eran cabezas de familia en los clanes de Israel.	¹⁴ ועשרה נשאים עמו נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל ואיש ראש בית אבותם המה לאלפי ישראל
¹⁵ Cuando llegaron a donde estaban los rubenitas, los gaditas y la media tribu de Manasés, en la tierra de Galaad, les hablaron así:	¹⁵ ויבאו אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד וידברו אתם לאמר
¹⁶ «Esto dice la comunidad entera del Señor: ¿Qué prevaricación es esa que habéis cometido hoy contra el Dios de Israel, apartándoos del Señor, construyéndoos un altar, rebelándoos contra el Señor?	¹⁶ כה אמרו כל עדת יהוה מה המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי יהוה בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום ביהוה
¹⁷ ¿No teníamos bastante con el crimen de Peor, que hoy todavía no hemos acabado de borrar, y eso que vino la plaga sobre la comunidad del Señor?	¹⁷ המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף בעדת יהוה
¹⁸ Si vosotros os apartáis hoy del Señor, si os rebeláis hoy contra el Señor, mañana se encenderá su cólera contra toda la comunidad de Israel.	¹⁸ ואתם תשבו היום מאחרי יהוה והיה אתם תמרדו היום ביהוה ומחר אל כל עדת ישראל יקצף
¹⁹ Si os parece impura vuestra propiedad, volveos a la tierra de propiedad del Señor, donde ha fijado su morada el Señor, y tened una propiedad entre nosotros. Pero no os rebeléis contra el Señor, no nos hagáis cómplices de vuestra rebeldía levantando un altar aparte del altar del Señor nuestro Dios.	¹⁹ ואך אם טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל ארץ אחזת יהוה אשר שכן שם משכן יהוה והאחזו בתוכנו וביהוה אל תמרדו ואתנו אל תמרדו בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח יהוה אלהינו
²⁰ Cuando prevaricó Acán, hijo de Céraj, con lo consagrado, ¿no se desató la Cólera contra toda la comunidad de Israel, aunque él era solo un individuo? ¿Y no murió él por su crimen?».	²⁰ הלוא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו
²¹ Los rubenitas, los gaditas y la media tribu de Manasés respondieron a los jefes de los clanes de Israel:	²¹ ויענו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה וידברו את ראשי אלפי ישראל
²² «El Señor, Dios de los dioses, sí, el Señor, Dios de los dioses, lo sabe bien, y que lo sepa también Israel: si ha habido por nuestra parte rebelión o prevaricación contra el Señor, que hoy mismo nos castigue.	²² אל אלהים יהוה אל אלהים יהוה הוא ידע וישראל הוא ידע אם במרד ואם במעל ביהוה אל תושיענו היום הזה
²³ Y, si hemos levantado un altar para apartarnos del Señor y para ofrecer en él holocaustos u oblaciones o sacrificios de comunión, que el Señor nos pida cuentas.	²³ לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי יהוה ואם להעלות עליו עולה ומנחה ואם לעשות עליו זבחי שלמים יהוה הוא יבקש
²⁴ Pero no. Si lo hemos hecho ha sido porque nos decíamos con preocupación: “El día de mañana vuestros hijos les podrían decir a los nuestros: ‘¿Qué tenéis que ver vosotros con el Señor, el Dios de Israel?	²⁴ ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם וליהוה אלהי ישראל
²⁵ El Señor ha puesto el Jordán como frontera entre nosotros y vosotros, rubenitas y gaditas. No tenéis parte con el Señor’. Así vuestros hijos apartarían a los nuestros del temor del Señor”.	²⁵ וגבול נתן יהוה ביננו וביניכם בני ראובן ובני גד את הירדן אין לכם חלק ביהוה והשביתו בניכם את בנינו לבלתי ירא את יהוה
²⁶ Por eso nos hemos dicho: “Vamos a construirnos este altar, pero no para holocaustos, ni sacrificios de comunión,	²⁶ ונאמר נעשה נא לנו לבנות את המזבח לא לעולה ולא לזבח
²⁷ sino para que sea testigo entre vosotros y nosotros y entre nuestros descendientes de que rendimos culto al Señor en el lugar de su presencia, con nuestros holocaustos y nuestros sacrificios de comunión. Así no podrán decir el día de mañana vuestros hijos a los nuestros: ‘No tenéis parte con el Señor’”.	²⁷ כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דרותינו אחרינו לעבד את עבדת יהוה לפניו בעלותינו ובזבחינו ובשלמינו ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק ביהוה
²⁸ Nos hemos dicho: “Si sucede que el día de mañana nos hablan así a nosotros o a nuestros descendientes, les podremos responder: ‘Fijaos en la forma del altar del Señor que hicieron nuestros padres, que no es como para ofrecer holocaustos ni sacrificios de comunión, sino como testigo entre vosotros y nosotros’.	²⁸ ונאמר והיה כי יאמרו אלינו ואל דרתינו מחר ואמרנו ראו את תבנית מזבח יהוה אשר עשו אבותינו לא לעולה ולא לזבח כי עד הוא בינינו וביניכם
²⁹ Lejos de nosotros rebelarnos contra el Señor y desertar hoy de su servicio, levantando un altar aparte del altar del Señor nuestro Dios erigido delante de su morada, para ofrecer en él holocaustos, oblaciones o sacrificios”».	²⁹ חלילה לנו ממנו למרד ביהוה ולשוב היום מאחרי יהוה לבנות מזבח לעלה למנחה ולזבח מלבד מזבח יהוה אלהינו אשר לפני משכנו
³⁰ Cuando el sacerdote Pinjás, los jefes de la comunidad y los jefes de los clanes de Israel que lo acompañaban oyeron estas palabras de labios de los gaditas, los rubenitas y los manasitas, les pareció bien.	³⁰ וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אתו את הדברים אשר דברו בני ראובן ובני גד ובני מנשה וייטב בעיניהם
³¹ Y el sacerdote Pinjás, hijo de Eleazar, dijo a los rubenitas, a los gaditas y a los manasitas: «Ahora sabemos que el Señor está en medio de nosotros, pues no habéis cometido tan grande prevaricación contra él y habéis librado así a los hijos de Israel de la mano del Señor».	³¹ ויאמר פינחס בן אלעזר הכהן אל בני ראובן ואל בני גד ואל בני מנשה היום ידענו כי בתוכנו יהוה אשר לא מעלתם ביהוה המעל הזה אז הצלתם את בני ישראל מיד יהוה
³² El sacerdote Pinjás, hijo de Eleazar, y los jefes, se despidieron de los rubenitas y de los gaditas, y se volvieron de la tierra de Galaad al de Canaán, donde estaban los hijos de Israel, y les informaron de lo ocurrido.	³² וישב פינחס בן אלעזר הכהן והנשיאים מאת בני ראובן ומאת בני גד מארץ הגלעד אל ארץ כנען אל בני ישראל וישבו אותם דבר
³³ La cosa pareció bien a los hijos de Israel, los cuales bendijeron a Dios y no hablaron más de hacerles la guerra y devastar el territorio habitado por los rubenitas y los gaditas.	³³ וייטב הדבר בעיני בני ישראל ויברכו אלהים בני ישראל ולא אמרו לעלות עליהם לצבא לשחת את הארץ אשר בני ראובן ובני גד ישבים בה
³⁴ Los rubenitas y gaditas llamaron al altar «Testigo», diciendo: «Será testigo entre nosotros de que el Señor es Dios».	³⁴ ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא בינתינו כי יהוה האלהים

Antiguo Testamento

Nuevo Testamento

Cambia Bibbia

Confronta con un'altra Bibbia

Versetti esaminati