| 1 Esta es la heredad que recibieron los hijos de Israel en la tierra de Canaán, heredad que les repartieron el sacerdote Eleazar y Josué, hijo de Nun, y los cabezas de familia de las tribus de Israel. | 1 ואלה אשר נחלו בני ישראל בארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות לבני ישראל |
| 2 El reparto a las nueve tribus y media se hizo a suertes, como el Señor había dispuesto por medio de Moisés. | 2 בגורל נחלתם כאשר צוה יהוה ביד משה לתשעת המטות וחצי המטה |
| 3 Porque Moisés había asignado ya su heredad a las dos tribus y media de Transjordania, sin dar a los levitas ninguna heredad entre ellas. | 3 כי נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא נתן נחלה בתוכם |
| 4 (Los hijos de José vinieron a formar dos tribus: Manasés y Efraín). A los levitas no se les dio ninguna parte en el territorio sino solo ciudades donde residir, con los pastos correspondientes para los ganados y rebaños. | 4 כי היו בני יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא נתנו חלק ללוים בארץ כי אם ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם |
| 5 Los hijos de Israel hicieron el reparto de la tierra como el Señor había mandado a Moisés. | 5 כאשר צוה יהוה את משה כן עשו בני ישראל ויחלקו את הארץ |
| 6 Los hijos de Judá se presentaron a Josué en Guilgal. Y Caleb, hijo de Jefuné el queniceo, le dijo: «Ya sabes el encargo que hizo el Señor a Moisés, el hombre de Dios, acerca de ti y de mí en Cadés Barnea. | 6 ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל ויאמר אליו כלב בן יפנה הקנזי אתה ידעת את הדבר אשר דבר יהוה אל משה איש האלהים על אדותי ועל אדותיך בקדש ברנע |
| 7 Cuarenta años tenía yo cuando Moisés, siervo del Señor, me envió desde Cadés Barnea a reconocer esta tierra y yo le di mi informe con toda sinceridad. | 7 בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד יהוה אתי מקדש ברנע לרגל את הארץ ואשב אתו דבר כאשר עם לבבי |
| 8 Los hermanos que habían subido conmigo desanimaron al pueblo, pero yo me mantuve fiel al Señor, mi Dios. | 8 ואחי אשר עלו עמי המסיו את לב העם ואנכי מלאתי אחרי יהוה אלהי |
| 9 Aquel día Moisés me hizo este juramento: “Te juro que la tierra que han pisado tus pies será heredad tuya y de tus hijos para siempre, porque has sido fiel al Señor, mi Dios”. | 9 וישבע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם כי מלאת אחרי יהוה אלהי |
| 10 Pues bien, mira cómo el Señor me ha conservado la vida, según me lo prometió. Hace ya cuarenta y cinco años que el Señor le dio ese encargo a Moisés, cuando Israel andaba por el desierto, y ahora tengo ochenta y cinco años. | 10 ועתה הנה החיה יהוה אותי כאשר דבר זה ארבעים וחמש שנה מאז דבר יהוה את הדבר הזה אל משה אשר הלך ישראל במדבר ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה |
| 11 Todavía estoy tan fuerte como el día en que me envió Moisés. Conservo todo mi vigor de entonces para combatir y para hacer lo que sea. | 11 עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא |
| 12 Dame, pues, ya esa montaña que me prometió el Señor aquel día. Tú oíste aquel día cómo hay en ella anaquitas y ciudades grandes y fortificadas. Que el Señor esté conmigo y yo los expulsaré, como él me lo prometió». | 12 ועתה תנה לי את ההר הזה אשר דבר יהוה ביום ההוא כי אתה שמעת ביום ההוא כי ענקים שם וערים גדלות בצרות אולי יהוה אותי והורשתים כאשר דבר יהוה |
| 13 Josué bendijo a Caleb, hijo de Jefuné, y le dio Hebrón en heredad. | 13 ויברכהו יהושע ויתן את חברון לכלב בן יפנה לנחלה |
| 14 Por eso Hebrón sigue siendo hasta el día de hoy heredad de Caleb, hijo de Jefuné el queniceo, por haber sido fiel al Señor, Dios de Israel. | 14 על כן היתה חברון לכלב בן יפנה הקנזי לנחלה עד היום הזה יען אשר מלא אחרי יהוה אלהי ישראל |
| 15 Hebrón se llamaba antiguamente Quiriat Arbá. Arbá era el hombre más alto de los anaquitas. Y, acabada la guerra, el país quedó en paz. | 15 ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה |
