| 1 Ora Deus lembrou-Se de Noé, de todos os animais selváticos e de todos os animais domésticos, que estavam com ele na arca, e fez soprar um vento sobre a terra, e as águas diminuíram. | 1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים |
| 2 Fecharam-se as fontes do abismo e as cataratas do céu, e foram retidas as chuvas (que caiam) do céu. | 2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים |
| 3 As águas, agitadas duma parte para outra, retiraram-se de cima da terra e começaram a diminuir, depois de cento e cinquenta dias. | 3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום |
| 4 No sétimo més, no vigésimo sétimo dia do mês, parou a arca sobre os montes de Ararat. | 4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט |
| 5 Entretanto as águas iam diminuindo até ao décimo més: no décimo mês, no primeiro dia do mês, apareceram os cumes dos montes. | 5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים |
| 6 Ao fim de quarenta dias, abriu Noé a janela, que tinha feito na arca, e soltou um corvo, | 6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה |
| 7 o qual ia e vinha, até que as águas secaram sobre a terra. | 7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ |
| 8 Mandou também uma pomba (sete dias depois) dele, para ver se as águas teriam já cessado de cobrir a face da terra. | 8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה |
| 9 E ela; não encontrando onde pousar o seu pé, tomou a vir a ele para a arca, porque (ainda) as águas estavam sobre a terra: (Noé) estendeu a mão, e, tendo-a tomado, a recolheu na arca. | 9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה |
| 10 Depois de ter esperado outros sete dias, novamente deitou a pomba fora da arca, | 10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה |
| 11 a qual voltou a ele pela tarde, trazendo no bico um ramo de oliveira com as folhas verdes. Entendeu, pois, Noé que as águas já não cobriam a terra. | 11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ |
| 12 Contudo esperou outros sete dias e mandou a pomba, que não tornou mais a ele. | 12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד |
| 13 Portanto, no ano seiscentos e um (da vida de Noé), no primeiro mês, no primeiro dia do mês, as águas deixavam a terra: Noé, descoberto o teto da arca, olhou e viu que a superficie da terra se estava a secar. | 13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה |
| 14 No segundo mês, no vigésimo sétimo dia do mês, a terra ficou seca. | 14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ |
| 15 Então Deus falou a Noé, dizendo: | 15 וידבר אלהים אל נח לאמר |
| 16 sai da arca, tu e tua mulher, teus filhos e as mulheres de teus filhos contigo. | 16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך |
| 17 Faz sair contigo todos os animais que estão contigo, de todas as espécies, tanto de aves como de bestas, e de todos os répteis, que andam de rastos sobre a terra; enchei a terra, crescei e multiplicai-vos sobre ela. | 17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ |
| 18 Saiu, pois, Noé com seus filhos, sua mulher e as mulheres de seus filhos. | 18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו |
| 19 Também saíram da arca todos os animais selváticos e domésticos, e os répteis, que andam de rastos sobre a terra, e todas as aves, segundo a sua espécie. | 19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה |
| 20 E Noé edificou um altar ao Senhor, e, tomando de todos os animais e de todas as aves puras, ofereceu-as em holocausto sobre o altar. | 20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח |
| 21 E (com isto) recebeu o Senhor um suave odor, e disse em seu coração: não amaldiçoarei mais a terra por causa dos homens, porque os sentidos e os pensamentos do coração do homem são inclinados para o mal desde a sua mocidade: não tornarei, pois, a ferir todos os seres vivos como fiz. | 21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי |
| 22 Durante todos os dias da terra, a sementeira e a messe, o frio e o calor, o verão e o inverno, a noite e o dia não mais cessarão. | 22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו |
