| 1 אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן |
| 2 חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות |
| 3 הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן |
| 4 והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן |
| 5 וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה |
| 6 ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו |
| 7 אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן |
| 8 ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו |
| 9 ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן |
| 10 ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת |
| 11 ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו |
| 12 ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן |
| 13 לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם |
| 14 כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו |
| 15 ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם |
| 16 וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות |
| 17 וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות |
| 18 אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו |
| 19 ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם |
| 20 ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן |
| 21 ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך |
| 22 ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן |
| 23 ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך |
| 24 ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת |
| 25 ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך |
| 26 ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי |
| 27 לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית |
| 28 על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים |
| 29 כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו |
| 30 ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים |
| 31 והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו |
| 32 ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים |
| 33 והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו |
| 34 אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם |
| 35 כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני |
| 36 ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי |
| 37 וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך |
| 38 ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך |
| 39 ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך |
| 40 והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם |
| 41 ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו |
| 42 כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי |
| 43 גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי |
| 44 וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך |
| 45 אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם |
| 46 וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם |
