| 1 “Então, o Reino dos Céus será semelhante a dez virgens, que saíram com suas lâmpadas ao encontro do esposo. | 1 אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן |
| 2 Cinco dentre elas eram tolas e cinco, prudentes. | 2 חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות |
| 3 Tomando suas lâmpadas, as tolas não levaram óleo consigo. | 3 הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן |
| 4 As prudentes, todavia, levaram de reserva vasos de óleo junto com as lâmpadas. | 4 והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן |
| 5 Tardando o esposo, cochilaram todas e adormeceram. | 5 וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה |
| 6 No meio da noite, porém, ouviu-se um clamor: Eis o esposo, ide-lhe ao encontro. | 6 ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו |
| 7 E as virgens levantaram-se todas e prepararam suas lâmpadas. | 7 אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן |
| 8 As tolas disseram às prudentes: Dai-nos de vosso óleo, porque nossas lâmpadas se estão apagando. | 8 ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו |
| 9 As prudentes responderam: Não temos o suficiente para nós e para vós; é preferível irdes aos vendedores, a fim de o comprar para vós. | 9 ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן |
| 10 Ora, enquanto foram comprar, veio o esposo. As que estavam preparadas entraram com ele para a sala das bodas e foi fechada a porta. | 10 ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת |
| 11 Mais tarde, chegaram também as outras e diziam: Senhor, senhor, abre-nos! | 11 ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו |
| 12 Mas ele respondeu: Em verdade vos digo: não vos conheço! | 12 ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן |
| 13 Vigiai, pois, porque não sabeis nem o dia nem a hora.” | 13 לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם |
| 14 “Será também como um homem que, tendo de viajar, reuniu seus servos e lhes confiou seus bens. | 14 כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו |
| 15 A um deu cinco talentos; a outro, dois; e a outro, um, segundo a capacidade de cada um. Depois partiu. | 15 ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם |
| 16 Logo em seguida, o que recebeu cinco talentos negociou com eles; fê-los produzir, e ganhou outros cinco. | 16 וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות |
| 17 Do mesmo modo, o que recebeu dois, ganhou outros dois. | 17 וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות |
| 18 Mas, o que recebeu apenas um, foi cavar a terra e escondeu o dinheiro de seu senhor. | 18 אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו |
| 19 Muito tempo depois, o senhor daqueles servos voltou e pediu-lhes contas. | 19 ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם |
| 20 O que recebeu cinco talentos aproximou-se e apresentou outros cinco: ‘Senhor’ – disse-lhe –, ‘confiaste-me cinco talentos; eis aqui outros cinco que ganhei’. | 20 ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן |
| 21 Disse-lhe seu senhor: ‘Muito bem, servo bom e fiel; já que foste fiel no pouco, eu te confiarei muito. Vem regozijar-te com teu senhor’. | 21 ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך |
| 22 O que recebeu dois talentos adiantou-se também e disse: ‘Senhor, confiaste-me dois talentos; eis aqui os dois outros que lucrei’. | 22 ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן |
| 23 Disse-lhe seu senhor: ‘Muito bem, servo bom e fiel; já que foste fiel no pouco, eu te confiarei muito. Vem regozijar-te com teu senhor’. | 23 ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך |
| 24 Veio, por fim, o que recebeu só um talento: ‘Senhor, disse-lhe, sabia que és um homem duro, que colhes onde não semeaste e recolhes onde não espalhaste. | 24 ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת |
| 25 Por isso, tive medo e fui esconder teu talento na terra. Eis aqui, toma o que te pertence’. | 25 ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך |
| 26 Respondeu-lhe seu senhor: ‘Servo mau e preguiçoso! Sabias que colho onde não semeei e que recolho onde não espalhei. | 26 ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי |
| 27 Devias, pois, levar meu dinheiro ao banco e, à minha volta, eu receberia com os juros o que é meu. | 27 לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית |
| 28 Tirai-lhe este talento e dai-o ao que tem dez. | 28 על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים |
| 29 Será dado ao que tem e terá em abundância. Mas ao que não tem será tirado mesmo aquilo que julga ter. | 29 כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו |
| 30 E a esse servo inútil, jogai-o nas trevas exteriores; ali haverá choro e ranger de dentes’.” | 30 ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים |
| 31 “Quando o Filho do Homem voltar na sua glória e todos os anjos com ele, se sentará no seu trono glorioso. | 31 והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו |
| 32 Todas as nações se reunirão diante dele e ele separará uns dos outros, como o pastor separa as ovelhas dos cabritos. | 32 ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים |
| 33 Colocará as ovelhas à sua direita e os cabritos à sua esquerda. | 33 והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו |
| 34 Então, o Rei dirá aos que estão à direita: ‘Vinde, benditos de meu Pai, tomai posse do Reino que vos está preparado desde a criação do mundo, | 34 אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם |
| 35 porque tive fome e me destes de comer; tive sede e me destes de beber; era peregrino e me acolhestes; | 35 כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני |
| 36 nu e me vestistes; enfermo e me visitastes; estava na prisão e viestes a mim’. | 36 ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי |
| 37 Os justos lhe perguntarão: ‘Senhor, quando foi que te vimos com fome e te demos de comer, com sede e te demos de beber? | 37 וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך |
| 38 Quando foi que te vimos peregrino e te acolhemos, nu e te vestimos? | 38 ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך |
| 39 Quando foi que te vimos enfermo ou na prisão e te fomos visitar?’. | 39 ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך |
| 40 Responderá o Rei: ‘Em verdade eu vos declaro: todas as vezes que fizestes isso a um destes meus irmãos mais pequeninos, foi a mim mesmo que o fizestes.’ | 40 והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם |
| 41 Ele se voltará em seguida para os da sua esquerda e lhes dirá: ‘Retirai-vos de mim, malditos! Ide para o fogo eterno destinado ao demônio e aos seus anjos. | 41 ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו |
| 42 Porque tive fome e não me destes de comer; tive sede e não me destes de beber; | 42 כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי |
| 43 era peregrino e não me acolhestes; nu e não me vestistes; enfermo e na prisão e não me visitastes’. | 43 גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי |
| 44 Também estes lhe perguntarão: ‘Senhor, quando foi que te vimos com fome, com sede, peregrino, nu, enfermo, ou na prisão e não te socorremos?’. | 44 וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך |
| 45 E ele responderá: ‘Em verdade eu vos declaro: todas as vezes que deixastes de fazer isso a um destes pequeninos, foi a mim que o deixastes de fazer’. | 45 אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם |
| 46 “E estes irão para o castigo eterno, e os justos, para a vida eterna.” | 46 וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם |
