Livre des Psaumes 59

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Au maître de chant. Sur l’air “ne détruis pas…”. De David. Poème. Lorsque Saül envoya garder sa maison pour le mettre à mort.	1 למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את הבית להמיתו הצילני מאיבי אלהי ממתקוממי תשגבני
2 Mon Dieu, délivre-moi de mes ennemis, protège-moi contre mes agresseurs.	2 הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני
3 Délivre-moi des hommes malfaisants et sauve-moi des violents.	3 כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא פשעי ולא חטאתי יהוה
4 Que de monde à l’affût sur mes pas, combien de puissants ameutés contre moi! Mais je n’ai, Seigneur, ni faute, ni péché,	4 בלי עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה
5 je n’y suis pour rien s’ils accourent et se préparent: éveille-toi, viens à moi et regarde.	5 ואתה יהוה אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקד כל הגוים אל תחן כל בגדי און סלה
6 Seigneur, Dieu Sabaot et Dieu d’Israël, réveille-toi, fais rendre compte à ces païens, sois sans pitié pour tous ces renégats.	6 ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר
7 Ils reviennent au soir, ils aboient comme des chiens qui rôdent par la ville.	7 הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שמע
8 Ils disent des horreurs sans même se cacher, leurs lèvres s’ouvrent, il en sort des épées: “Qui donc pourrait nous entendre?”	8 ואתה יהוה תשחק למו תלעג לכל גוים
9 Mais toi, Seigneur, tu t’en amuses, tu te moques de tous ces païens.	9 עזו אליך אשמרה כי אלהים משגבי
10 Ô toi, ma force, je regarde vers toi, ma forteresse, c’est Dieu.	10 אלהי חסדו יקדמני אלהים יראני בשררי
11 S’il vient à moi dans sa bonté, je verrai la perte de ceux qui m’attendent.	11 אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני
12 Ô Dieu, ordonne leur massacre, il ne faut pas que ton peuple oublie. Toi, si vaillant, chasse-les et tue.	12 חטאת פימו דבר שפתימו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו
13 Leurs paroles ont laissé dans leur bouche un péché, ils seront victimes de leur orgueil, des insultes et des mensonges qu’ils ont dits.	13 כלה בחמה כלה ואינמו וידעו כי אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה
14 Écrase-les dans ta fureur, écrase-les et qu’ils ne soient plus. Alors on saura que Dieu est maître en Jacob et jusqu’au bout du monde.	14 וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר
15 Laissons-les revenir le soir, qu’ils aboient comme des chiens rôdant par la ville.	15 המה ינועון לאכל אם לא ישבעו וילינו
16 Qu’ils chassent pour manger et qu’ils grognent s’ils ne sont pas repus.	16 ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי
17 Mais moi je chanterai ta force, dès le matin je redirai tes bontés. Car tu t’es fait ma citadelle et mon refuge au jour de l’angoisse.	17 עזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי
18 Ô toi, ma force, je veux te chanter; Dieu, ma citadelle, n’est pour moi que bonté.