Job 10

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 My soul is weary of my life, I will let go my speech against myself, I will speak in the bitterness of my soul.	1 נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי
2 I will say to God: Do not condemn me: tell me why thou judgest me so.	2 אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני
3 Doth it seem good to thee that thou shouldst calumniate me, and oppress me, the work of thy own hands, and help the counsel of the wicked?	3 הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת
4 Hast thou eyes of flesh: or, shalt thou see as man seeth?	4 העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה
5 Are thy days as the days of man, and are thy years as the times of men:	5 הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר
6 That thou shouldst inquire after my iniquity, and search after my sin?	6 כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש
7 And shouldst know that I have done no wicked thing, whereas there is no man that can deliver out of thy hand.	7 על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל
8 Thy hands have made me, and fashioned me wholly round about, and dost thou thus cast me down headlong on a sudden?	8 ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני
9 Remember, I beseech thee, that thou hast made me as the clay, and thou wilt bring me into dust again.	9 זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני
10 Hast thou not milked me as milk, and curdled me like cheese?	10 הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני
11 Thou hast clothed me with skin and flesh: thou hast put me together with bones and sinews:	11 עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני
12 Thou hast granted me life and mercy, and thy visitation hath preserved my spirit.	12 חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי
13 Although thou conceal these things in thy heart, yet I know that thou rememberest all things.	13 ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך
14 If I have sinned and thou hast spared me for an hour: why dost thou not suffer me to be clean from my iniquity?	14 אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני
15 And if I be wicked, woe unto me: and if just, I shall not lift up my head, being filled with affliction and misery.	15 אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי
16 And for pride thou wilt take me as a lioness, and returning thou tormentest me wonderfully.	16 ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי
17 Thou renewest thy witnesses against me, and multipliest thy wrath upon me, and pains war against me.	17 תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי
18 Why didst thou bring me forth out of the womb: O that I had been consumed that eye might not see me!	18 ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני
19 I should have been as if I had not been, carried from the womb to the grave.	19 כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל
20 Shall not the fewness of my days be ended shortly? suffer me, therefore, that I may lament my sorrow a little:	20 הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט
21 Before I go, and return no more, to a land that is dark and covered with the mist of death:	21 בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות
22 A land of misery and darkness, where the shadow of death, and no order, but everlasting horror dwelleth.	22 ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל