| 1 ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה | 1 Les enfants d'Israël firent aussi un serment à Maspha, et ils dirent: Nul d'entre nous ne donnera sa fille en mariage aux enfants de Benjamin. |
| 2 ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול | 2 Et ils vinrent tous à la maison de Dieu, à Silo, et, se tenant assis en Sa présence jusqu'au soir, ils élevèrent la voix, et commencèrent à pleurer en jetant de grands cris et en disant: |
| 3 ויאמרו למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד | 3 Seigneur Dieu d'Israël, pourquoi est-il arrivé un si grand malheur à Votre peuple, qu'aujourd'hui une des tribus ait été retranchée d'entre nous? |
| 4 ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עלות ושלמים | 4 Le lendemain, ils se levèrent au point du jour, dressèrent un autel, et y offrirent des holocaustes et des victimes pacifiques, et dirent: |
| 5 ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל יהוה המצפה לאמר מות יומת | 5 Qui d'entre toutes les tribus d'Israël n'a point marché n'a point marché avec l'armée du Seigneur? Car, étant à Maspha, ils s'étaient engagés par un grand serment à tuer tous ceux qui auraient manqué de s'y trouver. |
| 6 וינחמו בני ישראל אל בנימן אחיו ויאמרו נגדע היום שבט אחד מישראל | 6 Et les enfants d'Israël, touchés de repentir et de ce qui était arrivé à leurs frères de Benjamin, commencèrent à dire: Une des tribus a été retranchée d'Israël; |
| 7 מה נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו ביהוה לבלתי תת להם מבנותינו לנשים | 7 où prendront-ils des femmes? Car nous avons juré tous ensemble que nous ne leur donnerions pas nos filles. |
| 8 ויאמרו מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל יהוה המצפה והנה לא בא איש אל המחנה מיביש גלעד אל הקהל | 8 Ils s'entredirent donc: Quels sont ceux de toutes les tribus d'Israël qui ne sont point venus en la présence du Seigneur à Maspha? Et il se trouva que les habitants de Jabès-Galaad n'avaient point paru dans l'armée. |
| 9 ויתפקד העם והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד | 9 Et en effet, au temps où les enfants d'Israël étaient à Silo, il ne se trouva parmi eux aucun homme de Jabès. |
| 10 וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף | 10 Ils envoyèrent donc dix mille hommes très vaillants, avec cet ordre: Allez et faites passer au fil de l'épée tous les habitants de Jabès-Galaad, sans épargner ni les femmes ni les petits enfants. |
| 11 וזה הדבר אשר תעשו כל זכר וכל אשה ידעת משכב זכר תחרימו | 11 Et vous observerez ceci en même temps: Tuez tous les mâles et toutes les femmes mariées; mais réservez les vierges. |
| 12 וימצאו מיושבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר ויביאו אותם אל המחנה שלה אשר בארץ כנען | 12 Il se trouva dans Jabès-Galaad quatre cents vierges qui étaient demeurées toujours pures; et ils les amenèrent au camp, à Silo, au pays de Chanaan. |
| 13 וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימן אשר בסלע רמון ויקראו להם שלום | 13 Ils envoyèrent ensuite des messagers aux enfants de Benjamin qui étaient au rocher de Remmon, avec ordre de leur dire qu'on voulait vivre en paix avec eux. |
| 14 וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא מצאו להם כן | 14 Alors les enfants de Benjamin revinrent chez eux, et on leur donna pour femmes ces jeunes filles de Jabès-Galaad; mais on n'en trouva pas d'autres qu'on pût leur donner de la même manière. |
| 15 והעם נחם לבנימן כי עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל | 15 Tout Israël fut alors touché d'une grande douleur, et ils eurent un extrême regret qu'une des tribus d'Israël eût péri de la sorte. |
| 16 ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימן אשה | 16 Et les anciens du peuple dirent: Que ferons-nous aux autres à qui on n'a pas donné de femmes? Car toutes les femmes de la tribu de Benjamin ont été tuées. |
| 17 ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל | 17 Et il n'est rien que nous ne devions faire pour empêcher, autant qu'il est en notre pouvoir, qu'une des tribus d'Israël en périsse. |
| 18 ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן | 18 Cependant nous ne pouvons leur donner nos filles, étant liés par notre serment et par les imprécations que nous avons faites en disant: Maudit soit celui qui donnera sa fille en mariage aux enfants de Benjamin. |
| 19 ויאמרו הנה חג יהוה בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה | 19 Ils prirent donc la résolution suivante, et ils dirent: Voici la fête solennelle du Seigneur qui se célèbre tous les sept ans à Silo, localité située au nord de la ville de Béthel, et à l'est du chemin qui va de Béthel à Sichem, et au midi de la ville de Lébona. |
| 20 ויצו את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים | 20 Puis ils donnèrent cet ordre aux enfants de Benjamin: Allez, leur dirent-ils, et cachez-vous dans les vignes. |
| 21 וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן | 21 Et lorsque vous verrez les jeunes filles de Silo s'avancer pour former des choeurs de danse selon la coutume, sortez tout à coup des vignes, et que chacun de vous en prenne une pour sa femme; et retournez au pays de Benjamin. |
| 22 והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לרוב אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו | 22 Et lorsque leur père et leurs frères viendront se plaindre de vous et vous accuser, nous leur dirons: Ayez compassion d'eux; car ils ne les ont pas prises comme des vainqueurs par le droit de la guerre; mais, après qu'ils vous ont suppliés de leur donner vos filles, vous les leur avez refusées, et ainsi la faute est venue de vous. |
| 23 ויעשו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם | 23 Les enfants de Benjamin firent ce qui leur avait été commandé, et, selon leur nombre, chacun d'eux enleva pour en faire sa femme une des jeunes filles qui dansaient. Etant ensuite retournés chez eux, ils bâtirent de villes et y habitèrent. |
| 24 ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו | 24 Les enfants d'Israël retournèrent aussi dans leurs tentes, chacun dans sa tribu et dans sa famille. En ce temps-là il n'y avait point de roi dans Israël; mais chacun faisait ce qu'il jugeait à propos. |
| 25 בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה | |
