| 1 ויקרב חג המצות הנקרא פסח | 1 Es nahte das Fest der Ungesäuerten Brote, genannt Pascha, |
| 2 והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם | 2 und die Hohenpriester und Schriftgelehrten suchten nach einer Möglichkeit, wie sie ihn ums Leben bringen könnten; sie hatten nämlich Furcht vor dem Volke. |
| 3 והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר | 3 Da fuhr der Satan in Judas, genannt Iskariot, einen von den Zwölfen, |
| 4 וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם | 4 und er ging hin, besprach sich mit den Hohenpriestern und den Offizieren, auf welche Weise er ihn an sie überliefern könnte. |
| 5 וישמחו ויאתו לתת לו כסף | 5 Diese freuten sich und kamen überein, ihm Geld zu geben. |
| 6 ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון | 6 Er war einverstanden und suchte eine günstige Gelegenheit, um ihn ohne Beisein des Volkes zu überliefern. |
| 7 ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח | 7 Es kam der Tag der Ungesäuerten Brote, an dem das Paschalamm zu schlachten war, |
| 8 וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה | 8 und er schickte den Petrus und Johannes weg und sprach: "Geht hin und bereitet uns das Pascha, damit wir es essen." |
| 9 ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו | 9 Sie aber sagten zu ihm: "Wo willst du, daß wir es bereiten?" |
| 10 ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה | 10 Er sprach zu ihnen: "Seht, wenn ihr hineinkommt in die Stadt, wird euch einer begegnen, der einen Wasserkrug trägt; folgt ihm in das Haus, in das er hineingeht, |
| 11 ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי | 11 und sagt zu dem Herrn des Hauses: Der Meister läßt dir sagen: Wo ist die Herberge, in der ich mit meinen Jüngern das Pascha essen kann? |
| 12 והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו | 12 Er wird euch ein großes Obergemach zeigen, versehen mit Polstern; dort sollt ihr es bereiten." |
| 13 וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח | 13 Sie gingen hin, fanden es, wie er ihnen gesagt hatte, und bereiteten das Pascha. |
| 14 ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו | 14 Und als die Stunde kam, ließ er sich zu Tische nieder und die Apostel mit ihm. |
| 15 ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי | 15 Er sprach zu ihnen: "Sehnlichst habe ich danach verlangt, dieses Pascha mit euch zu essen, bevor ich leide. |
| 16 כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים | 16 Denn ich sage euch: Nicht mehr werde ich davon essen, bis es seine Erfüllung findet im Reiche Gottes." |
| 17 ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם | 17 Und er nahm einen Kelch, sprach das Dankgebet und sagte: "Nehmt hin und teilt ihn unter euch! |
| 18 כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים | 18 Denn ich sage euch: Nicht mehr werde ich trinken von der Frucht des Weinstockes, bis das Reich Gottes kommt." |
| 19 ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני | 19 Und er nahm Brot, sprach das Dankgebet, brach es und gab es ihnen mit den Worten: "Das ist mein Leib, der für euch hingegeben wird. Tut dies zu meinem Gedächtnis!" |
| 20 וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם | 20 Ebenso nahm er nach dem Mahle aus dem Kelch und sprach: "Dieser Kelch ist der neue Bund in meinem Blute, das für euch vergossen wird. |
| 21 אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן | 21 Doch seht, die Hand dessen, der mich verrät, ist mit mir auf dem Tische! |
| 22 כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר | 22 Der Menschensohn geht zwar hin, wie es beschlossen ist; doch wehe jenem Menschen, durch den er verraten wird." |
| 23 והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת | 23 Da sprachen sie erregt miteinander, wer von ihnen es wohl sei, der solches tun könnte. |
| 24 וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם | 24 Es war auch ein Streit unter ihnen entstanden, wer von ihnen als der Größte gelte. |
| 25 ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד | 25 Er aber sprach zu ihnen: "Die Könige der Heidenvölker spielen den Herrn über sie, und die Gewalthaber lassen sich "Gnädige Herren" nennen. |
| 26 ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת | 26 Ihr seid nicht so; sondern der Größte unter euch werde wie der Kleinste und der Gebietende wie der Dienende. |
| 27 כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת | 27 Denn wer ist größer, der zu Tische liegt oder der Dienende? Nicht wahr, der zu Tische liegt? Ich aber bin in eurer Mitte wie der Dienende. |
| 28 ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי | 28 Ihr seid es, die mit mir ausgehalten haben in meinen Prüfungen, |
| 29 לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות | 29 und so übertrage ich euch, wie es mir mein Vater übertrug, das Reich: |
| 30 למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל | 30 Ihr sollt essen und trinken an meinem Tische in meinem Reich und auf Thronen sitzen und die zwölf Stämme von Israel richten. |
| 31 ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים | 31 Simon, Simon, siehe, der Satan hat verlangt, euch sieben zu dürfen wie den Weizen. |
| 32 ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך | 32 Ich aber habe für dich gebetet, daß nicht nachlasse dein Glaube, und du wiederum stärke dereinst deine Brüder." |
| 33 והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות | 33 Er aber sagte zu ihm: "Herr, mit dir bin ich bereit, auch in den Kerker, ja in den Tod zu gehen." |
| 34 ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו | 34 Er entgegnete: "Ich sage dir, Petrus: Der Hahn wird heute nicht krähen, bis du dreimal geleugnet hast, mich zu kennen." |
| 35 ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר | 35 Und er sprach zu ihnen: "Als ich euch aussandte, ohne Beutel, Tasche und Schuhe, habt ihr da Not gelitten an etwas?" |
| 36 ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב | 36 Sie erwiderten: "An nichts." Da sprach er zu ihnen: "Jetzt aber soll, wer einen Beutel hat, ihn an sich nehmen, ebenso auch die Tasche; und wer es nicht schon hat, der verkaufe seinen Mantel und kaufe dafür ein Schwert. |
| 37 כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו | 37 Denn ich sage euch: Es muß das Schriftwort erfüllt werden an mir, nämlich dieses: "Und er wurde unter die Verbrecher gerechnet" (Is 53,12). Denn was sich auf mich bezieht, geht in Erfüllung." |
| 38 ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די | 38 Sie sprachen: "Herr, siehe, zwei Schwerter sind hier!" Er aber sagte: "Es ist genug." |
| 39 ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו | 39 Dann ging er hinaus und begab sich seiner Gewohnheit gemäß an den Ölberg; es gingen mit ihm auch die Jünger. |
| 40 ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון | 40 Als er dort angelangt war, sprach er zu ihnen: "Betet, daß ihr nicht in Versuchung fallet!" |
| 41 והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר | 41 Er entfernte sich von ihnen etwa einen Steinwurf weit, kniete nieder und betete: |
| 42 אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך | 42 "Vater, wenn es dein Wille ist, so laß diesen Kelch an mir vorübergehen; doch nicht mein Wille geschehe, sondern der deine!" |
| 43 וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו | 43 Da erschien ihm ein Engel vom Himmel und stärkte ihn. Und als er in Angst geriet, betete er noch eindringlicher, |
| 44 ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ | 44 und es wurde sein Schweiß wie Blutstropfen, die niederrannen zur Erde. |
| 45 ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון | 45 Als er aufstand vom Gebete und zu seinen Jüngern kam, fand er sie schlafend vor Kummer, |
| 46 ]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו | 46 und er sprach zu ihnen: "Warum schlaft ihr? Steht auf und betet, damit ihr nicht in Versuchung fallt." |
| 47 ]74-64[ | 47 Während er noch redete, siehe, da kam eine Schar, und einer von den Zwölfen, Judas mit Namen, ging ihnen voran. Er näherte sich Jesus, um ihn zu küssen. |
| 48 ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם | 48 Jesus aber sprach zu ihm: "Judas, mit einem Kusse verrätst du den Menschensohn?" |
| 49 והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב | 49 Als seine Gefährten sahen, was bevorstand, sagten sie: "Herr, sollen wir mit dem Schwerte dreinschlagen?" |
| 50 ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית | 50 Und einer von ihnen schlug nach dem Knecht des Hohenpriesters und hieb ihm das rechte Ohr ab. |
| 51 ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו | 51 Jesus aber entgegnete: "Laßt ab, nicht weiter!" Und er berührte das Ohr und heilte ihn. |
| 52 ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות | 52 Zu den Hohenpriestern aber, den Tempeloffizieren und Ältesten, die an ihn herantraten, sprach Jesus: "Wie gegen einen Rebellen seid ihr ausgezogen mit Schwertern und Knütteln. |
| 53 ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך | 53 Täglich war ich bei euch im Tempel, und ihr habt die Hände nicht ausgestreckt nach mir; aber das ist eure Stunde und die Macht der Finsternis." |
| 54 ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק | 54 Sie nahmen ihn fest und führten ihn ab und brachten ihn in das Haus des Hohenpriesters; Petrus aber folgte von ferne. |
| 55 ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם | 55 Und als sie in der Mitte des Hofes ein Feuer anzündeten und sich zusammensetzten, setzte sich Petrus unter sie. |
| 56 ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו | 56 Da sah ihn eine Magd im Feuerschein sitzen, schaute ihn genau an und sagte: "Auch dieser war bei ihm." |
| 57 ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו | 57 Er aber leugnete und sprach: "Frau, ich kenne ihn nicht!" |
| 58 ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני | 58 Kurz darauf sah ihn ein anderer und sagte: "Auch du bist einer von ihnen!" Petrus aber sprach: "Mensch, ich bin es nicht!" |
| 59 ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי | 59 Nach einer Stunde etwa behauptete mit Nachdruck ein anderer: "In Wahrheit, auch dieser war bei ihm; ist doch auch er ein Galiläer." |
| 60 ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא | 60 Petrus aber erwiderte: "Mensch, ich weiß nicht, was du sprichst." Und im Augenblick, da er noch redete, krähte ein Hahn. |
| 61 ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים | 61 Da wandte sich der Herr um, blickte Petrus an, und Petrus erinnerte sich des Wortes des Herrn, da er zu ihm gesagt hatte: "Ehe der Hahn heute kräht, wirst du mich dreimal verleugnen." |
| 62 ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי | 62 Und er ging hinaus und weinte bitterlich. |
| 63 והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו | 63 Die Männer, die Jesus bewachten, trieben ihren Spott mit ihm; sie schlugen ihn, |
| 64 ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך | 64 verhüllten dabei sein Antlitz und fragten ihn: "Weissage, wer ist es, der dich schlug?" |
| 65 ועוד גדופים אחרים הרבו עליו | 65 Und noch viele andere Schmähungen stießen sie gegen ihn aus. |
| 66 ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו | 66 Als es Tag wurde, versammelte sich die Ältestenschaft des Volkes, Hohepriester und Schriftgelehrte, ließen ihn vor ihr Synedrium führen |
| 67 ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו | 67 und sagten: "Bist du der Messias, so sage es uns!" Er sprach zu ihnen: "Wenn ich es euch sage, werdet ihr nicht glauben; |
| 68 וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני | 68 wenn ich frage, werdet ihr mir nicht Antwort geben. |
| 69 אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים | 69 Von nun an aber wird der Menschensohn zur "Rechten der Kraft Gottes sitzen"" (Ps 110,1). |
| 70 ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא | 70 Da riefen alle: "Du bist also der Sohn Gottes?" Er antwortete ihnen: "Ihr sagt es; ich bin es!" |
| 71 ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו | 71 Sie aber riefen: "Was brauchen wir noch ein Zeugnis? Wir haben es selber gehört aus seinem Munde." |
