| 1 ויבוא ויעבר ביריחו | 1 Jesus entrou em Jericó e ia atravessando a cidade. |
| 2 והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר | 2 Havia aí um homem muito rico chamado Zaqueu, chefe dos recebedores de impostos. |
| 3 ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה | 3 Ele procurava ver quem era Jesus, mas não o conseguia por causa da multidão, porque era de baixa estatura. |
| 4 ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה | 4 Ele correu adiante, subiu a um sicômoro para o ver, quando ele passasse por ali. |
| 5 ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך | 5 Chegando Jesus àquele lugar e levantando os olhos, viu-o e disse-lhe: “Zaqueu, desce depressa, porque é preciso que eu fique hoje em tua casa.” |
| 6 וימהר וירד ויאספהו בשמחה | 6 Ele desceu a toda a pressa e recebeu-o alegremente. |
| 7 וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא | 7 Vendo isso, todos murmuravam e diziam: “Ele vai hospedar-se em casa de um pecador...”. |
| 8 ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים | 8 Zaqueu, entretanto, de pé diante do Senhor, disse-lhe: “Senhor, vou dar a metade dos meus bens aos pobres e, se tiver defraudado alguém, restituirei o quádruplo”. |
| 9 ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא | 9 Disse-lhe Jesus: “Hoje entrou a salvação nesta casa, porquanto também este é filho de Abraão. |
| 10 כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד | 10 Pois o Filho do Homem veio procurar e salvar o que estava perdido”. (= Mt 25,14-30 ) |
| 11 ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים | 11 Ouviam-no falar. E, como estava perto de Jerusalém, alguns se persuadiam de que o Reino de Deus se havia de manifestar brevemente; ele acrescentou esta parábola: |
| 12 על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב | 12 “Um homem ilustre foi para um país distante, a fim de ser investido da realeza e depois regressar. |
| 13 ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי | 13 Chamou dez dos seus servos e deu-lhes dez minas, dizendo-lhes: Negociai até eu voltar. |
| 14 ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו | 14 Mas os homens daquela região odiavam-no e enviaram atrás dele embaixadores, para protestarem: Não queremos que ele reine sobre nós. |
| 15 ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו | 15 Quando, investido da dignidade real, voltou, mandou chamar os servos a quem confiara o dinheiro, a fim de saber quanto cada um tinha lucrado. |
| 16 ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים | 16 Veio o primeiro: Senhor, teu dinheiro rendeu 10 vezes mais. |
| 17 ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים | 17 Ele lhe disse: Muito bem, servo bom; porque foste fiel nas coisas pequenas, receberás o governo de dez cidades. |
| 18 ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים | 18 Veio o segundo: Senhor, teu dinheiro rendeu 5 vezes mais. |
| 19 ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים | 19 Disse a este: Sê também tu governador de cinco cidades. |
| 20 ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר | 20 Veio também o outro: Senhor, aqui tens teu dinheiro, que guardei embrulhado num lenço; |
| 21 מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת | 21 pois tive medo de ti, por seres homem rigoroso, que tiras o que não puseste e ceifas o que não semeaste. |
| 22 ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי | 22 Replicou-lhe ele: Servo mau, pelas tuas palavras te julgo. Sabias que sou rigoroso, que tiro o que não depositei e ceifo o que não semeei... |
| 23 ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית | 23 Por que, pois, não puseste o meu dinheiro num banco? Na minha volta, eu o teria retirado com juros. |
| 24 ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים | 24 E disse aos que estavam presentes: Tirai-lhe a mina, e dai-a ao que tem dez minas. |
| 25 ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים | 25 Replicaram-lhe: Senhor, este já tem dez minas!... |
| 26 הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו | 26 Eu vos declaro: a todo aquele que tiver, lhe será dado; mas, ao que não tiver, lhe será tirado até o que tem. |
| 27 אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני | 27 Quanto aos que me odeiam, e que não me quiseram por rei, trazei-os e massacrai-os na minha presença”. |
| 28 ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים | 28 Depois dessas palavras, Jesus os foi precedendo no caminho que sobe a Jerusalém. (= Mt 21,1-16 = Mc 11,1-11 = Jo 12,12-19 ) |
| 29 ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר | 29 Chegando perto de Betfagé e de Betânia, junto do monte chamado das Oliveiras, Jesus enviou dois dos seus discípulos e disse-lhes: |
| 30 לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו | 30 “Ide a essa aldeia que está defronte de vós. Entrando nela, achareis um jumentinho atado, em que nunca montou pessoa alguma; desprendei-o e trazei-mo. |
| 31 וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו | 31 Se alguém vos perguntar por que o soltais, respondereis assim: O Senhor precisa dele”. |
| 32 וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם | 32 Partiram os dois discípulos e acharam tudo como Jesus tinha dito. |
| 33 ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר | 33 Quando desprendiam o jumentinho, perguntaram-lhes seus donos: “Por que fazeis isto?”. |
| 34 ויאמרו האדון צריך לו | 34 Eles responderam: “O Senhor precisa dele”. |
| 35 ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע | 35 E trouxeram a Jesus o jumentinho, sobre o qual deitaram seus mantos e fizeram Jesus montar. |
| 36 ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך | 36 À sua passagem, muitas pessoas estendiam seus mantos no caminho. |
| 37 ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר | 37 Quando já se ia aproximando da descida do monte das Oliveiras, toda a multidão dos discípulos, tomada de alegria, começou a louvar a Deus em altas vozes, por todas as maravilhas que tinha visto. |
| 38 ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים | 38 E dizia: “Bendito o rei que vem em nome do Senhor! Paz no céu e glória no mais alto dos céus!”. |
| 39 ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך | 39 Nesse momento, alguns fariseus interpelaram a Jesus no meio da multidão: “Mestre, repreende os teus discípulos”. |
| 40 ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים | 40 Ele respondeu: “Digo-vos: se estes se calarem, clamarão as pedras!”. |
| 41 ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר | 41 Aproximando-se ainda mais, Jesus contemplou Jerusalém e chorou sobre ela, dizendo: |
| 42 לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך | 42 “Oh! Se também tu, ao menos neste dia que te é dado, conhecesses o que te pode trazer a paz!... Mas não, isso está oculto aos teus olhos. |
| 43 כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך | 43 Virão sobre ti dias em que os teus inimigos te cercarão de trincheiras, te sitiarão e te apertarão de todos os lados; |
| 44 וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך | 44 eles destruirão a ti e a teus filhos que estiverem dentro de ti, e não deixarão em ti pedra sobre pedra, porque não conheceste o tempo em que foste visitada”. ( Mt 21,12 s = Mc 11,15-19 ) |
| 45 ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו | 45 Em seguida, entrou no templo e começou a expulsar os mercadores. |
| 46 ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים | 46 Disse ele: “Está escrito: A minha casa é casa de oração! Mas vós a fizestes um covil de ladrões” ( Is 56,7 ; Jr 7,11 ). |
| 47 ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו | 47 Todos os dias ensinava no templo. Os príncipes dos sacerdotes, porém, os escribas e os chefes do povo procuravam tirar-lhe a vida. |
| 48 ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו | 48 Mas não sabiam como realizá-lo, porque todo o povo ficava muito admirado, quando o ouvia falar. ( Mt 21,23-27 = Mc 11,27-33 ) |
