| 1 וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם | 1 No dia vinte e quatro do mesmo mês, juntaram-se os filhos de Israel para um jejum, vestidos de saco, e com pó sobre (a cabeça). |
| 2 ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם | 2 Os da linhagem dos filhos de Israel foram separados de todos os filhos estrangeiros e, conservando-se de pé, confessaram os seus pecados e as iniquidades de seus pais. |
| 3 ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת יהוה אלהיהם רבעית היום ורבעית מתודים ומשתחוים ליהוה אלהיהם | 3 Estando de pé, cada um em seu lugar, leu-se o livro da lei do Senhor seu Deus durante um quarto do dia, e durante outro quarto confessaram os seus pecados e adoraram o Senhor seu Deus. |
| 4 ויקם על מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל יהוה אלהיהם | 4 Subiram à tribuna dos Levitas, Josué, Bani, Cedmiel, Sabanias, Boni, Serebías, Bani e Canani, e em altas vozes invocaram o Senhor seu Deus. |
| 5 ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את יהוה אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה | 5 Os Levitas Josué, Cedmiel, Boni, Hasebnias, Serebias, Odaias, Sebenias e Fataias disseram : Levantai-vos, bendizei o Senhor vosso Deus de eternidade em eternidade. Seja bendito, Senhor, o sublime nome da tua glória, com toda a sorte de bênção e de louvor. |
| 6 אתה הוא יהוה לבדך את עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים | 6 Foste tu, Senhor, tu só que fizeste o céu, o céu dos céus e toda a sua milícia, a terra e tudo o que há nela, os mares e tudo o que neles se contém; tu dás vida a todas estas coisas, e a milícia do céu te adora. |
| 7 אתה הוא יהוה האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם | 7 Foste tu, ó Senhor Deus, que escolheste Abrão, que o tiraste de Ur dos Caldeus e lhe deste o nome de Abraão. |
| 8 ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את דבריך כי צדיק אתה | 8 Achaste o seu coração fiel aos teus olhos e fizeste aliança com ele de que lhe darias a terra dos Cananeus, dos Heteus, dos Amorreus, dos Fereseus, dos Jesubeus, dos Gergeseus, para a entregares à sua descendência, e cumpriste as tuas palavras, porque és justo. |
| 9 ותרא את עני אבתינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף | 9 Viste a aflição de nossos pais no Egipto, ouviste os seus clamores perto do mar vermelho, |
| 10 ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה | 10 operaste maravilhas e prodígios sobre Faraó, sobre todos os seus servos e sobre todo o povo daquele país, porque sabias que eles os tinham tratado com soberba, e alcançaste o renome que conservas ainda hoje. |
| 11 והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך הים ביבשה ואת רדפיהם השלכת במצולת כמו אבן במים עזים | 11 Dividiste o mar diante deles, e eles passaram a pé enxuto pelo meio, mas precipitaste os seus perseguidores no fundo, como uma pedra que caí em águas profundas. |
| 12 ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו בה | 12 Foste o seu condutor de dia numa coluna de nuvem, e de noite numa coluna de fogo, para conhecerem o caminho por onde deviam seguir. |
| 13 ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים | 13 Deceste ao monte Sinai, do céu falaste com eles, e lhes deste ordenações justas, leis de verdade, preceitos e mandamentos excelentes. |
| 14 ואת שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך | 14 Ensinaste-os a santificar o teu sábado, prescreveste-lhes, por meio de Moisés, teu servo, mandamentos, preceitos e lei. |
| 15 ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נשאת את ידך לתת להם | 15 Tu lhes deste também o pão do céu, quando tiveram fome, e lhes fizeste brotar água dum rochedo, quando tiveram sede, e lhes disseste que entrassem e possuíssem a terra, sobre a qual levantaste a tua mão, jurando que lha darias. |
| 16 והם ואבתינו הזידו ויקשו את ערפם ולא שמעו אל מצותיך | 16 Porém eles e nossos pais procederam com soberba, endureceram as suas cervizes e não ouviram os teus mandamentos. |
| 17 וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם ויתנו ראש לשוב לעבדתם במרים ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים ורב וחסד ולא עזבתם | 17 Não quiseram ouvir, não se lembraram das tuas maravilhas, que tinhas operado em seu favor. Endureceram as suas cervizes e, levados pela sua rebeldia, escolheram um chefe, a fim de voltarem para a sua escravidão, mas tu, ó Deus propício, clemente e misericordioso, sempre paciente, e de muita compaixão, tu não os desamparaste, |
| 18 אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות | 18 ainda mesmo quando eles fizeram para si um bezerro fundido e disseram: Este é o teu Deus (ó Israel) que te tirou do Egipto - ofendendo-te com graves ultrajes. |
| 19 ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה | 19 Tu, pela tua grande misericórdia, não os desamparaste no deserto; a coluna de nuvem não se apartou deles de dia, para os guiar pelo caminho, nem a coluna de fogo durante a noite, para lhes mostrar o caminho por onde deviam ir. |
| 20 ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם | 20 Deste-lhes o teu bom espírito, que os ensinasse, e não retiraste o teu maná da sua boca, e deste-lhes água na sua sede. |
| 21 וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמתיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו | 21 Tu os sustentaste durante quarenta anos no deserto, e não lhes faltou nada; as suas vestes não se fizeram velhas, e os seus pés não se magoaram. |
| 22 ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן | 22 Deste-lhes reinos e povos, repartindo-lhos por sorte, e eles possuíram o país de Seon, o país do rei de Hesebon e o país de Og, rei de Basan. |
| 23 ובניהם הרבית כככבי השמים ותביאם אל הארץ אשר אמרת לאבתיהם לבוא לרשת | 23 Multiplicaste os seus filhos, como as estrelas do céu, e os conduziste à terra, em que eles deviam entrar para a possuir, segundo a promessa que fizeste a seus pais. |
| 24 ויבאו הבנים ויירשו את הארץ ותכנע לפניהם את ישבי הארץ הכנענים ותתנם בידם ואת מלכיהם ואת עממי הארץ לעשות בהם כרצונם | 24 Vieram seus filhos, possuíram a terra, e tu humilhaste diante deles os Cananeus, habitantes da terra; entregaste-lhos nas suas mãos, tanto os reis como os povos, para fazerem deles o que quisessem. |
| 25 וילכדו ערים בצרות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים כל טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל לרב ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול | 25 Eles tomaram cidades fortes e um país fértil, possuíram casas cheias de toda a sorte de bens, cisternas feitas pelos outros, vinhas, olivais e muitas árvores frutíferas; comeram, fartaram-se, engordaram e abundaram em delícias, devido à tua grande bondade. |
| 26 וימרו וימרדו בך וישלכו את תורתך אחרי גום ואת נביאיך הרגו אשר העידו בם להשיבם אליך ויעשו נאצות גדולת | 26 Contudo provocaram-te à ira, retirando-se de ti, rejeitando com desprezo a tua lei e matando os teus profetas, que os conjuravam a voltar para ti. Cometeram grandes abominações, |
| 27 ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם | 27 e, então, tu os entregaste nas mãos dos seus inimigos, que os oprimiram. No tempo da sua tribulação, clamaram a ti, e tu os ouviste do céu; segundo a multidão das tuas misericórdias, deste-lhes salvadores, que os libertassem das mãos de seus inimigos. |
| 28 וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים | 28 Quando se viram em descanso, tornaram a fazer o mal diante de ti, e tu os deixaste nas mãos de seus inimigos, que os dominaram. Novamente se converteram e clamaram a ti, e tu os ouviste, do alto do céu, e livraste muitas vezes pela tua misericórdia. |
| 29 ותעד בהם להשיבם אל תורתך והמה הזידו ולא שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו בם אשר יעשה אדם וחיה בהם ויתנו כתף סוררת וערפם הקשו ולא שמעו | 29 Tu os exortaste a voltar para a tua lei, porém eles procederam com soberba, não ouviram os teus mandamentos, pecaram contra as tuas ordens, em cuja observância o homem acha a vida; voltaram-te as costas, endureceram a sua cerviz e não te deram ouvidos. |
| 30 ותמשך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד נביאיך ולא האזינו ותתנם ביד עמי הארצת | 30 Durante muitos anos, tiveste paciência com eles; exortaste-os, por meio do teu espírito, pela boca dos teus profetas, mas eles não deram ouvidos, e então tu os entregaste nas mãos dos povos da terra. |
| 31 וברחמיך הרבים לא עשיתם כלה ולא עזבתם כי אל חנון ורחום אתה | 31 Mesmo assim, pela tua grande misericórdia, não os confundiste de todo, nem os desamparaste, porque és um Deus misericordioso e clemente. |
| 32 ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאנו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה | 32 Agora, ó Deus nosso, grande e terrível, que conservas o teu pacto e a tua misericórdia, não apartes da tua face todos os males, que nos têm oprimido a nós, aos nossos reis, aos nossos príncipes, aos nossos sacerdotes, aos nossos profetas, aos nossos pais e a todo o teu povo, desde o tempo do rei da Assíria até hoje. |
| 33 ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו | 33 Tu és justo em todas as coisas que têm vindo sobre nós, porque procedeste com fidelidade, enquanto que nós procedemos impiamente. |
| 34 ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם | 34 Os nossos reis, os nossos príncipes, os nossos sacerdotes, os nossos pais, não guardaram a tua lei, não obedeceram aos teus mandamentos, nem às ordens que lhes intimaste. |
| 35 והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים | 35 (Pelo contrário) nos seus reinos, na muita abundância de bens que lhes tinhas dado, na terra tão espaçosa e fértil que tinhas entregado ao seu poder, não te serviram nem se converteram das suas péssimas inclinações. |
| 36 הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה | 36 Nós mesmo hoje somos escravos, e escravos na própria terra que deste a nossos pais, para comerem o pão e os frutos que ela produzisse! |
| 37 ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו | 37 Os seus frutos multiplicam-se para os reis que tu puseste sobre nós, por causa dos nossos pecados, e que dominam sobre os nossos corpos e sobre os nossos animais, como bem lhes apraz. Sim, encontramo-nos numa grande tribulação. |
| 38 ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו | 38 Em atenção a todas estas coisas, nós mesmos celebramos uma aliança, que escrevemos e que é assinada pelos nossos príncipes, pelos nossos Levitas e pelos nossos sacerdotes. |
