Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 6

MODERN HEBREW BIBLE	NEW AMERICAN BIBLE
1 ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו	1 He departed from there and came to his native place, accompanied by his disciples.
2 וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו	2 When the sabbath came he began to teach in the synagogue, and many who heard him were astonished. They said, "Where did this man get all this? What kind of wisdom has been given him? What mighty deeds are wrought by his hands!
3 הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול	3 Is he not the carpenter, the son of Mary, and the brother of James and Joses and Judas and Simon? And are not his sisters here with us?" And they took offense at him.
4 ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו	4 Jesus said to them, "A prophet is not without honor except in his native place and among his own kin and in his own house."
5 ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם	5 So he was not able to perform any mighty deed there, apart from curing a few sick people by laying his hands on them.
6 ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד	6 He was amazed at their lack of faith. He went around to the villages in the vicinity teaching.
7 ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה	7 He summoned the Twelve and began to send them out two by two and gave them authority over unclean spirits.
8 ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה	8 He instructed them to take nothing for the journey but a walking stick--no food, no sack, no money in their belts.
9 רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו	9 They were, however, to wear sandals but not a second tunic.
10 ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם	10 He said to them, "Wherever you enter a house, stay there until you leave from there.
11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא	11 Whatever place does not welcome you or listen to you, leave there and shake the dust off your feet in testimony against them."
12 ויצאו ויקראו לשוב בתשובה	12 So they went off and preached repentance.
13 ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום	13 They drove out many demons, and they anointed with oil many who were sick and cured them.
14 וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות	14 King Herod heard about it, for his fame had become widespread, and people were saying, "John the Baptist has been raised from the dead; that is why mighty powers are at work in him."
15 ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים	15 Others were saying, "He is Elijah"; still others, "He is a prophet like any of the prophets."
16 וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים	16 But when Herod learned of it, he said, "It is John whom I beheaded. He has been raised up."
17 כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה	17 Herod was the one who had John arrested and bound in prison on account of Herodias, the wife of his brother Philip, whom he had married.
18 יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך	18 John had said to Herod, "It is not lawful for you to have your brother's wife."
19 ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה	19 Herodias harbored a grudge against him and wanted to kill him but was unable to do so.
20 כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו	20 Herod feared John, knowing him to be a righteous and holy man, and kept him in custody. When he heard him speak he was very much perplexed, yet he liked to listen to him.
21 ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל	21 She had an opportunity one day when Herod, on his birthday, gave a banquet for his courtiers, his military officers, and the leading men of Galilee.
22 ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך	22 Herodias's own daughter came in and performed a dance that delighted Herod and his guests. The king said to the girl, "Ask of me whatever you wish and I will grant it to you."
23 וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי	23 He even swore (many things) to her, "I will grant you whatever you ask of me, even to half of my kingdom."
24 ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל	24 She went out and said to her mother, "What shall I ask for?" She replied, "The head of John the Baptist."
25 ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל	25 The girl hurried back to the king's presence and made her request, "I want you to give me at once on a platter the head of John the Baptist."
26 ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה	26 The king was deeply distressed, but because of his oaths and the guests he did not wish to break his word to her.
27 ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו	27 So he promptly dispatched an executioner with orders to bring back his head. He went off and beheaded him in the prison.
28 וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה	28 He brought in the head on a platter and gave it to the girl. The girl in turn gave it to her mother.
29 וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר	29 When his disciples heard about it, they came and took his body and laid it in a tomb.
30 ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו	30 The apostles gathered together with Jesus and reported all they had done and taught.
31 ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול	31 He said to them, "Come away by yourselves to a deserted place and rest a while." People were coming and going in great numbers, and they had no opportunity even to eat.
32 וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד	32 So they went off in the boat by themselves to a deserted place.
33 וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו	33 People saw them leaving and many came to know about it. They hastened there on foot from all the towns and arrived at the place before them.
34 ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה	34 When he disembarked and saw the vast crowd, his heart was moved with pity for them, for they were like sheep without a shepherd; and he began to teach them many things.
35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד	35 By now it was already late and his disciples approached him and said, "This is a deserted place and it is already very late.
36 שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל	36 Dismiss them so that they can go to the surrounding farms and villages and buy themselves something to eat."
37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה	37 He said to them in reply, "Give them some food yourselves." But they said to him, "Are we to buy two hundred days' wages worth of food and give it to them to eat?"
38 ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים	38 He asked them, "How many loaves do you have? Go and see." And when they had found out they said, "Five loaves and two fish."
39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא	39 So he gave orders to have them sit down in groups on the green grass.
40 וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים	40 The people took their places in rows by hundreds and by fifties.
41 ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם	41 Then, taking the five loaves and the two fish and looking up to heaven, he said the blessing, broke the loaves, and gave them to (his) disciples to set before the people; he also divided the two fish among them all.
42 ויאכלו כלם וישבעו	42 They all ate and were satisfied.
43 וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים	43 And they picked up twelve wicker baskets full of fragments and what was left of the fish.
44 והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש	44 Those who ate (of the loaves) were five thousand men.
45 ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם	45 Then he made his disciples get into the boat and precede him to the other side toward Bethsaida, while he dismissed the crowd.
46 ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל	46 And when he had taken leave of them, he went off to the mountain to pray.
47 ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה	47 When it was evening, the boat was far out on the sea and he was alone on shore.
48 וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם	48 Then he saw that they were tossed about while rowing, for the wind was against them. About the fourth watch of the night, he came toward them walking on the sea. He meant to pass by them.
49 והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו	49 But when they saw him walking on the sea, they thought it was a ghost and cried out.
50 כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו	50 They had all seen him and were terrified. But at once he spoke with them, "Take courage, it is I, do not be afraid!"
51 וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו	51 He got into the boat with them and the wind died down. They were (completely) astounded.
52 כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם	52 They had not understood the incident of the loaves. On the contrary, their hearts were hardened.
53 ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה	53 After making the crossing, they came to land at Gennesaret and tied up there.
54 ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו	54 As they were leaving the boat, people immediately recognized him.
55 וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא	55 They scurried about the surrounding country and began to bring in the sick on mats to wherever they heard he was.
56 ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו	56 Whatever villages or towns or countryside he entered, they laid the sick in the marketplaces and begged him that they might touch only the tassel on his cloak; and as many as touched it were healed.