Actes des Apôtres 8

JERUSALEM	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Saul, lui, approuvait ce meurtre. En ce jour-là, une violente persécution se déchaîna contre l'Eglise deJérusalem. Tous, à l'exception des apôtres, se dispersèrent dans les campagnes de Judée et de Samarie.	1 וְשָׁאוּל גַּם־הוּא הָיָה רֹצֶה בַהֲרֵגָתוֹ וַתְּהִי בַּיּוֹם הַהוּא רְדִיפָה גְדוֹלָה עַל־הַקְּהִלָּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָיִם וַיָּפֻצוּ כֻלָּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֹׁמְרוֹן לְבַד מִן־הַשְּׁלִיחִים
2 Cependant des hommes dévots ensevelirent Etienne et firent sur lui de grandes lamentations.	2 וַיִּשְׂאוּ אֲנָשִׁים חֲסִידִים אֶת־אִסְטְפָנוֹס וַיִּקְבְּרֻהוּ וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו מִסְפֵּד גָּדוֹל
3 Quant à Saul, il ravageait l'Eglise; allant de maison en maison, il en arrachait hommes et femmes etles jetait en prison.	3 וְשָׁאוּל הֶחֱרִיב אֶת־הַקְּהִלָּה וַיְשׁוֹטֵט בַּבָּתִּים וַיִּסְחַב מִשָּׁם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וַיַּסְגִּירֵם לַכֶּלֶא
4 Ceux-là donc qui avaient été dispersés s'en allèrent de lieu en lieu en annonçant la parole de la BonneNouvelle.	4 וְהַנְּפוֹצִים עָבְרוּ בָאָרֶץ וַיְבַשְּׂרוּ אֶת־הַדָּבָר
5 C'est ainsi que Philippe, qui était descendu dans une ville de la Samarie, y proclamait le Christ.	5 וּפִילִפּוֹס יָרַד אֶל־עִיר שֹׁמְרוֹן וַיַּכְרֵז לָהֶם אֶת־הַמָּשִׁיחַ
6 Les foules unanimes s'attachaient à ses enseignements, car tous entendaient parler des signes qu'ilopérait, ou les voyaient.	6 וַיַּקְשֵׁב הֲמוֹן הָעָם בְּלֵב אֶחָד אֶל־אִמְרֵי פִילִפּוֹס בְּשָׁמְעָם וּבִרְאוֹתָם אֶת־הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה
7 De beaucoup de possédés, en effet, les esprits impurs sortaient en poussant de grands cris. Nombre deparalytiques et d'impotents furent également guéris.	7 כִּי רַבִּים הָיוּ אֲחוּזֵי רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וְהָרוּחוֹת יָצְאוּ מֵהֶם צֹעֲקוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים נְכֵי אֵבָרִים וּפִסְחִים וַיֵּרָפֵאוּ
8 Et la joie fut vive en cette ville.	8 וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בָּעִיר הַהִיא
9 Or il y avait déjà auparavant dans la ville un homme appelé Simon, qui exerçait la magie et jetait lepeuple de Samarie dans l'émerveillement. Il se disait quelqu'un de grand,	9 וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן הָיָה מִלְּפָנִים בָּעִיר מְכַשֵּׁף וּמַשְׁמִים אֶת־עַם שֹׁמְרוֹן בְּאָמְרוֹ עַל־נַפְשׁוֹ כִּי־גָדוֹל הוּא
10 et tous, du plus petit au plus grand, s'attachaient à lui. "Cet homme, disait-on, est la Puissance deDieu, celle qu'on appelle la Grande."	10 וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו מִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם לֵאמֹר זֶה הוּא גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים הַגְּדוֹלָה
11 Ils s'attachaient donc à lui, parce qu'il y avait longtemps qu'il les tenait émerveillés par ses sortilèges.	11 וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו עַל־הֱיוֹתוֹ מַשְׁמִים אוֹתָם בִּכְשָׁפָיו יָמִים רַבִּים
12 Mais quand ils eurent cru à Philippe qui leur annonçait la Bonne Nouvelle du Royaume de Dieu etdu nom de Jésus Christ, ils se firent baptiser, hommes et femmes.	12 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ לְפִילִפּוֹס בְּבַשְּׂרוֹ אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְאֶת־שֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַיִּטָּבְלוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים
13 Simon lui-même crut à son tour; ayant reçu le baptême, il ne lâchait plus Philippe, et il était dansl'émerveillement à la vue des signes et des grands miracles qui s'opéraient sous ses yeux.	13 וַיַּאֲמֵן שִׁמְעוֹן גַּם־הוּא וַיִּטָּבֵל וַיִּדְבַּק בְּפִילִפּוֹס וַיַּרְא אֶת־הָאֹתוֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר נַעֲשֹוּ וַיִּשְׁתּוֹמֵם
14 Apprenant que la Samarie avait accueilli la parole de Dieu, les apôtres qui étaient à Jérusalem yenvoyèrent Pierre et Jean.	14 וַיִּשְׁמְעוּ הַשְּׁלִיחִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם כִּי־קִבְּלָה שֹׁמְרוֹן אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים וַיִּשְׁלְחוּ אֲלֵיהֶם אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־יוֹחָנָן
15 Ceux-ci descendirent donc chez les Samaritains et prièrent pour eux, afin que l'Esprit Saint leur fûtdonné.	15 וַיֵּרְדוּ שָׁמָּה וַיִּתְפַּלְלוּ בַעֲדָם אֲשֶׁר יְקַבְּלוּ אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ
16 Car il n'était encore tombé sur aucun d'eux; ils avaient seulement été baptisés au nom du SeigneurJésus.	16 כִּי הָרוּחַ לֹא־צָלְחָה עַד־עַתָּה עַל־אֶחָד מֵהֶם וְהֵם רַק־נִטְבָּלִים בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ
17 Alors Pierre et Jean se mirent à leur imposer les mains, et ils recevaient l'Esprit Saint.	17 וַיִּסְמְכוּ אֶת־יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם וַיְקַבְּלוּ אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ
18 Mais quand Simon vit que l'Esprit Saint était donné par l'imposition des mains des apôtres, il leuroffrit de l'argent.	18 וַיְהִי בִּרְאוֹת שִׁמְעוֹן כִּי בִסְמִיכוּת יְדֵי הַשְּׁלִיחִים נִתַּן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיָּבֵא לִפְנֵיהֶם כָּסֶף
19 "Donnez-moi, dit-il, ce pouvoir à moi aussi: que celui à qui j'imposerai les mains reçoive l'EspritSaint."	19 וַיֹּאמַר תְּנוּ־נָא גַם־לִי אֶת־הַיְכֹלֶת הַזֹּאת אֲשֶׁר־יְקַבֵּל אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כֹּל אֲשֶׁר־אָשִׂים עָלָיו אֶת־יָדָי
20 Mais Pierre lui répliqua: "Périsse ton argent, et toi avec lui, puisque tu as cru acheter le don de Dieuà prix d'argent!	20 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטְרוֹס כַּסְפְּךָ יְהִי אִתְּךָ לַאֲבַדּוֹן יַעַן חָשַׁבְתָּ לִקְנוֹת בִּמְחִיר אֶת־מַתַּת הָאֱלֹהִים
21 Dans cette affaire il n'y a pour toi ni part ni héritage, car ton coeur n'est pas droit devant Dieu.	21 אֵין־לְךָ חֵלֶק וְגוֹרָל בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי לְבָבְךָ אֵינֶנּוּ יָשָׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
22 Repens-toi donc de ton mauvais dessein et prie le Seigneur: peut-être cette pensée de ton coeur tesera-t-elle pardonnée;	22 וְעַתָּה שׁוּב מֵרָעָתְךָ זֹאת וְהִתְחַנֵּן אֶל־הָאֱלֹהִים אוּלַי תִּסָּלַח לְךָ מְזִמַּת לְבָבֶךָ
23 car tu es, je le vois, dans l'amertume du fiel et les liens de l'iniquité."	23 כִּי־רֹאֶה אָנֹכִי כִּי־בָאתָ לִידֵי מְרוֹרַת רוֹשׁ וְחַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע
24 Simon répondit: "Intercédez vous-mêmes pour moi auprès du Seigneur, afin que rien ne m'arrive dece que vous venez de dire."	24 וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמַר הַעְתִּירוּ אַתֶּם בַּעֲדִי אֶל־יְהוָֹה לְבִלְתִּי־בוֹא עָלַי דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם
25 Pour eux, après avoir rendu témoignage et annoncé la parole du Seigneur, ils retournèrent àJérusalem en évangélisant de nombreux villages samaritains.	25 וְהֵמָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר־הֵעִידוּ וְדִבְּרוּ אֶת־דְּבַר יְהוָֹה שָׁבוּ יְרוּשָׁלָיִם וַיְבַשְּׂרוּ אֶת־הַבְּשֹוֹרָה בִּכְפָרִים רַבִּים אֲשֶׁר לַשֹּׁמְרוֹנִים
26 L'Ange du Seigneur s'adressa à Philippe et lui dit: "Pars et va-t'en, à l'heure de midi, sur la route quidescend de Jérusalem à Gaza; elle est déserte."	26 וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ־יְהוָֹה אֶל־פִילִפּוֹס לֵאמֹר קוּם לֵךְ הַנֶּגְבָּה עַל־הַדֶּרֶךְ הַיֹּרֶדֶת מִירוּשָׁלַיִם עַזָּתָה וְהִיא חֲרֵבָה
27 Il partit donc et s'y rendit. Justement un Ethiopien, un eunuque, haut fonctionnaire de Candace, reined'Ethiopie, et surintendant de tous ses trésors, qui était venu en pèlerinage à Jérusalem,	27 וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וְהִנֵּה אִישׁ כּוּשִׁי וְהוּא סָרִיס וְשַׁלִּיט לְקַנְדַּק מַלְכַּת־כּוּשׁ וּמְמֻנֶּה עַל־כָּל־גְּנָזֶיהָ אֲשֶׁר עָלָה אֶל־יְרוּשָׁלַיִם לְהִשְׁתַּחֲוֺת
28 s'en retournait, assis sur son char, en lisant le prophète Isaïe.	28 וַיְהִי בְשׁוּבוֹ וְהוּא ישֵׁב עַל־מֶרְכַּבְתּוֹ וְקֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא
29 L'Esprit dit à Philippe: "Avance et rattrape ce char."	29 וַיֹּאמֶר הָרוּחַ אֶל־פִילִפּוֹס גְּשָׁה וְהִלָּוֵה עַל־הַמֶּרְכָּבָה הַזֹּאת
30 Philippe y courut, et il entendit que l'eunuque lisait le prophète Isaïe. Il lui demanda: "Comprends-tudonc ce que tu lis" --	30 וַיָּרָץ פִילִפּוֹס אֵלֶיהָ וַיִּשְׁמַע אֹתוֹ קֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר הֲגַם תָּבִין אֶת־אֲשֶׁר אַתָּה קוֹרֵא
31 "Et comment le pourrais-je, dit-il, si personne ne me guide?" Et il invita Philippe à monter et às'asseoir près de lui.	31 וַיֹּאמֶר וְאֵיכָכָה אוּכַל אִם־אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוֹרֵנִי וַיְבַקֵּשׁ מֵאֵת פִילִפּוֹס לַעֲלוֹת וְלָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ
32 Le passage de l'Ecriture qu'il lisait était le suivant: Comme une brebis il a été conduit à la boucherie;comme un agneau muet devant celui qui le tond, ainsi il n'ouvre pas la bouche.	32 וְעִנְיַן הַכָּתוּב אֲשֶׁר קָרָא זֶה הוּא כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גוֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא־יִפְתַּח־פִּיו
33 Dans son abaissement la justice lui a été déniée. Sa postérité, qui la racontera? Car sa vie estretranchée de la terre.	33 בְּעֹצֶר מִשְׁפָּטוֹ לֻקָּח וְאֶת־דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזְרוּ מֵאֶרֶץ חַיָּיו
34 S'adressant à Philippe, l'eunuque lui dit: "Je t'en prie, de qui le prophète dit-il cela? De lui-même oude quelqu'un d'autre?"	34 וַיַּעַן הַסָּרִיס וַיֹּאמֶר אֶל־פִילִפּוֹס אֶשְׁאֲלָה מִמְּךָ עַל־מִי הַנָּבִיא מְדַבֵּר אֶת־זֹאת עַל־נַפְשׁוֹ אוֹ עַל־אִישׁ אַחֵר
35 Philippe prit alors la parole et, partant de ce texte de l'Ecriture, lui annonça la Bonne Nouvelle deJésus.	35 וַיִּפְתַּח פִילִפּוֹס אֶת־פִּיו וַיָּחֶל מִן־הַכָּתוּב הַזֶּה וַיְבַשֵּׂר אוֹתוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ
36 Chemin faisant, ils arrivèrent à un point d'eau, et l'eunuque dit: "Voici de l'eau. Qu'est-ce quiempêche que je sois baptisé?"	36 וַיְהִי בְּעָבְרָם בַּדֶּרֶךְ וַיָּבֹאוּ אֶל־מְקוֹם מָיִם וַיֹּאמֶר הַסָּרִיס הִנֵּה־מַיִם מַה־יִּמְנָעֵנִי מֵהִטָּבֵל
	37 וַיֹּאמֶר פִילִפּוֹס אִם־מַאֲמִין אַתָּה בְּכָל־לְבָבְךָ מֻתָּר־לָךְ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲנִי מַאֲמִין כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים הוּא
38 Et il fit arrêter le char. Ils descendirent tous deux dans l'eau, Philippe avec l'eunuque, et il le baptisa.	38 וַיְצַו לְהַעֲמִיד אֶת־הַמֶּרְכָּבָה וַיֵּרְדוּ שְׁנֵיהֶם אֶל־תּוֹךְ הַמַּיִם פִילִפּוֹס וְהַסָּרִיס וַיַּטְבֵּל אוֹתוֹ
39 Mais, quand ils furent remontés de l'eau, l'Esprit du Seigneur enleva Philippe, et l'eunuque ne le vitplus. Et il poursuivit son chemin tout joyeux.	39 וַיְהִי כִּי עָלוּ מִן־הַמַּיִם וַיִּשָּׂא רוּחַ יְהוָֹה אֶת פִילִפּוֹס וְלֹא יָסַף הַסָּרִיס לִרְאוֹתוֹ כִּי־הָלַךְ לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ
40 Quant à Philippe, il se trouva à Azot; continuant sa route, il annonçait la Bonne Nouvelle dans toutesles villes qu'il traversait, jusqu'à ce qu'il arrivât à Césarée.	40 וּפִילִפּוֹס נִמְצָא בְאַשְׁדּוֹד וַיַּעֲבֹר וַיְבַשֵּׂר בְּכָל הֶעָרִים עַד־בֹּאוֹ לְקִסְרִין