| 1 Et toi, fais une lamentation (un chant lugubre) sur les princes d'Israël, | 1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל |
| 2 et dis : Pourquoi ta mère, comme une lionne, s'est-elle couchée parmi les lions, et a-t-elle nourri ses petits au milieu des lionceaux ? | 2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה |
| 3 Elle a élevé un de ses lionceaux, et il est devenu un lion, et il a appris à saisir la proie et à dévorer les (des) hommes. | 3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל |
| 4 Les nations ont entendu parler de lui, et elles l'ont pris, non sans en recevoir des blessures, et elles l'ont emmené enchaîné dans le pays d'Egypte. | 4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים |
| 5 La mère, voyant qu'elle était sans force et que son espérance avait péri, prit un autre de ses lionceaux, et en fit un (l'établit) lion. | 5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו |
| 6 Il marcha parmi les lions, et il devint un lion, et il apprit à saisir la proie et à dévorer les (des) hommes ; | 6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל |
| 7 il apprit à faire des veuves et à changer les villes en désert ; et le pays, avec tout ce qu'il contenait, fut désolé au bruit de son rugissement. | 7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו |
| 8 Alors les nations se réunirent contre lui de toutes les provinces ; elles jetèrent sur lui leur filet, et elles le prirent, non sans recevoir des blessures ; | 8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש |
| 9 elles le mirent dans une cage, et l'emmenèrent enchaîné au roi de Babylone, et on le mit en prison, pour ne plus entendre désormais son rugissement sur les montagnes d'Israël. | 9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל |
| 10 Ta mère est comme une vigne qui a été plantée dans ton sang auprès des eaux ; ses fruits et ses feuilles ont poussé à cause des grandes eaux. | 10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים |
| 11 Ses rameaux vigoureux (branches solides) sont devenus des sceptres de souverains, sa taille (tige) s'est élevée parmi les branches, et on vit sa hauteur dans la multitude de ses sarments. | 11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו |
| 12 Mais elle a été arrachée avec colère et jetée à terre, un vent brûlant a desséché son fruit ; ses rameaux vigoureux (branches qui faisaient sa force) se sont flétris et desséchés ; le (un) feu l'a dévorée. | 12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו |
| 13 Et maintenant elle a été transplantée dans le désert, dans une terre sans route et sans eau. | 13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא |
| 14 Un feu est sorti du bois (de la tige) de ses rameaux, et il a dévoré son fruit ; et il n'y a plus eu sur elle de rameau vigoureux (une tige forte), de sceptre pour les souverains. C'est une lamentation (un chant lugubre), et ce sera une lamentation (un chant lugubre). | 14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה |
