| 1 Le Seigneur parla encore à Moïse, et lui dit : | 1 וידבר יהוה אל משה לאמר |
| 2 Parle aux enfants d'Israël, et dis-leur : L'homme qui aura fait un vœu et qui aura promis à Dieu de lui consacrer sa vie (son âme), payera pour se décharger de son vœu un certain prix, selon l'estimation suivante (, le prix) : | 2 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת ליהוה |
| 3 Si c'est un homme, depuis la vingtième année jusqu'à la soixantième, il donnera cinquante sicles d'argent, selon le poids du sanctuaire ; | 3 והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש |
| 4 si c'est une femme, elle en donnera trente. | 4 ואם נקבה הוא והיה ערכך שלשים שקל |
| 5 Depuis cinq ans jusqu'à vingt, l'homme donnera vingt sicles ; et la femme dix. | 5 ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים |
| 6 Depuis un mois jusqu'à cinq ans, on donnera cinq sicles pour un garçon ; et trois pour une fille. | 6 ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף |
| 7 Depuis soixante ans et au-dessus, un homme donnera quinze sicles, et une femme dix. | 7 ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים |
| 8 Si c'est un pauvre, qui ne puisse payer le prix de son vœu suivant l'estimation ordinaire, il se présentera devant le prêtre, qui en jugera, et il donnera autant que le prêtre le verra capable de payer. | 8 ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן |
| 9 (Mais) Si quelqu'un voue au Seigneur une bête qui lui puisse être immolée, elle sera sainte, | 9 ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן ממנו ליהוה יהיה קדש |
| 10 et elle ne pourra être changée ; c'est-à-dire qu'on n'en pourra donner ni une meilleure pour une mauvaise, ni une pire pour une bonne. Si celui qui l'a vouée la change, et la bête qui aura été changée, et celle qu'on aura substituée à sa place, sera consacrée au Seigneur. | 10 לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש |
| 11 Si quelqu'un voue au Seigneur une bête impure qui ne puisse lui être immolée, elle sera amenée devant le prêtre, | 11 ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליהוה והעמיד את הבהמה לפני הכהן |
| 12 qui jugera si elle est bonne ou mauvaise, et y mettra le prix. | 12 והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע כערכך הכהן כן יהיה |
| 13 Si celui qui offre la bête en veut payer le prix, il y ajoutera encore un cinquième à l'estimation qui en sera faite. | 13 ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו על ערכך |
| 14 Si un homme voue sa maison et la consacre au Seigneur, le prêtre considérera si elle est bonne ou mauvaise, et elle sera vendue selon le prix qu'il y aura mis. | 14 ואיש כי יקדש את ביתו קדש ליהוה והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום |
| 15 (Mais) Si celui qui a fait le vœu la veut racheter, il ajoutera un cinquième à l'estimation qui en aura été faite, et il aura la maison. | 15 ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו |
| 16 Que s'il a voué et consacré au Seigneur le champ qu'il possède, on y mettra le prix à proportion de la quantité de grain qu'on emploie pour l'ensemencer ; s'il faut trente mesures (boisseaux) d'orge pour ensemencer le champ, il sera vendu cinquante sicles d'argent. | 16 ואם משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף |
| 17 Si un homme fait vœu de donner son champ dès le commencement de l'année du jubilé, il sera estimé autant qu'il pourra valoir. | 17 אם משנת היבל יקדיש שדהו כערכך יקום |
| 18 (Mais) S'il le voue quelque temps après, le prêtre supputera l'argent selon le nombre des années qui restent jusqu'au jubilé, et il en ôtera autant du prix. | 18 ואם אחר היבל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערכך |
| 19 Si celui qui avait voué son champ veut le racheter, il ajoutera un cinquième à l'estimation qui en aura été faite, et il le possédera de nouveau. | 19 ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו |
| 20 (Mais) S'il ne veut pas le racheter, et s'il a été vendu à un autre, il ne sera plus au pouvoir de celui qui l'avait voué de le racheter. | 20 ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד |
| 21 Parce que, lorsque le jour du jubilé sera venu, il sera consacré au Seigneur, et qu'un bien consacré appartient aux (au droit des) prêtres. | 21 והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו |
| 22 Si le champ qui a été consacré au Seigneur a été acheté, et n'est pas venu, à celui qui le donne, de la succession de ses ancêtres, | 22 ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש ליהוה |
| 23 le prêtre en fixera le prix, en supputant les années qui restent jusqu'au jubilé, et celui qui l'avait voué donnera ce prix au Seigneur ; | 23 וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש ליהוה |
| 24 mais en l'année du jubilé, le champ retournera à l'ancien propriétaire qui l'avait vendu, et qui l'avait possédé comme un bien qui lui était propre. | 24 בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחזת הארץ |
| 25 Toute estimation se fera au poids du sicle du sanctuaire. Le sicle a vingt oboles. | 25 וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל |
| 26 Personne ne pourra consacrer ni vouer les premiers-nés, parce qu'ils appartiennent au Seigneur ; que ce soit un veau ou une brebis, ils sont au Seigneur. | 26 אך בכור אשר יבכר ליהוה בבהמה לא יקדיש איש אתו אם שור אם שה ליהוה הוא |
| 27 Si la bête est impure, celui qui l'avait offerte la rachètera suivant ton estimation, et il ajoutera encore le cinquième du prix. S'il ne veut pas la racheter, elle sera vendue à un autre au prix que tu l'auras estimée. | 27 ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך |
| 28 Tout ce qui est consacré au Seigneur, que ce soit un homme, ou une bête, ou un champ, ne se vendra point, et ne pourra être racheté. Tout ce qui aura été consacré une fois au Seigneur sera pour lui, comme étant une chose très sainte. | 28 אך כל חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא ליהוה |
| 29 Tout ce qui aura été offert par un homme, et consacré au Seigneur, ne se rachètera point ; mais il faudra nécessairement qu'il meure (de mort). | 29 כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת |
| 30 Toutes les dîmes de la terre, soit des grains, soit des fruits des arbres, appartiennent au Seigneur, et lui sont consacrées. | 30 וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה |
| 31 Mais si quelqu'un veut racheter ses dîmes, il donnera un cinquième en sus (du prix qu'elles seront estimées). | 31 ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו |
| 32 Tous les dixièmes (dans la dîme) des bœufs, des brebis et des chèvres, et de tout ce qui passe sous la verge du pasteur, seront offerts au Seigneur. | 32 וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש ליהוה |
| 33 On ne choisira ni un bon ni un mauvais, et on ne changera point l'un pour l'autre. Si quelqu'un fait ce changement, ce qui aura été changé, et ce qui aura été mis à sa place, sera consacré au Seigneur, et ne pourra être racheté. | 33 לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל |
| 34 Ce sont là les ordonnances que le Seigneur a données à Moïse pour les enfants d'Israël sur la montagne du Sinaï. | 34 אלה המצות אשר צוה יהוה את משה אל בני ישראל בהר סיני |
