| 1 (Et) La colère du Seigneur s'alluma encore contre Israël ; et il excita David à donner cet ordre : Va et dénombre Israël et Juda. | 1 ויסף אף יהוה לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה |
| 2 Le roi dit donc à Joab, général de son armée : Va dans toutes les tribus d'Israël, depuis Dan jusqu'à Bersabée ; et faites le recensement du peuple, afin que j'en connaisse le nombre. | 2 ויאמר המלך אל יואב שר החיל אשר אתו שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקדו את העם וידעתי את מספר העם |
| 3 Joab répondit au roi : Que le Seigneur votre Dieu multiplie votre peuple, et le fasse croître au centuple de ce qu'il est, aux yeux du roi mon seigneur ; mais que prétend faire mon seigneur par cet ordre ? | 3 ויאמר יואב אל המלך ויוסף יהוה אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה |
| 4 Néanmoins la volonté du roi l'emporta sur les remontrances (paroles) de Joab et des chefs de l'armée. Joab partit donc avec eux d'auprès du roi, pour faire le dénombrement du peuple d'Israël. | 4 ויחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את העם את ישראל |
| 5 Après avoir passé le Jourdain, ils vinrent à Aroër, à droite de la ville qui est dans la vallée de Gad, | 5 ויעברו את הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך הנחל הגד ואל יעזר |
| 6 puis à Jazer ; ils allèrent de là à Galaad, et au bas pays d'Hodsi. Ils vinrent à (dans les forêts de) Dan la Sylvestre ; puis, ayant tourné du côté de Sidon, | 6 ויבאו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל צידון |
| 7 ils passèrent près des murailles de Tyr, traversèrent tout le pays des Hévéens et des Chananéens, et vinrent à Bersabée, au sud de Juda. | 7 ויבאו מבצר צר וכל ערי החוי והכנעני ויצאו אל נגב יהודה באר שבע |
| 8 Enfin, après avoir parcouru toutes les terres d'Israël, ils rentrèrent à Jérusalem après neuf mois et vingt jours. | 8 וישטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם |
| 9 Joab donna au roi le chiffre du dénombrement du peuple, et il se trouva en Israël huit cent mille hommes vaillants (forts) et propres à faire la guerre, et cinq cent mille dans Juda. | 9 ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש מאות אלף איש |
| 10 Après ce dénombrement du peuple, David sentit battre son cœur (fut pris de remords) ; et il dit au Seigneur : J'ai commis un grand péché dans cette action ; mais je vous prie, Seigneur, de détourner l'iniquité de votre serviteur ; car j'ai fait une très grande folie. | 10 ויך לב דוד אתו אחרי כן ספר את העם ויאמר דוד אל יהוה חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יהוה העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד |
| 11 (C'est pourquoi) Le lendemain matin, lorsque David se fut levé, le Seigneur adressa sa parole à Gad, prophète et voyant de David, et lui dit : | 11 ויקם דוד בבקר ודבר יהוה היה אל גד הנביא חזה דוד לאמר |
| 12 Va dire à David : Voici ce que dit le Seigneur : Je te donne le choix entre trois fléaux ; choisis celui dont tu voudras que je te frappe. | 12 הלוך ודברת אל דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך |
| 13 Gad vint donc auprès de David et lui dit : Ou votre pays sera affligé de la famine pendant sept ans ; ou vous fuirez durant trois mois devant vos ennemis qui vous poursuivront ; ou la peste sera dans vos Etats (votre terre) pendant trois jours. Délibérez donc maintenant, et voyez ce que vous voulez que je réponde à celui qui m'a envoyé. | 13 ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם שלשה חדשים נסך לפני צריך והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שלחי דבר |
| 14 David répondit à Gad : Je suis dans une (très) grande angoisse ; mais il vaut mieux que je tombe entre les mains du Seigneur, puisqu'il est plein de miséricorde, que dans les mains des hommes. | 14 ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד יהוה כי רבים רחמו וביד אדם אל אפלה |
| 15 Le Seigneur envoya donc la peste dans Israël, depuis le matin de ce jour-là jusqu'au temps arrêté ; et depuis Dan jusqu'à Bersabée, il mourut du peuple soixante-dix mille personnes. | 15 ויתן יהוה דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש |
| 16 Et comme l'ange du Seigneur étendait déjà sa main sur Jérusalem pour la ravager, Dieu eut compassion de tant de maux, et il dit à l'ange exterminateur : C'est assez ; retiens ta main. L'ange du Seigneur était alors près de l'aire d'Aréuna le Jébuséen. | 16 וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם יהוה אל הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה היה עם גרן האורנה היבסי |
| 17 Et David, voyant l'ange qui frappait le peuple, dit au Seigneur : C'est moi qui ai péché, c'est moi qui suis le coupable (ai agi iniquement) ; ceux-ci, qui ne sont que des brebis, qu'ont-ils fait ? Que votre main, je vous prie, se tourne contre moi et contre la maison de mon père. | 17 ויאמר דוד אל יהוה בראתו את המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי |
| 18 Alors Gad vint dire à David : Montez, et dressez un autel au Seigneur dans l'aire d'Aréuna le Jébuséen. | 18 ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן ארניה היבסי |
| 19 David monta suivant l'ordre que Gad lui donnait de la part de Dieu. | 19 ויעל דוד כדבר גד כאשר צוה יהוה |
| 20 Aréuna, levant les yeux, aperçut le roi et ses officiers qui venaient à lui. | 20 וישקף ארונה וירא את המלך ואת עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה |
| 21 Il sortit donc, et se prosterna devant le roi la face contre terre ; et il lui dit : Pourquoi mon seigneur le roi vient-il trouver son serviteur ? David lui répondit : C'est pour acheter ton aire, et y dresser un autel au Seigneur, afin qu'il fasse cesser cette peste qui tue tant de peuple. | 21 ויאמר ארונה מדוע בא אדני המלך אל עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם |
| 22 Aréuna dit à David : Le roi mon seigneur peut prendre tout ce qu'il lui plaira pour l'offrir à Dieu. Voilà les bœufs pour l'holocauste, le char et les jougs serviront de bois. | 22 ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים |
| 23 Le roi Aréuna (Le roi en trop ?, erreur de copiste ?) donna tout au roi, et il ajouta : Que le Seigneur votre Dieu agrée votre vœu. | 23 הכל נתן ארונה המלך למלך ויאמר ארונה אל המלך יהוה אלהיך ירצך |
| 24 Le roi lui répondit : Je ne puis recevoir ce que vous m'offrez, mais je l'achèterai de vous, et je n'offrirai point des holocaustes gratuits au Seigneur mon Dieu. David acheta donc l'aire et les bœufs pour cinquante sicles d'argent. | 24 ויאמר המלך אל ארונה לא כי קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים |
| 25 Et il dressa là au Seigneur un autel sur lequel il offrit des holocaustes et des hosties pacifiques. Alors le Seigneur fut réconcilié avec le pays, et la plaie se retira d'Israël. | 25 ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל |
