Isaiah (ישעיה) - Isaia 39

MODERN HEBREW BIBLE	DOUAI-RHEIMS
1 למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי	1 Unto the end, for Idithun himself, a canticle of David.
2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר	2 I said: I will take heed to my ways : that I sin not with my tongue. I have set guard to my mouth, when the sinner stood against me.
3 חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני	3 I was dumb, and was humbled, and kept silence from good things : and my sorrow was renewed.
4 הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני	4 My heart grew hot within me : and in my meditation a fire shall flame out.
5 הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה	5 I spoke with my tongue : O Lord, make me know my end. And what is the number of my days : that I may know what is wanting to me.
6 אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם	6 Behold thou hast made my days measurable : and my substance is as nothing before thee. And indeed all things are vanity : every man living.
7 ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא	7 Surely man passeth as an image : yea, and he is disquieted in vain. He storeth up : and he knoweth not for whom he shall gather these things.
8 מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני	8 And now what is my hope? is it not the Lord? and my substance is with thee.
9 נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית	9 Deliver thou me from all my iniquities : thou hast made me a reproach to the fool.
10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי	10 I was dumb, and I opened not my mouth, because thou hast done it.
11 בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה	11 Remove thy scourges from me. The strength of thy hand hath made me faint in rebukes:
12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי	12 thou hast corrected man for iniquity. And thou hast made his soul to waste away like a spider : surely in vain is any man disquieted.
13 השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני	13 Hear my prayer, O Lord, and my supplication : give ear to my tears. Be not silent : for I am a stranger with thee, and a sojourner as all my fathers were.
	14 O forgive me, that I may be refreshed, before I go hence, and be no more.