Luke 20

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 And it came to pass, that on one of the days, as he was teaching the people in the temple, and preaching the gospel, the chief priests and the scribes, with the ancients, met together,	1 ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים
2 And spoke to him, saying: Tell us, by what authority dost thou these things? or, Who is he that hath given thee this authority?	2 ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת
3 And Jesus answering, said to them: I will also ask you one thing. Answer me:	3 ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי
4 The baptism of John, was it from heaven, or of men?	4 טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם
5 But they thought within themselves, saying: If we shall say, From heaven: he will say: Why then did you not believe him?	5 ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו
6 But if we say, Of men, the whole people will stone us: for they are persuaded that John was a prophet.	6 ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה
7 And they answered, that they knew not whence it was.	7 ויענו לא ידענו מאין
8 And Jesus said to them: Neither do I tell thee by what authority I do these things.	8 ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה
9 And he began to speak to the people this parable: A certain man planted a vineyard, and let it out to husbandmen: and he was abroad for a long time.	9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים
10 And at the season he sent a servant to the husbandmen, that they should give him of the fruit of the vineyard. Who, beating him, sent him away empty.	10 ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם
11 And again he sent another servant. But they beat him also, and treating him reproachfully, sent him away empty.	11 ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם
12 And again he sent the third: and they wounded him also, and cast him out.	12 ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה
13 Then the lord of the vineyard said: What shall I do? I will send my beloved son: it may be, when they see him, they will reverence him.	13 ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו
14 Whom when the husbandmen saw, they thought within themselves, saying: This is the heir, let us kill him, that the inheritance may be ours.	14 וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה
15 So casting him out of the vineyard, they killed him. What therefore will the lord of the vineyard do to them?	15 ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם
16 He will come, and will destroy these husbandmen, and will give the vineyard to others. Which they hearing, said to him: God forbid.	16 יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת
17 But he looking on them, said: What is this then that is written, The stone, which the builders rejected, the same is become the head of the corner?	17 ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה
18 Whosoever shall fall upon that stone, shall be bruised: and upon whomsoever it shall fall, it will grind him to powder.	18 כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו
19 And the chief priests and the scribes sought to lay hands on him the same hour: but they feared the people, for they knew that he spoke this parable to them.	19 ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה
20 And being upon the watch, they sent spies, who should feign themselves just, that they might take hold of him in his words, that they might deliver him up to the authority and power of the governor.	20 ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון
21 And they asked him, saying: Master, we know that thou speakest and teachest rightly: and thou dost not respect any person, but teachest the way of God in truth.	21 וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים
22 Is it lawful for us to give tribute to Caesar, or no?	22 המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא
23 But he considering their guile, said to them: Why tempt you me?	23 ויכר את נכליהם ויאמר להם
24 Shew me a penny. Whose image and inscription hath it? They answering, said to him, Caesar's.	24 מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר
25 And he said to them: Render therefore to Caesar the things that are Caesar's: and to God the things that are God's.	25 ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים
26 And they could not reprehend his word before the people: and wondering at his answer, they held their peace.	26 ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו
27 And there came to him some of the Sadducees, who deny that there is any resurrection, and they asked him,	27 ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר
28 Saying: Master, Moses wrote unto us, If any man's brother die, having a wife, and he leave no children, that his brother should take her to wife, and raise up seed unto his brother.	28 מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו
29 There were therefore seven brethren: and the first took a wife, and died without children.	29 והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים
30 And the next took her to wife, and he also died childless.	30 ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים
31 And the third took her. And in like manner all the seven, and they left no children, and died.	31 ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו
32 Last of all the woman died also.	32 ובאחרונה מתה גם האשה
33 In the resurrection therefore, whose wife of them shall she be? For all the seven had her to wife.	33 והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה
34 And Jesus said to them: The children of this world marry, and are given in marriage:	34 ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה
35 But they that shall be accounted worthy of that world, and of the resurrection from the dead, shall neither be married, nor take wives.	35 והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה
36 Neither can they die any more: for they are equal to the angels, and are the children of God, being the children of the resurrection.	36 כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה
37 Now that the dead rise again, Moses also shewed, at the bush, when he called the Lord, The God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob;	37 וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב
38 For he is not the God of the dead, but of the living: for all live to him.	38 והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו
39 And some of the scribes answering, said to him: Master, thou hast said well.	39 ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת
40 And after that they durst not ask him any more questions.	40 ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר
41 But he said to them: How say they that Christ is the son of David?	41 ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד
42 And David himself saith in the book of Psalms: The Lord said to my Lord, sit thou on my right hand,	42 והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני
43 Till I make thy enemies thy footstool.	43 עד אשית איביך הדם לרגליך
44 David then calleth him Lord: and how is he his son?	44 הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו
45 And in the hearing of all the people, he said to his disciples:	45 ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם
46 Beware of the scribes, who desire to walk in long robes, and love salutations in the marketplace, and the first chairs in the synagogues, and the chief rooms at feasts:	46 הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות
47 Who devour the houses of widows, feigning long prayer. These shall receive greater damnation.	47 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו