Marcos 6

EL LIBRO DEL PUEBLO DE DIOS	MODERN HEBREW BIBLE
1 Jesús salió de allí y se dirigió a su pueblo, seguido de sus discípulos.	1 ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו
2 Cuando llegó el sábado, comenzó a enseñar en la sinagoga, y la multitud que lo escuchaba estaba asombrada y decía: «¿De dónde saca todo esto? ¿Qué sabiduría es esa que le ha sido dada y esos grandes milagros que se realizan por sus manos?	2 וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו
3 ¿No es acaso el carpintero, el hijo de María, hermano de Santiago, de José, de Judas y de Simón? ¿Y sus hermanos no viven aquí entre nosotros?». Y Jesús era para ellos un motivo de escándalo.	3 הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול
4 Por eso les dijo: «Un profeta es despreciado solamente en su pueblo, en su familia y en su casa».	4 ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו
5 Y no pudo hacer allí ningún milagro, fuera de curar a unos pocos enfermos, imponiéndoles las manos.	5 ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם
6 Y él se asombraba de su falta de fe. Jesús recorría las poblaciones de los alrededores, enseñando a la gente.	6 ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד
7 Entonces llamó a los Doce y los envió de dos en dos, dándoles poder sobre los espíritus impuros.	7 ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה
8 Y les ordenó que no llevaran para el camino más que un bastón; ni pan, ni alforja, ni dinero;	8 ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה
9 que fueran calzados con sandalias y que no tuvieran dos túnicas.	9 רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו
10 Les dijo: «Permanezcan en la casa donde les den alojamiento hasta el momento de partir.	10 ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם
11 Si no los reciben en un lugar y la gente no los escucha, al salir de allí, sacudan hasta el polvo de sus pies, en testimonio contra ellos».	11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא
12 Entonces fueron a predicar, exhortando a la conversión;	12 ויצאו ויקראו לשוב בתשובה
13 expulsaron a muchos demonios y curaron a numerosos enfermos, ungiéndolos con óleo.	13 ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום
14 El rey Herodes oyó hablar de Jesús, porque su fama se había extendido por todas partes. Algunos decían: «Juan el Bautista ha resucitado, y por eso se manifiestan en él poderes milagrosos:.	14 וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות
15 Otros afirmaban: «Es Elías». Y otros: «Es un profeta como los antiguos».	15 ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים
16 Pero Herodes, al oír todo esto, decía: «Este hombre es Juan, a quien yo mandé decapitar y que ha resucitado».	16 וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים
17 Herodes, en efecto, había hecho arrestar y encarcelar a Juan a causa de Herodías, la mujer de su hermano Felipe, con la que se había casado.	17 כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה
18 Porque Juan decía a Herodes: «No te es lícito tener a la mujer de tu hermano».	18 יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך
19 Herodías odiaba a Juan e intentaba matarlo, pero no podía,	19 ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה
20 porque Herodes lo respetaba, sabiendo que era un hombre justo y santo, y lo protegía.	20 כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו
21 Un día se presentó la ocasión favorable. Herodes festejaba su cumpleaños, ofreciendo un banquete a sus dignatarios, a sus oficiales y a los notables de Galilea.	21 ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל
22 La hija de Herodías salió a bailar, y agradó tanto a Herodes y a sus convidados, que el rey dijo a la joven: «Pídeme lo que quieras y te lo daré».	22 ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך
23 Y le aseguró bajo juramento: «Te daré cualquier cosa que me pidas, aunque sea la mitad de mi reino».	23 וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי
24 Ella fue a preguntar a su madre: «¿Qué debo pedirle?». «La cabeza de Juan el Bautista», respondió esta.	24 ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל
25 La joven volvió rápidamente adonde estaba el rey y le hizo este pedido: «Quiero que me traigas ahora mismo, sobre una bandeja, la cabeza de Juan el Bautista».	25 ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל
26 El rey se entristeció mucho, pero a causa de su juramento, y por los convidados, no quiso contrariarla.	26 ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה
27 En seguida mandó a un guardia que trajera la cabeza de Juan.	27 ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו
28 El guardia fue a la cárcel y le cortó la cabeza. Después la trajo sobre una bandeja, la entregó a la joven y esta se la dio a su madre.	28 וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה
29 Cuando los discípulos de Juan lo supieron, fueron a recoger el cadáver y lo sepultaron.	29 וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר
30 Los Apóstoles se reunieron con Jesús y le contaron todo lo que habían hecho y enseñado.	30 ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו
31 El les dijo: «Vengan ustedes solos a un lugar desierto, para descansar un poco». Porque era tanta la gente que iba y venía, que no tenían tiempo ni para comer.	31 ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול
32 Entonces se fueron solos en la barca a un lugar desierto.	32 וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד
33 Al verlos partir, muchos los reconocieron, y de todas las ciudades acudieron por tierra a aquel lugar y llegaron antes que ellos.	33 וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו
34 Al desembarcar, Jesús vio una gran muchedumbre y se compadeció de ella, porque eran como ovejas sin pastor, y estuvo enseñándoles largo rato.	34 ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה
35 Como se había hecho tarde, sus discípulos se acercaron y le dijeron: «Este es un lugar desierto, y ya es muy tarde.	35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד
36 Despide a la gente, para que vaya a las poblaciones cercanas a comprar algo para comer».	36 שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל
37 El respondió: «Denles de comer ustedes mismos». Ellos le dijeron: «Habría que comprar pan por valor de doscientos denarios para dar de comer a todos».	37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה
38 Jesús preguntó: «¿Cuántos panes tienen ustedes? Vayan a ver». Después de averiguarlo, dijeron: «Cinco panes y dos pescados».	38 ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים
39 El les ordenó que hicieran sentar a todos en grupos, sobre la hierba verde,	39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא
40 y la gente se sentó en grupos de cien y de cincuenta.	40 וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים
41 Entonces él tomó los cinco panes y los dos pescados, y levantando los ojos al cielo, pronunció la bendición, partió los panes y los fue entregando a sus discípulos para que los distribuyeran. También repartió los dos pescados entre la gente.	41 ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם
42 Todos comieron hasta saciarse,	42 ויאכלו כלם וישבעו
43 y se recogieron doce canastas llenas de sobras de pan y de restos de pescado.	43 וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים
44 Los que comieron eran cinco mil hombres.	44 והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש
45 En seguida, Jesús obligó a sus discípulos a que subieran a la barca y lo precedieran en la otra orilla, hacia Betsaida, mientras él despedía a la multitud.	45 ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם
46 Una vez que los despidió, se retiró a la montaña para orar.	46 ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל
47 Al caer la tarde, la barca estaba en medio del mar y él permanecía solo en tierra.	47 ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה
48 Al ver que remaban muy penosamente, porque tenían viento en contra, cerca de la madrugada fue hacia ellos caminando sobre el mar, e hizo como si pasara de largo.	48 וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם
49 Ellos, al verlo caminar sobre el mar, pensaron que era un fantasma y se pusieron a gritar,	49 והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו
50 porque todos lo habían visto y estaban sobresaltados. Pero él les habló enseguida y les dijo: «Tranquilícense, soy yo; no teman».	50 כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו
51 Luego subió a la barca con ellos y el viento se calmó. Así llegaron al colmo de su estupor,	51 וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו
52 porque no habían comprendido el milagro de los panes y su mente estaba enceguecida.	52 כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם
53 Después de atravesar el lago, llegaron a Genesaret y atracaron allí.	53 ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה
54 Apenas desembarcaron, la gente reconoció en seguida a Jesús,	54 ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו
55 y comenzaron a recorrer toda la región para llevar en camilla a los enfermos, hasta el lugar donde sabían que él estaba.	55 וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא
56 En todas partes donde entraba, pueblos, ciudades y poblados, ponían a los enfermos en las plazas y le rogaban que los dejara tocar tan sólo los flecos de su manto, y los que lo tocaban quedaban curados.	56 ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו