Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 18

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	Biblija Hrvatski
1 וְגַם־מָשָׁל דִּבֶּר אֲלֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד וְלֹא לְהִתְרַפּוֹת	1 Kaza im i prispodobu kako valja svagda moliti i nikada ne sustati:
2 וַיֹּאמַר שׁוֹפֵט הָיָה בְּעִיר אֶחָת אֲשֶׁר לֹא יָרֵא אֶת־הָאֱלֹהִים וְלֹא־נָשָׂא פָנִים לְאָדָם	2 »U nekom gradu bio sudac. Boga se nije bojao, za ljude nije mario.
3 וְאַלְמָנָה הָיְתָה בָּעִיר הַהִיא וַתָּבֹא אֵלָיו לֵאמֹר דִּינָה אֶת־דִּינִי מִמְּרִיבִי	3 U tom gradu bijaše i neka udovica. Dolazila k njemu i molila: ‘Obrani me od mog tužitelja!’
4 וַיְמָאֵן מִיּוֹם אֶל־יוֹם וְאַחֲרֵי־כֵן אָמַר בְּנַפְשׁוֹ גַּם־כִּי אֶת־הָאֱלֹהִים אֵינֶנִּי יָרֵא וּלְאָדָם לֹא־אֶשָּׂא פָנִים	4 No on ne htjede zadugo. Napokon reče u sebi: ‘Iako se Boga ne bojim nit za ljude marim, ipak,
5 אֶעֱשֶׂה אֶת־דִּין הָאַלְמָנָה הַזֹּאת עַל־הוֹגִיעָהּ אֹתִי פֶּן־תָּבוֹא תָמִיד וּתְדַכְּאֵנִי בְּמִלִּים	5 jer mi udovica ova dodijava, obranit ću je da vječno ne dolazi mučiti me.’«
6 וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן שִׁמְעוּ אֶת־אֲשֶׁר אֹמֵר דַּיַּן הָעַוְלָה	6 Nato reče Gospodin: »Čujte što govori nepravedni sudac!
7 וְהָאֱלֹהִים הֲלֹא־הוּא יַעֲשֶׂה דִּין בְּחִירָיו הַקֹּרְאִים אֵלָיו יוֹמָם וָלָיְלָה גַּם כִּי־יִתְמַהְמַהּ לְהוֹשִׁיעָם	7 Neće li onda Bog obraniti svoje izabrane koji dan i noć vape k njemu sve ako i odgađa stvar njihovu?
8 אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־יַעֲשֶׂה אֶת דִּינָם בִּמְהֵרָה אַךְ בֶּן־הָאָדָם בְּבֹאוֹ הֲיִמְצָא אֱמוּנָה בָּאָרֶץ	8 Kažem vam, ustat će žurno na njihovu obranu. Ali kad Sin Čovječji dođe, hoće li naći vjere na zemlji?«
9 וַיּוֹסֶף וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ אֶל־אֲנָשִׁים בֹּטְחִים בְּנַפְשָׁם כִּי צַדִּיקִים הֵמָּה וַאֲחֵרִים נִבְזִים בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמַר	9 Nekima pak koji se pouzdavahu u sebe da su pravednici, a druge podcjenjivahu, reče zatim ovu prispodobu:
10 שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָלוּ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ לְהִתְפַּלֵּל הָאֶחָד פָּרוּשׁ וְהָאֶחָד מוֹכֵס	10 »Dva čovjeka uziđoše u Hram pomoliti se: jedan farizej, drugi carinik.
11 וַיִּתְיַצֵּב הַפָּרוּשׁ לְבַדּוֹ וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אֱלֹהִים אוֹדְךָ כִּי אֵינֶּנִי כִּשְׁאָר הָאָדָם הַגֹּזְלִים וְהָעשְׁקִים וְהַנֹּאֲפִים אוֹ גַם־כַּמֹּכֵס הַזֶּה	11 Farizej se uspravan ovako u sebi molio: ‘Bože, hvala ti što nisam kao ostali ljudi: grabežljivci, nepravednici, preljubnici ili – kao ovaj carinik.
12 אֲנִי צָם פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ אֲנִי מְעַשֵּׂר אֵת כָּל־קִנְיָנָי	12 Postim dvaput u tjednu, dajem desetinu od svega što steknem.’
13 וְהַמּוֹכֵס הָיָה עֹמֵד מֵרָחוֹק וְלֹא אָבָה אַף־לָשֵׂאת אֶת־עֵינָיו לַשָּׁמָיִם כִּי אִם־תּוֹפֵף עַל־לִבּוֹ לֵאמֹר אֱלֹהִים סְלַח־לִי הַחוֹטֵא	13 A carinik, stojeći izdaleka, ne usudi se ni očiju podignuti k nebu, nego se udaraše u prsa govoreći: ‘Bože, milostiv budi meni grešniku!’
14 אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־יָרַד זֶה לְבֵיתוֹ נִצְדָּק מִזֶּה כִּי כָּל־הַמֵּרִים אֶת־נַפְשׁוֹ יִשָּׁפֵל וַאֲשֶׁר יַשְׁפִּילָהּ יְרוֹמָם	14 Kažem vam: ovaj siđe opravdan kući svojoj, a ne onaj! Svaki koji se uzvisuje, bit će ponižen; a koji se ponizuje, bit će uzvišen.«
15 וַיָּבִיאוּ אֵלָיו גַּם אֶת־הַיְלָדִים לְמַעַן יִגַּע בָּהֶם וַיִּרְאוּ הַתַּלְמִידִים וַיִּגְעֲרוּ בָּם	15 A donosili mu i dojenčad da ih se dotakne. Vidjevši to, učenici im branili.
16 וַיִּקְרָא אֹתָם יֵשׁוּעַ אֵלָיו וַיֹּאמַר הַנִּיחוּ לַיְלָדִים לָבוֹא אֵלַי וְאַל־תִּמְנָעוּם כִּי לָאֵלֶּה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	16 A Isus ih dozva i reče: »Pustite dječicu neka dolaze k meni i ne priječite im jer takvih je kraljevstvo Božje.«
17 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כֹּל אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים כַּיָּלֶד הוּא לֹא־יָבֹא בָהּ	17 »Zaista, kažem vam, tko ne primi kraljevstva Božjega kao dijete, ne, u nj neće ući.«
18 וַיִּשְׁאָלֵהוּ קָצִין אֶחָד לֵאמֹר רַבִּי הַטּוֹב מַה־לִּי לַעֲשׂוֹת וְאִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָמִים	18 I upita ga neki uglednik: »Učitelju dobri, što mi je činiti da baštinim život vječni?«
19 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב בִּלְתִּי אֶחָד הָאֱלֹהִים	19 Reče mu Isus: »Što me zoveš dobrim? Nitko nije dobar, doli Bog jedini.
20 אֶת־הַמִּצְוֺת אַתָּה יוֹדֵעַ לֹא תִנְאָף לֹא תִרְצָח לֹא תִגְנֹב לֹא־תַעֲנֶה עֵד שָׁקֶר כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ	20 Zapovijedi znaš: Ne čini preljuba! Ne ubij! Ne ukradi! Ne svjedoči lažno! Poštuj oca svoga i majku!«
21 וַיֹּאמַר אֶת־כָּל־אֵלֶּה שָׁמַרְתִּי מִנְּעוּרָי	21 A onaj će: »Sve sam to čuvao od mladosti.«
22 וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר עוֹד אַחַת חָסָרְתָּ מְכֹר אֶת־כֹּל אֲשֶׁר־לְךָ וְחַלֵּק לָעֲנִיִּים וִיהִי לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמָיִם וּבוֹא וְלֵךְ אַחֲרָי	22 Čuvši to, Isus mu reče: »Još ti jedno preostaje: sve što imaš prodaj i razdaj siromasima pa ćeš imati blago na nebu. A onda dođi i idi za mnom.«
23 וַיְהִי כְּשָׁמְעוֹ אֶת־זֹאת וַיֵּעָצֵב מְאֹד כִּי־עשֶׁר גָּדוֹל הָיָה לוֹ	23 Kad je on to čuo, ražalosti se jer bijaše silno bogat.
24 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ כִּי נֶעֱצַב וַיֹּאמַר כַּמָּה יִקְשֶׁה לְבַעֲלֵי נְכָסִים לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	24 Vidjevši ga, reče Isus: »Kako li je teško imućnicima u kraljevstvo Božje!
25 כִּי נָקֵל לַגָּמָל עֲבֹר בְּתוֹךְ־נֶקֶב הַמַּחַט מִבּוֹא עָשִׁיר אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	25 Lakše je devi kroz uši iglene nego bogatašu u kraljevstvo Božje.«
26 וַיֹּאמְרוּ הַשֹּׁמְעִים וּמִי יוּכַל לְהִוָּשֵׁעַ	26 Koji su to čuli, rekoše: »Pa tko se onda može spasiti?«
27 וַיֹּאמֶר מַה־שֶּׁיִּפָּלֵא מִבְּנֵי אָדָם לֹא יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים	27 A on će: »Što je nemoguće ljudima, moguće je Bogu.«
28 וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס הֵן אֲנַחְנוּ עָזַבְנוּ אֶת־הַכֹּל וַנֵּלֶךְ אַחֲרֶיךָ	28 Nato reče Petar: »Evo, mi ostavismo svoje i pođosmo za tobom.«
29 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב אֶת־בֵּיתוֹ אוֹ אֶת־אֲבוֹתָיו אוֹ אֶת־אֶחָיו אוֹ אֶת־אִשְׁתּוֹ אוֹ אֶת־בָּנָיו לְמַעַן מַלְכוּת הָאֱלֹהִים	29 Isus će im: »Zaista, kažem vam, nema ga tko bi ostavio kuću, ili ženu, ili braću, ili roditelje, ili djecu poradi kraljevstva Božjega,
30 וְלֹא־יִקַּח תַּחְתֵּיהֶם כִּפְלַיִם הַרְבֵּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא חַיֵּי עוֹלָמִים	30 a da ne bi primio mnogostruko već u ovom vremenu, i u budućem vijeku život vječni.«
31 וַיִּקַּח אֵלָיו אֶת־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנְנוּ עֹלִים יְרוּשָׁלָיְמָה וְיִמָּלֵא כָל־הַכָּתוּב בִּידֵי הַנְּבִיאִים עַל בֶּן־הָאָדָם	31 I uzevši sa sobom dvanaestoricu, reče im: »Evo uzlazimo u Jeruzalem i na Sinu Čovječjem ispunit će se sve što su napisali proroci:
32 כִּי יִמָּסֵר לַגּוֹיִם וִיהַתְּלוּ בוֹ וְיִתְעַלְּלוּ בוֹ וְיָרֹקּוּ בְּפָנָיו	32 doista, bit će predan poganima, izrugan, zlostavljan i popljuvan;
33 וְאַחֲרֵי הַכּוֹתָם אֹתוֹ בַשּׁוֹטִים יְמִיתוּהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם	33 i pošto ga izbičuju, ubit će ga, ali on će treći dan ustati.«
34 וְהֵם לֹא הֵבִינוּ מְאוּמָה וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה נֶעְלָם מֵהֶם וְלֹא יָדְעוּ אֶת־הַנֶּאֱמָר	34 No oni ništa od toga ne razumješe. Te im riječi bijahu skrivene i ne shvaćahu što bijaše rečeno.
35 וַיְהִי בְּקָרְבוֹ אֶל־יְרִיחוֹ וְהִנֵּה־אִישׁ עִוֵּר ישֵׁב עַל־הַדֶּרֶךְ וְהוּא מְשָׁאֵל	35 A kad se približavao Jerihonu, neki slijepac sjedio kraj puta i prosio.
36 וַיִּשְׁמַע אֶת־קוֹל הָעָם הָעֹבֵר וַיִּדְרשׁ לָדַעַת מַה־זֹּאת	36 Čuvši gdje mnoštvo prolazi, raspitivao se što je to.
37 וַיַּגִּידוּ לוֹ כִּי־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי עוֹבֵר	37 Rekoše mu: »Isus Nazarećanin prolazi.«
38 וַיִּצְעַק לֵאמֹר יֵשׁוּעַ בֶּן־דָּוִד חָנֵּנִי	38 Tada povika: »Isuse, Sine Davidov, smiluj mi se!«
39 וְהַהֹלְכִים בָּרִאשֹׁנָה גָּעֲרוּ־בוֹ לְהַחֲשֹׁתוֹ וְהוּא הִרְבָּה עוֹד לִצְעֹק יֵשׁוּעַ בֶּן־דָּוִד חָנֵּנִי	39 Oni ga sprijeda ušutkivali, ali on je još jače vikao: »Sine Davidov, smiluj mi se!«
40 וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ וַיְצַו לַהֲבִיאוֹ אֵלָיו וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב וַיִּשְׁאָלֵהוּ לֵאמֹר	40 Isus se zaustavi i zapovjedi da ga dovedu k njemu. Kad se on približi, upita ga:
41 מַה־חֶפְצְךָ כִּי אֶעֱשֶׂה־לָּךְ וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי כִּי אֶרְאֶה	41 »Što hoćeš da ti učinim?« A on će: »Gospodine, da progledam.«
42 וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה לָּךְ	42 Isus će mu: »Progledaj! Vjera te tvoja spasila.«
43 וּפִתְאֹם רָאָה וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הָלֹךְ וְשַׁבֵּחַ אֶת־הָאֱלֹהִים וְכָל־הָעָם בִּרְאוֹתָם זֹאת נָתְנוּ תוֹדָה לֵאלֹהִים	43 I umah progleda i uputi se za njim slaveći Boga. I sav narod koji to vidje dade hvalu Bogu.