| 1 ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים ויקח לו אשה פילגש מבית לחם יהודה | 1 In quel tempo — allora Israele non aveva un re — c’era un Levita che abitava all’interno della montagna di Efraim. Egli prese come concubina una donna da Betlemme di Giuda. |
| 2 ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה ותהי שם ימים ארבעה חדשים | 2 Ora la concubina, in un momento di collera, lo piantò e se ne tornò alla casa del padre, a Betlemme di Giuda, dove rimase un bel po’ di tempo: quattro mesi. |
| 3 ויקם אישה וילך אחריה לדבר על לבה להשיבו ונערו עמו וצמד חמרים ותביאהו בית אביה ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו | 3 Allora suo marito decise di seguirla per ricondurla alla ragione e farla ritornare a casa: aveva insieme uno dei suoi giovani e una coppia di asini. Quando giunse alla casa del padre di lei, questi al vederlo gli venne incontro tutto lieto. |
| 4 ויחזק בו חתנו אבי הנערה וישב אתו שלשת ימים ויאכלו וישתו וילינו שם | 4 Suo suocero, il padre della giovane, lo trattenne ed egli restò tre giorni presso di lui; mangiarono, bevvero e passarono la notte là. |
| 5 ויהי ביום הרביעי וישכימו בבקר ויקם ללכת ויאמר אבי הנערה אל חתנו סעד לבך פת לחם ואחר תלכו | 5 Il quarto giorno, si alzarono di buon mattino e il Levita si preparava a partire, quando il padre della giovane disse al genero: «Prendi un boccone per ristorarti, poi partirete». |
| 6 וישבו ויאכלו שניהם יחדו וישתו ויאמר אבי הנערה אל האיש הואל נא ולין ויטב לבך | 6 Così sedettero e si misero a mangiare e bere tutti e due insieme; il padre della giovane disse al marito: «Accetta di passare qui ancora una notte: il tuo cuore si rallegri!» |
| 7 ויקם האיש ללכת ויפצר בו חתנו וישב וילן שם | 7 Come l’uomo si alzava per partire, il suocero insisté presso di lui: quegli allora si fermò e vi passò la notte. |
| 8 וישכם בבקר ביום החמישי ללכת ויאמר אבי הנערה סעד נא לבבך והתמהמהו עד נטות היום ויאכלו שניהם | 8 Il quinto giorno, il Levita si alzò di buon mattino per partire e il padre della giovane gli disse: «Ristorati prima!» Così essi trascorsero il tempo fino al declinare del giorno e mangiarono tutti e due insieme. |
| 9 ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערב לינו נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאהלך | 9 Il marito si disponeva a partire con la concubina e il giovane, quando il suocero, padre della donna, gli disse: «Ecco, il giorno volge a sera. Passa la notte qui e il tuo cuore sia lieto, Domattina vi alzerete per tempo per il vostro viaggio, così tu tornerai alla tua tenda». |
| 10 ולא אבה האיש ללון ויקם וילך ויבא עד נכח יבוס היא ירושלם ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו | 10 Ma l’uomo non volle passare la notte, si alzò, partì e arrivò in vista di Jebus, cioè Gerusalemme, insieme con la coppia di asini da sella, la concubina e il giovane. |
| 11 הם עם יבוס והיום רד מאד ויאמר הנער אל אדניו לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה | 11 Quando furono in vista di Jebus, il giorno era sceso molto. Il giovane disse al padrone: «Vieni, lasciamo la strada per entrare in questa città di Jebus dove passeremo la notte». |
| 12 ויאמר אליו אדניו לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה ועברנו עד גבעה | 12 Il padrone gli rispose: «Non entreremo in una città di stranieri che non sono figli di Israele: ma andremo più avanti, fino a Gabaa». |
| 13 ויאמר לנערו לך ונקרבה באחד המקמות ולנו בגבעה או ברמה | 13 Aggiunse al giovane: «Andiamo e cerchiamo di raggiungere una di queste località e passeremo la notte o a Gabaa o a Rama». |
| 14 ויעברו וילכו ותבא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימן | 14 Così proseguirono oltre e continuarono la marcia. Il sole era per loro al tramonto dalla parte di Gabaa di Beniamin. |
| 15 ויסרו שם לבוא ללון בגבעה ויבא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף אותם הביתה ללון | 15 Essi si diressero allora da quella parte per passare la notte a Gabaa. Il Levita entrò e sedette nella piazza della città; ma nessuno offrì loro ospitalità nella propria casa per la notte; |
| 16 והנה איש זקן בא מן מעשהו מן השדה בערב והאיש מהר אפרים והוא גר בגבעה ואנשי המקום בני ימיני | 16 quand’ecco sopraggiungere un vecchio che a sera tornava dal lavoro, dalla campagna. Costui era un uomo della montagna di Efraim, domiciliato a Gabaa, mentre la gente del luogo era di Beniamin. |
| 17 וישא עיניו וירא את האיש הארח ברחב העיר ויאמר האיש הזקן אנה תלך ומאין תבוא | 17 Alzando gli occhi il vecchio vide il viaggiatore sulla piazza della città e gli disse: «Dove vai e da dove vieni?» |
| 18 ויאמר אליו עברים אנחנו מבית לחם יהודה עד ירכתי הר אפרים משם אנכי ואלך עד בית לחם יהודה ואת בית יהוה אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה | 18 Quegli rispose: «Siamo in viaggio da Betlemme di Giuda fino verso l’interno della montagna di Efraim: io sono di quelle parti e sono andato a Betlemme di Giuda; ora ritorno a casa; ma non c’è nessuno che mi voglia dare alloggio in casa sua. |
| 19 וגם תבן גם מספוא יש לחמורינו וגם לחם ויין יש לי ולאמתך ולנער עם עבדיך אין מחסור כל דבר | 19 Eppure abbiamo paglia e fieno per i nostri asini; Io ho anche pane e vino per me, per la tua schiava e per il giovane che accompagna il tuo servitore, Non ci manca nulla!» |
| 20 ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל מחסורך עלי רק ברחוב אל תלן | 20 «Pace a te!» riprese il vecchio. «Lascia pure che io provveda ai tuoi bisogni: non passerai la notte in piazza». |
| 21 ויביאהו לביתו ויבול לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו | 21 Egli li fece entrare in casa e diede fieno agli asini. I viaggiatori si lavarono i piedi, poi mangiarono e bevvero. |
| 22 המה מיטיבים את לבם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו את הבית מתדפקים על הדלת ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו | 22 Mentre si riconfortavano, ecco alcuni uomini, uomini buoni a nulla della città, si ammassarono intorno alla casa e, dopo aver picchiato alla porta, dissero all’ uomo padrone della casa: «Fa uscire l’uomo che è venuto in casa tua perché lo vogliamo conoscere». |
| 23 ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל אחי אל תרעו נא אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי אל תעשו את הנבלה הזאת | 23 Allora l’uomo, padrone della casa, usci e andò a dir loro: «No, fratelli miei, non fate del male! Una volta che quest'uomo è entrato in casa mia, non commettete questa infamia. |
| 24 הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת | 24 Ecco mia figlia vergine: ve la consegno. Abusate di lei, fatene ciò che è bene ai vostri occhi, ma non commettete simile infamia verso quest’uomo». |
| 25 ולא אבו האנשים לשמע לו ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבקר וישלחוה בעלות השחר | 25 Gli uomini non vollero ascoltarlo. Allora il Levita prese la concubina e la condusse loro fuori. Essi la conobbero, si sfogarono su di lei tutta la notte fino al mattino e, al sorgere dell’aurora, la rilasciarono. |
| 26 ותבא האשה לפנות הבקר ותפל פתח בית האיש אשר אדוניה שם עד האור | 26 Verso il mattino la donna se ne venne a cadere all’ingresso della casa dell’uomo presso il quale era il marito e rimase là fino al giungere della luce. |
| 27 ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על הסף | 27 Al mattino il marito si alzò, aprì la porta della casa per uscire e continuare la via: ed ecco la donna sua concubina giaceva alla porta della casa con le mani sulla soglia! |
| 28 ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה ויקחה על החמור ויקם האיש וילך למקמו | 28 «Alzati» le disse, «partiamo!» Non ebbe risposta. Allora la caricò sull’asino e si mise in cammino per tornare a casa. |
| 29 ויבא אל ביתו ויקח את המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל | 29 Arrivato a casa, afferrò un coltello e, preso il cadavere della concubina, lo tagliò, membro per membro, in dodici pezzi e lo spedì in tutto il territorio di Israele. |
| 30 והיה כל הראה ואמר לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו | 30 Agli uomini che mandava dava quest’ordine: «A ogni uomo di Israele direte: “Ci fu mai cosa simile dal giorno in cui i figli di Israele sono usciti dalla terra d’Egitto fino a oggi?”. Riflettete in cuor vostro, consultatevi e pronunciatevi!» Tutti coloro che vedevano dicevano: «Non è mai capitata né si è vista cosa simile da quando i figli di Israele sono usciti dalla terra di Egitto fino a oggi!» |
