| 1 ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל הקבר ותביאינה את הסמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות | 1 Am ersten Tage nach dem Sabbat (oder: am ersten Tage der Woche) aber kamen sie beim Morgengrauen zum Grabe mit den wohlriechenden Stoffen, die sie zubereitet hatten. |
| 2 וימצאו את האבן גלולה מן הקבר | 2 Da fanden sie den Stein vom Grabe weggewälzt, |
| 3 ותבאנה פנימה ולא מצאו את גוית האדון ישוע | 3 doch als sie hineingetreten waren, fanden sie den Leichnam des Herrn Jesus nicht. |
| 4 ויהי הנה נבכות על הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים | 4 Während sie nun hierüber ratlos waren, standen plötzlich zwei Männer in strahlenden Gewändern bei ihnen; |
| 5 ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה תבקשנה את החי אצל המתים | 5 und als sie in Furcht gerieten und den Blick zu Boden schlugen, sagten diese zu ihnen: »Was sucht ihr den Lebenden bei den Toten? |
| 6 איננו פה כי קם זכרנה את אשר דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר | 6 Er ist nicht (mehr) hier, sondern ist auferweckt worden. Denkt daran, wie er zu euch geredet hat, als er noch in Galiläa war, |
| 7 כי צריך בן האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום | 7 und aussagte, der Menschensohn müsse in die Hände sündiger Menschen ausgeliefert und ans Kreuz geschlagen werden und am dritten Tage auferstehen.« |
| 8 ותזכרנה את דבריו | 8 Da erinnerten sie sich seiner Worte, |
| 9 ותשבנה מן הקבר ותגדנה את כל הדברים האלה לעשתי העשר ולכל האחרים | 9 kehrten vom Grabe zurück und berichteten dies alles den elf (Jüngern) und allen übrigen. |
| 10 ומרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל השליחים את הדברים האלה | 10 Es waren dies aber Maria von Magdala und Johanna und Maria, die Mutter des Jakobus, und die anderen Frauen mit ihnen, die den Aposteln dies berichteten; |
| 11 ויהיו דבריהן כדברי ריק בעיניהם ולא האמינו להן | 11 doch diese Mitteilungen erschienen ihnen als leeres Gerede, und sie schenkten ihnen (d.h. den Frauen) keinen Glauben. |
| 12 ופטרוס קם וירץ אל הקבר וישקף ולא ראה כי אם התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על הנהיה | 12 Petrus aber machte sich auf und eilte zum Grabe, und als er sich hineinbückte, sah er nur die Leintücher daliegen; so kehrte er denn nach Hause zurück, voll Verwunderung über das Geschehene. |
| 13 והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל כפר הרחק מירושלים כששים ריס ושמו עמאוס | 13 Und siehe, zwei von ihnen waren an demselben Tage auf der Wanderung nach einem Dorf begriffen, das sechzig Stadien (d.h. etwa zwölf Kilometer oder zweieinhalb Stunden) von Jerusalem entfernt lag und Emmaus hieß. |
| 14 והם נדברו איש אל רעהו על כל הקרות האלה | 14 Sie unterhielten sich miteinander über alle diese Begebenheiten. |
| 15 ויהי בדברם ובהתוכחם יחד ויגש ישוע אף הוא וילך אתם | 15 Während sie sich nun so unterhielten und sich gegeneinander aussprachen, kam Jesus selbst hinzu und schloß sich ihnen auf der Wanderung an; |
| 16 ועיניהם נאחזו ולא יכירהו | 16 ihre Augen jedoch wurden gehalten, so daß sie ihn nicht erkannten. |
| 17 ויאמר אליהם מה המה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ופניכם זעפים | 17 Er fragte sie nun: »Was sind das für Gespräche, die ihr da auf eurer Wanderung miteinander führt?« Da blieben sie betrübten Angesichts stehen. |
| 18 ויען האחד אשר שמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר בירושלים ואינך ידע את הקרת בה בימים האלה | 18 Der eine aber von ihnen, namens Kleopas, erwiderte ihm: »Du bist wohl der einzige, der sich in Jerusalem aufhält und nichts von dem erfahren hat, was in diesen Tagen dort geschehen ist?« |
| 19 ויאמר אליהם ומה המה ויגידו אליו מעשה ישוע הנצרי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני האלהים ולפני כל העם | 19 Er fragte sie: »Was denn?« Sie antworteten ihm: »Das, was mit Jesus von Nazareth geschehen ist, der ein Prophet war, gewaltig in Tat und Wort vor Gott und dem ganzen Volk. |
| 20 ואת אשר כהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט מות ויצלבהו | 20 Ihn haben unsere Hohenpriester und der Hohe Rat zur Todesstrafe ausgeliefert und ans Kreuz gebracht. |
| 21 ואנחנו חכינו כי הוא העתיד לגאל את ישראל ועתה בכל זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה | 21 Wir aber hatten gehofft, daß er es sei, der Israel erlösen würde; aber nun ist bei dem allem heute schon der dritte Tag, seit dies geschehen ist. |
| 22 והנה גם נשים מקרבנו החרידנו אשר קדמו בבקר לבא לקבר | 22 Dazu haben uns aber auch noch einige Frauen, die zu uns gehören, in Bestürzung versetzt: sie sind heute in der Frühe am Grabe gewesen |
| 23 ולא מצאו את גויתו ותבאנה ותאמרנה כי ראו גם מראה מלאכים האמרים כי הוא חי | 23 und haben, als sie seinen Leichnam nicht gefunden hatten, nach ihrer Rückkehr erzählt, sie hätten auch noch eine Erscheinung von Engeln gesehen, und diese hätten gesagt, daß er lebe. |
| 24 וילכו אנשים משלנו אל הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו | 24 Da sind denn einige der Unseren zum Grabe hingegangen und haben es so gefunden, wie die Frauen berichtet hatten, ihn selbst aber haben sie nicht gesehen.« |
| 25 ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים | 25 Da sagte er zu ihnen: »O ihr Gedankenlosen, wie ist doch euer Herz so träge (oder: stumpf), um an alles das zu glauben, was die Propheten verkündigt haben! |
| 26 הלא על המשיח היה לסבל את כל זאת ולבוא אל כבודו | 26 Mußte denn Christus (oder: der Messias) dies nicht leiden und dann in seine Herrlichkeit eingehen?« |
| 27 ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו | 27 Darauf fing er bei Mose und allen Propheten an und legte ihnen alle Schriftstellen aus, die sich auf ihn bezogen. |
| 28 ויקרבו אל הכפר אשר הם הלכים שמה וישם פניו כהלך לו לדרכו | 28 So kamen sie in die Nähe des Dorfes, wohin die Wanderung ging, und er tat so, als wollte er weiterwandern. |
| 29 ויפצרו בו לאמר שבה אתנו כי עת ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם | 29 Da nötigten sie ihn mit den Worten: »Bleibe bei uns, denn es will Abend werden, und der Tag hat sich schon geneigt!« So trat er denn ein, um bei ihnen zu bleiben. |
| 30 ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם | 30 Als er sich hierauf mit ihnen zu Tisch gesetzt hatte, nahm er das Brot, sprach den Lobpreis (Gottes), brach das Brot und gab es ihnen: |
| 31 ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם | 31 da gingen ihnen die Augen auf, und sie erkannten ihn; doch er entschwand ihren Blicken. |
| 32 ויאמרו איש אל רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח לנו את הכתובים | 32 Da sagten sie zueinander: »Brannte nicht unser Herz in uns, als er unterwegs mit uns redete und uns den Sinn der Schriftstellen erschloß?« |
| 33 ויקומו בשעה ההיא וישובו ירושלים וימצאו את עשתי העשר ואת אשר אתם נקהלים יחד | 33 Und sie machten sich noch in derselben Stunde auf, kehrten nach Jerusalem zurück und fanden dort die Elf nebst ihren Genossen versammelt; |
| 34 האמרים אכן קם האדון מן המתים ונראה אל שמעון | 34 diese teilten ihnen mit: »Der Herr ist wirklich auferweckt worden und ist dem Simon erschienen!« |
| 35 ויספרו גם הם את אשר נעשה להם בדרך ואיך הכירהו בבציעת הלחם | 35 Da erzählten auch sie, was sich unterwegs zugetragen hatte und wie er von ihnen am Brechen des Brotes erkannt worden war. |
| 36 עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם | 36 Während sie hierüber noch sprachen, trat Jesus selbst mitten unter sie mit den Worten: »Friede sei mit euch!« |
| 37 והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי רוח ראו | 37 Da gerieten sie in Angst und Furcht und meinten, einen Geist zu sehen. |
| 38 ויאמר אליהם מה זה אתם נבהלים ועל מה זה מחשבות עלות בלבבכם | 38 Doch er sagte zu ihnen: »Was seid ihr so bestürzt, und warum steigen Zweifel in euren Herzen auf? |
| 39 ראו את ידי ואת רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש לי | 39 Seht meine Hände und meine Füße an, daß ich es leibhaftig bin! Betastet mich und beschaut mich; ein Geist hat ja doch kein Fleisch und keine Knochen, wie ihr solche an mir wahrnehmt.« |
| 40 ואחרי אמרו את זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו | 40 Nach diesen Worten zeigte er ihnen seine Hände und Füße. |
| 41 והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל | 41 Als sie aber vor Freude immer noch ungläubig und voll Verwunderung waren, fragte er sie: |
| 42 ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש | 42 »Habt ihr hier nicht etwas zu essen?« Da reichten sie ihm ein Stück von einem gebratenen Fisch; |
| 43 ויקח ויאכל לעיניהם | 43 das nahm er und aß es vor ihren Augen. |
| 44 ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים | 44 Dann sagte er zu ihnen: »Dies besagen meine Worte, die ich zu euch gesprochen habe, als ich noch bei euch war: es müsse alles in Erfüllung gehen, was im mosaischen Gesetz, bei den Propheten und in den Psalmen über mich geschrieben steht.« |
| 45 אז פתח את לבבם להבין את הכתובים | 45 Hierauf erschloß er ihnen den Sinn für das Verständnis der Schriften |
| 46 ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי | 46 und sagte zu ihnen: »So steht geschrieben: Christus (= der Messias) muß leiden und am dritten Tage von den Toten auferstehen, |
| 47 ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים | 47 und auf Grund seines Namens muß Buße zur Vergebung der Sünden bei allen Völkern gepredigt werden, zuerst aber in Jerusalem. |
| 48 ואתם עדים בזאת | 48 Ihr seid die Zeugen hierfür. |
| 49 והנני שולח עליכם את הבטחת אבי ואתם שבו בעיר ירושלים עד כי תלבשו עז ממרום | 49 Und wisset wohl: Ich sende das Verheißungsgut meines Vaters auf euch herab; ihr aber bleibt hier in der Stadt, bis ihr mit Kraft aus der Höhe ausgerüstet worden seid!« |
| 50 ויוליכם מחוץ לעיר עד בית היני וישא את ידיו ויברכם | 50 Hierauf führte er sie (aus der Stadt) hinaus bis in die Nähe von Bethanien, erhob dann seine Hände und segnete sie; |
| 51 ויהי בברכו אתם ויפרד מאתם וינשא השמימה | 51 und es begab sich: während er sie segnete, schied er von ihnen und wurde in den Himmel emporgehoben. |
| 52 והם השתחוו לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה | 52 Und sie warfen sich anbetend vor ihm nieder und kehrten hocherfreut nach Jerusalem zurück |
| 53 ויהיו תמיד במקדש מהללים ומברכים את האלהים אמן | 53 und hielten sich beständig im Tempel auf und priesen Gott. |
