Premier livre de Samuel 19

JERUSALEM	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Saül communiqua à son fils Jonathan et à tous ses officiers son dessein de faire mourir David. OrJonathan, fils de Saül, avait beaucoup d'affection pour David	1 וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל־יֹונָתָן בְּנֹו וְאֶל־כָּל־עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת־דָּוִד וִיהֹונָתָן בֶּן־שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד
2 et il avertit ainsi David: "Mon père Saül cherche à te faire mourir. Sois donc sur tes gardesdemain matin, reste à l'abri et dissimule-toi.	2 וַיַּגֵּד יְהֹונָתָן לְדָוִד לֵאמֹר מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ וְעַתָּה הִשָּׁמֶר־נָא בַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ
3 Moi, je sortirai et je me tiendrai à côté de mon père dans le champ où tu seras, je parlerai de toi àmon père, je verrai ce qu'il y a et je t'en informerai."	3 וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד־אָבִי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם וַאֲנִי אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל־אָבִי וְרָאִיתִי מָה וְהִגַּדְתִּי לָךְ׃ ס
4 Jonathan dit du bien de David à son père Saül et il lui parla ainsi: "Que le roi ne pèche pas contreson serviteur David, car celui-ci n'a commis aucune faute contre toi; bien plutôt, ce qu'il a fait a été d'un grandprofit pour toi.	4 וַיְדַבֵּר יְהֹונָתָן בְּדָוִד טֹוב אֶל־שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל־יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדֹּו בְדָוִד כִּי לֹוא חָטָא לָךְ וְכִי מַעֲשָׂיו טֹוב־לְךָ מְאֹד
5 Il a risqué sa vie, il a abattu le Philistin et Yahvé a procuré une grande victoire à tout Israël: tu asvu et tu t'es réjoui. Pourquoi pécherais-tu par le sang d'un innocent en faisant mourir David sans raison?"	5 וַיָּשֶׂם אֶת־נַפְשֹׁו בְכַפֹּו וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיַּעַשׂ יְהוָה תְּשׁוּעָה גְדֹולָה לְכָל־יִשְׂרָאֵל רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת־דָּוִד חִנָּם
6 Saül céda aux paroles de Jonathan et il fit ce serment: "Aussi vrai que Yahvé est vivant, il nemourra pas!"	6 וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקֹול יְהֹונָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי־יְהוָה אִם־יוּמָת
7 Alors Jonathan appela David et il lui rapporta toutes ces choses. Puis il le conduisit à Saül etDavid reprit son service comme auparavant.	7 וַיִּקְרָא יְהֹונָתָן לְדָוִד וַיַּגֶּד־לֹו יְהֹונָתָן אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֵא יְהֹונָתָן אֶת־דָּוִד אֶל־שָׁאוּל וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמֹול שִׁלְשֹׁום׃ ס
8 Comme la guerre avait repris, David se mit en campagne et combattit les Philistins; il leurinfligea une grande défaite et ils s'enfuirent devant lui.	8 וַתֹּוסֶף הַמִּלְחָמָה לִהְיֹות וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדֹולָה וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו
9 Or un mauvais esprit de Yahvé prit possession de Saül: comme il était assis dans sa maison, salance à la main, et que David jouait de la cithare,	9 וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה ׀ רָעָה אֶל־שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתֹו יֹושֵׁב וַחֲנִיתֹו בְּיָדֹו וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד
10 Saül essaya de clouer David au mur avec sa lance, mais celui-ci esquiva le coup de Saül, quiplanta sa lance dans le mur. David prit la fuite et se sauva. Cette même nuit,	10 וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּות בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת־הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא׃ פ
11 Saül envoya des émissaires surveiller la maison de David, voulant le mettre à mort dès le matin.Mais la femme de David, Mikal, lui donna cet avertissement: "Si tu ne t'échappes pas cette nuit, demain tu es unhomme mort!"	11 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל־בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרֹו וְלַהֲמִיתֹו בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתֹּו לֵאמֹר אִם־אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת־נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת
12 Mikal fit descendre David par la fenêtre. Il partit, prit la fuite et se sauva.	12 וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת־דָּוִד בְּעַד הַחַלֹּון וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט
13 Mikal prit le téraphim, elle le plaça sur le lit, mit à son chevet une tresse en poils de chèvre et lecouvrit d'un vêtement.	13 וַתִּקַּח מִיכַל אֶת־הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל־הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד׃ ס
14 Lorsque Saül envoya des messagers pour s'emparer de David, elle dit: "Il est malade."	14 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת־דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא׃ פ
15 Mais Saül renvoya les messagers voir David et leur dit: "Portez-le moi dans son lit pour que jele mette à mort!"	15 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת־הַמַּלְאָכִים לִרְאֹות אֶת־דָּוִד לֵאמֹר הַעֲלוּ אֹתֹו בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתֹו
16 Les messagers entrèrent, et voilà que c'était le téraphim dans le lit, avec la tresse en poils dechèvre à son chevet!	16 וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל־הַמִּטָּה וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו
17 Saül dit à Mikal: "Pourquoi m'as-tu ainsi trahi et as-tu laissé partir mon ennemi pour qu'ils'échappe?" Mikal répondit à Saül: "C'est lui qui m'a dit: Laisse-moi partir, ou je te tue!"	17 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת־אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל־שָׁאוּל הוּא־אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ
18 David avait donc pris la fuite et s'était échappé. Il se rendit chez Samuel à Rama et lui rapportatout ce que Saül lui avait fait. Lui et Samuel allèrent habiter aux cellules.	18 וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל־שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד־לֹו אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה־לֹו שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ [בְּנֹוִית כ] (בְּנָיֹות׃ ק)
19 On informa ainsi Saül: "Voici que David est aux cellules à Rama."	19 וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד [בְּנֹוִית כ] (בְּנָיֹות ק) בָּרָמָה
20 Saül envoya des messagers pour se saisir de David et ceux-ci virent la communauté desprophètes en train de prophétiser, Samuel se tenant à leur tête. Alors l'esprit de Dieu s'empara des messagers deSaül et ils furent pris de délire eux aussi.	20 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת־דָּוִד וַיַּרְא אֶת־לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל־מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה
21 On avertit Saül, qui envoya d'autres messagers, et ils furent pris de délire eux aussi. Saül envoyaun troisième groupe de messagers, et ils furent pris de délire eux aussi.	21 וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם־הֵמָּה
22 Alors il partit lui-même pour Rama et arriva à la grande citerne qui est à Sékû. Il demanda oùétaient Samuel et David et on répondit: "Ils sont aux cellules à Rama."	22 וַיֵּלֶךְ גַּם־הוּא הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד־בֹּור הַגָּדֹול אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה [בְּנֹוִית כ] (בְּנָיֹות ק) בָּרָמָה
23 De là il se rendit donc aux cellules à Rama. Mais l'esprit de Dieu s'empara aussi de lui et ilmarcha en délirant jusqu'à son arrivée aux cellules à Rama.	23 וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל־ [נֹוִית כ] (נָיֹות ק) בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם־הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלֹוךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד־בֹּאֹו [בְּנֹוִית כ] (בְּנָיֹות ק) בָּרָמָה
24 Lui aussi il se dépouilla de ses vêtements, lui aussi il fut pris de délire devant Samuel, puis ils'écroula nu et resta ainsi tout ce jour et toute la nuit. D'où le dicton: "Saül est-il aussi parmi les prophètes?"	24 וַיִּפְשַׁט גַּם־הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם־הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל־הַיֹּום הַהוּא וְכָל־הַלָּיְלָה עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם׃ פ