Livre d'Esther 9

JERUSALEM	MODERN HEBREW BIBLE
1 Les ordres du décret royal entrant en vigueur le douzième mois, Adar, au treizième jour, ce jour oùles ennemis des Juifs s'étaient flattés de les écraser vit la situation retournée: ce furent les Juifs qui écrasèrentleurs ennemis.	1 ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם
2 Dans toutes les provinces du roi Assuérus ils se rassemblèrent dans les villes qu'ils habitaient afin defrapper ceux qui avaient comploté leur perte. Personne ne leur résista, car la peur des Juifs pesait sur toutes lespopulations.	2 נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים
3 Grands officiers des provinces, satrapes, gouverneurs, fonctionnaires royaux, tous soutinrent les Juifspar crainte de Mardochée.	3 וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם
4 Mardochée était en effet un personnage éminent au palais, sa renommée se répandait dans toutes lesprovinces: Mardochée était en train de devenir un grand homme.	4 כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול
5 Les Juifs frappèrent donc tous leurs ennemis à coups d'épée. Ce fut un massacre, une extermination,et ils firent ce qu'ils voulurent de leurs adversaires.	5 ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם
6 A la seule citadelle de Suse les Juifs mirent à mort et exterminèrent 500 hommes,	6 ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש
7 notamment Parshândata, Dalphôn, Aspata,	7 ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא
8 Porata, Adalya, Aridata,	8 ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא
9 Parmashta, Arisaï, Aridaï et Yezata	9 ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארדי ואת ויזתא
10 les dix fils d'Aman, fils de Hamdata, le persécuteur des Juifs. Mais ils ne se livrèrent pas au pillage.	10 עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם
11 Le dénombrement des victimes égorgées à la citadelle de Suse parvint au roi le jour même.	11 ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך
12 Le roi dit à la reine Esther: "Dans la seule citadelle de Suse, les Juifs ont mis à mort et exterminé500 hommes, ainsi que les dix fils d'Aman. Que n'auront-ils pas fait dans le reste des provinces royales! Etmaintenant, dis-moi ce que tu as à demander, c'est accordé d'avance! Dis-moi ce que tu désires de plus, c'estchose faite" --	12 ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש
13 "Si tel est le bon plaisir du roi, répondit Esther, les Juifs de Suse ne pourraient-ils pas appliquerencore demain le décret porté pour aujourd'hui? Quant aux dix fils d'Aman, qu'on suspende leurs cadavres augibet!"	13 ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ
14 Sur quoi, le roi en ayant donné l'ordre, le décret fut proclamé à Suse et les dix fils d'Aman pendus.	14 ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו
15 Ainsi, les Juifs de Suse se réunirent aussi le quatorzième jour d'Adar et ils égorgèrent 300 hommesdans Suse, mais ils ne se livrèrent pas au pillage.	15 ויקהלו היהודיים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם
16 De leur côté, les Juifs des provinces royales se réunirent aussi pour mettre leur vie en sûreté. Ils sedébarrassèrent de leurs ennemis en égorgeant 75.000 de leurs adversaires, sans se livrer au pillage.	16 ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם
17 C'était le treizième jour du mois d'Adar. Le quatorzième ils se reposèrent et de ce jour ils firent unjour de festins et de liesse.	17 ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה
18 Pour les Juifs de Suse qui s'étaient réunis le treizième et le quatorzième jour, c'est le quinzièmequ'ils se reposèrent, faisant pareillement de ce jour un jour de festins et de liesse.	18 והיהודיים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה
19 Ce qui explique que ce soit le quatorzième jour d'Adar que les Juifs de la campagne, ceux quihabitent des villages non fortifiés, célèbrent dans l'allégresse et les banquets, par des festivités et l'échangemutuel de portions,	19 על כן היהודים הפרוזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו
20 Mardochée consigna par écrit ces événements. Puis il envoya des lettres à tous les Juifs qui setrouvaient dans les provinces du roi Assuérus, proches ou lointaines.	20 ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים
21 Il les y engageait à célébrer chaque année le quatorzième et le quinzième jour d'Adar,	21 לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה
22 parce que ces jours sont ceux où les Juifs se sont débarrassés de leurs ennemis, et ce mois celui où,pour eux, l'affliction fit place à l'allégresse et le deuil aux festivités. Il les conviait donc à faire de ces journéesdes jours de festins et de liesse, à y échanger mutuellement des portions et à y faire des largesses aux pauvres.	22 כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים
23 Les Juifs adoptèrent ces pratiques qu'ils avaient commencé d'observer et au sujet desquellesMardochée leur avait écrit:	23 וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם
24 Aman, fils de Hamdata, l'Agagite, le persécuteur de tous les Juifs, avait machiné leur perte et il avaittiré le "Pûr", c'est-à-dire les sorts, pour leur confusion et leur ruine.	24 כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם
25 Mais quand il fut rentré chez le roi pour lui demander de faire pendre Mardochée, le mauvaisdessein qu'il avait conçu contre les Juifs se retourna contre lui, et il fut pendu, ainsi que ses fils, à la potence.	25 ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ
26 C'est la raison pour laquelle ces jours furent appelés les Purim, du mot "Pûr." C'est aussi pourquoi,d'après les termes de cette lettre de Mardochée, d'après ce qu'ils avaient eux-mêmes constaté ou d'après ce quiétait parvenu jusqu'à eux,	26 על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם
27 les Juifs s'engagèrent de plein gré, eux, leur postérité, et tous ceux qui s'adjoindraient à eux, àcélébrer sans faute ces deux jours-là, d'après ce texte et à cette date, d'année en année.	27 קימו וקבל היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה
28 Ainsi commémorés et célébrés de génération en génération, dans chaque famille, dans chaqueprovince, chaque ville, ces jours des Purim ne disparaîtront pas de chez les Juifs, leur souvenir ne périra pas ausein de leur race.	28 והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם
29 La reine Esther, fille d'Abihayil, écrivit avec toute autorité pour donner force de loi à cette secondelettre,	29 ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית
30 et fit envoyer des lettres à tous les Juifs des 127 provinces du royaume d'Assuérus, comme parolesde paix et consignes de fidélité,	30 וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת
31 pour leur enjoindre d'observer ces jours des Purim à leur date, comme le leur avait commandé leJuif Mardochée et de la façon dont on les y avait obligés, eux-mêmes et leur race, en y joignant des ordonnancesde jeûne et de lamentations.	31 לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצמות וזעקתם
32 Ainsi l'ordonnance d'Esther fixa la loi des Purim et elle fut écrite dans un livre.	32 ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר